הבוקר התחיל מצויין
עם השלמת הביורוקרטיה שתאפשר לי להיבחן ביום ב' בקורס האחרון בלימודי תואר שני ולסיים סופסוף את חובות השמיעה, הצלחתי לנצח את הביורוקרטיה, וזה לא עניין של מה בכך. ואז, בריצות בין בניין לבניין (בבר-אילן הכל עדיין ידני וארכאי), בעודי ממהרת להספיק, טלפון. אבא שלי... תוך כדי ריצות מתחילים להתקשר לירושלימים נטולי הרכב שבין מקורבינו... אוי, הלב, הלב! לשמחתנו, כולם בסדר (רק שניים, אבל קרובים באמת). ארץ שיושביה היא אוכלת וזבת חלב ודבש ותכלת לפעמים גם היא עצמה גוזלת את כבשת הרש. ארץ שמתקו לה רגביה ומלוחים כבכי כל חופיה שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת... וגם ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל ארץ אשר הרריה נחושת אבל עצביה ברזל ארץ אשר מרדפים קורותיה אלפיים דפים ועוד דף עד שנשרף עוד מעט כל חמצן ראותיה בגלל מנוסת המרדף.