בוקר טוב

בוקר טוב

צריכה עזרה יש לי פגישה עם הפסיכולוגית של בית הספר ביתי עולה לכיתה א' הבת שלי מאובחנת קשב וריכוז אבל ללא טיפול תרופתי לא הומלץ. השאלה שלי היא אם לספר ושזה לא יפגע בה בהמשך שכל הזמן יגידו היא לא מצליחה היא לא והיא לא בגלל שהיא בעלת קשב וריכוז. תודה מראש לכל העונים.
 

מלמלה

New member
כן לספר

כי אחרת יגידו שהיא סתם עצלנית עניתי על חלק מהדברים גם בפורום "הורים לילדים ביסודי" האם לא הומלץ טיפול תרופתי או שהומלץ שהיא תהיה ללא טיפול תרופתי?
 
עיצוב התנהגות זה כן טיפול משמעותי.

יכול להיות שטיפול אחר, לא בהכרח תרופתי או התנהגותי, לא הומלץ כי הילדה עדיין לא הייתה תלמידה. יש לבדוק איזה טיפולים רלוונטיים לה עכשיו. אולי הוראה מתקנת, קווצ'ינג, הדרכה לילדה ולהורים לגבי אסטרטגיות למידה, טכנולוגיה (אם יש מישהו שחושב שזה רלוונטי לתחילת כיתה א') וכו'
 

רוטם ג

New member
למה לא הומלץ

מענין למה לא הומלץ טיפול תרופתי,ומה כן הומלץ?
 

miromiro

New member
לא רק לספר,גם להביא העתק של האבחון-

ולדרוש שעות שילוב עבור ביתך. כדאי ורצוי שהיא תקבל במסגרת בית הספר שעתיים שלוש בשבוע לבד או בקבוצה קטנה פגישות עם מורה שתעזור לה, להדביק פערים בקריאה כתיבה (אם יווצרו) תלמד אותה לכתוב מסודר , לקרא לאט ובסבלנות ותעזור לה להיקלט עם מינימום תיסכולים (עד כמה שאפשר) ילדים שמקבלים תגבור כזה, זוכים גם ליותר סבלנות ותשומת לב מהמורות\ים בכיתות האם ומעורבות ההורים (אתם) בכל הנעשה בבית-הספר גדילה. מומלץ מאד!!!
 
שלום כיתה א'

אני חושבת שכדי לתת לילדה להתחיל את כיתה א' בלי לשתף יותר מידי , לפעמים הילדים שלנו מסתדרים יותר טוב ממה שאנחנו חושבים,אבל בהמשך ודאי שצריך לשתף. אם הילדה הובחנה כ-ADHD או ADD מדוע לא הומלץ על טיפול תרופתי?
 

פרחיה2

New member
יומים לפני כיתה א' הזמינה המורה את

כל ההורים לשיחה על השנה הקרובה. בסוף, ביקשה שכל אחד מההורים {הורות בעיקר}, יגיד דבר אחד על ילדו, משהו שמאפין את הילד/ה. כשהגיע תורי אמרתי- " ד. חולם! אני מבקשת להושיב אותו על יד המורה ולדאוג ל"הנחית" ולדרבן אותו מדי פעם." המורה לקחה לתשומת ליבה את מה שאמרתי ופעלה כמו שבקשתי וזה היה נפלא. הוא למד לקרא מהר מאוד, ולכתוב גם למד, אבל לעבוד באופן עצמאי הוא לא למד, אז המורה המשיכה לדרבן אותו, ולאט לאט הורדנו ממנו את עומס המשימות, כדי שהוא יעשה משהו. הכל היה ידוע מראש, למרות שהוא לא היה מאובחן עדיין, ואפילו לא ידעתי מה יש לו. {חוץ מזה שהוא דומה לי...}\ הילדים לא שמו לב ליחס השונה של המורה, כי היה להם הסכם של נגיעה בכתף, המורה לא גערה בו, לא לעגה לו, ושיבחה אותו על הצלחות. {‏ממש מורה עשר בניגוד למורים אחרים בחייו}. ובכל זאת, אחרי חודש, באתי יום אחד לקחת אותו מבית הספר בסוף היום, ילדי הכיתה שראו אותי אמרו: "אמא של ד., ד. לא עושה כלום בכיתה, הוא לא כותב, ורק יושב בכיסא." אמא שראתה אותי באותו זמן, אמרה שמאוד הפריע לה מה שאמרתי באסיפת ההורים על בני, היא טענה שמיד נתתי למורה איזו סטיגמה לא טובה על הילד- ספרתי לה מה קרה אחר כך, על החשיבות של מה שאמרתי כדי להכין את המורה להתיחסות נכונה, ומאידך סיפרתי לה על הילדים- ואמרתי שגם אם לא הייתי אומרת כלום למורה, עדיין אי אפשר להסתיר כזה דבר, במיוחד לא מהילדים. ואז, גם סיפרתי לה מה שסיפרתי לכם לפני כמה ימים- שהמורה שלי חשבה שאני מפגרת עד שאמי אמרה לה שאני רק חולמת.
 

regi n

New member
שיתוף פעולה בין ההורים לבין המערכת

לדעתי חשוב מאוד ליידע את הצוות החינוכי בממצאי האיבחון ובהמלצות הרופא. זכותו ובאחריותו של כל הורה להחליט על אופן הטיפול בילדיו אבל שיתוף פעולה ושיתוף מידע עם הצוות החינוכי מקל על חיי הילד בביה"ס. גם לנו היו חששות אך החלטנו לשתף את כולם, החל במחנכת, היועצת, המורים המקצועיים והכי חשוב - מנהלת ביה"ס. הצוות התייחס בכל המקצועיות והרצינות לאיבחון ולכל בקשותינו, גם ה"מעיקות" ביותר. התוצאה - הילדון "עבר" את כיתה א' בהצלחה מרובה, הצטיין בכל המקצועות וקיבל את "מלוא הסל" החינוכי. היות והמחנכת ידעה על מגוון הבעיות, היא הכינה מראש פעילויות עבורו לעבור את השעות הקשות (בעיקר השעה הראשונה בבוקר), והצליחה להתמודד עם מצבים מאוד מעצבנים שהבן שלי יכול ליצור, יש מאין. הילד שלנו לא קיבל תווית של ילד בעייתי אלא של ילד חכם שמתגבר על הבעיות שלו בצורה הטובה ביותר בעזרת סביבה תומכת. אולי היה לנו מזל ש"נפלנו" על אוזניים קשובות. בהצלחה.
 
ואם הייתם נופלים על מורים טיפוסיים?

ו'נופלים' זו מילה מאוד מתאימה לתיאור המצב.
 

my ziv

New member
שאלות

באיזה שלב שיתפתם את צוות ביה"ס?לפני כיתה א'? מה סיפרתם?ומה זה הסל החינוכי שמגיע לילדים בעלי קשיי קשב וריכוז?תודה
 

shukerfrance

New member
בזמנו הכנתי את הפגישה עם

המחנכת - הבאתי בנוסף להעתק האבחון: - בקשתי שהיועצת תונכח לפגישה - העתקים מהמאמרים של הפורום (ב"מאמרים") שעזרו מאד למורה - מכתב שלי למורה המתאר את דין ומוסר טיפים להתמודד (מאד צבעוני ועם הומור) לגלות או לא בעצם הוא בצעם ביטוי של פחד שלך (כמו של כל אחד באותו מצב אני חושבת): לגלות שהילד שלי שונה !!! שנחזיק ממעד עד כמה שאפשר. אבל פה משחקים נגד טובת הילד אני חושבת. לגלות זה שיתוף פעולה מלאה עם ההוראה, מעקב ללא אפסקה כל אורך השנה, מראה התנהוגות בוגרת ואחריותית = למנוע מהידל לחוות חוויות שליליות, לתת צ'נס מלא לילד לגדול ו-blossom ולבנות בטחון עצמי חזק. אני מאמינה רק ב positive experiences במיוחד כאשר מדובר בילדיי. בהצלחה פרנסס
 
המורה שלי הייתה פחות נחמדה,

בלשון המעטה מרובה. בערך שני שליש מהמורים שהיו לי בבתי הספר הממלכתיים לא היו מועילים אבל נזק כמו המורה של כיתה א' היו רק איזה חמישה שהצליחו לעשות. (ורק עוד שניים נתנו לי מכות כמוה). אני לא שותף ללווטים שלכם אם לשתף את המערכת. הבן שלי בקושי נעזר במערכת החינוך הממלכתית. אנחנו בחורים לו מורים בפינצטה. מי שלא מסתדר עם הבן שלי מקבל הזדמנות להסתדר רק עם תלמידים אחרים.
 

regi n

New member
לא לכולם יש את האפשרות לבחור בפינצט

לא לכולם יש את האפשרות לבחור מורים בפינצטה ולא כולם יכולים ללמד את הילדים שלהם בבית. עבור רובנו בישראל זו לא אפשרות מעשית. לא מכירה הרבה משפחות שיעמדו בנטל הכלכלי הדרוש להעסיק מורים בבית. לכן לפעמים יש הצלחות ולפעמים יש נפילות, כמו שציין עדו בן צבי. כאן חשובה המעורבות של ההורים ולנסות להגיע לשיתוף פעולה בין הצוות החינוכי וההורים.
 

פרחיה2

New member
גם זה קרה לנו אפילו פעמיים...

אחרי שנתיים נפלאות עם המורה הנ"ל, הגענו לכיתה ג'. היה לי כבר קצת נסיון עם הצרכים של הילד, עברנו דירה והגענו לבית ספר חדש. ישבתי עם המנהלת, המחנכת, והמורה הטיפולית שהיא גם סגנית המנהלת, והסברתי להם הכל. במשך השנה הגעתי לבית הספר בתדירות של פעמים בשבוע בממוצע. הבאתי למורים את הסרט "כמה קשה זה יכול להיות". שום דבר לא עזר! המחנכת לא ידעה להתמודד, היא לעגה לילד שלי ותוך כמה חודשים כל הכיתה לעגה לו וממש מעכה אותו. גיליתי את האמת הממשית רק לקראת סוף השנה. הבן שלי היקר כבר היה ממש גמור נפשית. שלפתי אותו משם במהירות והעברתי אותו לבית ספר אחר. וזה לא פשוט, אנחנו גרים בישוב ואמורים לחנך את כל ילדינו בבית הספר המקומי. אבל בגלל הסבל של הגדול אין סיכוי שילד שלי יכנס לבית הספר הזה.
 

פרחיה2

New member
ובכל זאת אני תמיד בעד להכין

את הצוות קודם. כי ילד שונה- הוא שונה ואי אפשר להסתיר. והבטוי לקות למידה הוא הרבה יותר סימפטי, והרבה פחות סטיגמטי, מאשר הכינויים להם זכינו אנחנו בילדותינו הבלתי מאובחנת- מופרע, מפגר, טעון טיפוח, עצלן, משוגע ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה.
 
אם אני יכול, רבים יכולים.

אמצה הכלכלי שלי רע מאוד. הרבה מזה עניין של סדר עדיפויות ואומץ. אני בעד מעורבות הורים. מעורבות שכוללת אי שליחת הילד למורים לא מוצלחים ושליחתו לכאלה שכן מתאימים לו - בין אם מהמערכת ובין אם פרטיים.
 
למעלה