בוקר טוב!

בוקר טוב!

רציתי לציין שוב את העובדה שהפורום הנפלא הזה נתן לי כל כך הרבה כוח. תקופה ארוכה לא היה לי את האומץ,החשק ויכולת לדבר על תרומת ביצית, בטח שלא להגיד את הצירוף מילים הזה יחד.
תודה לכן, נהדרות ואמיצות שכמותכן-בלי להכיר אני מעריצה כל אחת על הנחישות לעבור את התהליכים הקשים.

רציתי לדעת,האם זה באמת כמו שהאגדות מספרות? האם באמת כבר בזמן ההריון או מיד לאחר הלידה "שוכחים" שהתינוק מתרומת ביצית?
האם זה נכון שגל אהבה בלתי מוסבר מטשטש את כל הבירוקרטיה?

*אני מזכירה לכן שאני בת 30, והדרך היחידה שלי להרות היא באמצעות תרומת ביצית.

תודה :)
 
זה לא אגדות

כבר עם הבטא החיובית את שוכחת שזאת תרומת ביצית. כן, זה הבייבי שלך לכל דבר. זאת את שתרוצי לעשות בדיקות, זאת את שתחיי מאולטראסאונד לאולטראסאונד. אצלך ידפוק הלב בהתרגשות כשתראי את שק ההריון וכשתשמעי את הדופק. זאת את שתתרגשי בסקירות ותסתכלי שוב ושוב על התמונות שהרופא נתן. זאת את שתנשמי לרווחה עם כל בדיקה שאת עוברת ומקבלת תוצאה תקינה. זאת את שתחכי לבעיטות המתוקות מכל. זאת את שתספרי את הימים והשבועות, זאת את שתסחבי את התינוק 9 חודשים בבטן. בזרועות שלך יניחו אותו לאחר הלידה. וממך הוא יקבל את הנשיקה הראשונה. זאת את שתחבקי, תאכילי, תקלחי, תלבישי, תחכי לחיוך, ליד הקטנה שתושט אליך. תתרגשי כשהוא יתפוס לך את האצבע. בקיצור, זה שלך לכל דבר ועניין. הקשר שלך הוא עם תינוק. לא עם הביצית.
 

נס פסח

New member
עונה

כאם לבת שנה וחצי אני חייבת לומר שבזמן ההריון עלו המון חששות ,פחדים, לילות לבנים שהייתי מתעוררת ודואגת,פוחדת מהלא ידוע. לאחר הלידה מיד התחברתי אך עברו כמה חודשים של בלבול וחוסר שקט ומחשבות על מה יהייה כשהיא תגדל האם לספר לה או לא
(בינתיים שיתפנו רק 3 אנשים) וכמובן שבאופן טבעי כל אחד אומר אוי כמה היא דומה לבעלך. אבל יש בה גם ממך וכל מני הערות מסוג זה.

שנה ראשונה עברתי טלטלה עצומה אבל היום אני הכי מאושרת בעולם. מצטערת מאוד שלא התחלתי קודם.לא יכולתי לצפות לילדה יות מדהימה ממה שקיבלתי. כל יום מודה לאלהים על הנס שקרה.
 

פנדה30

New member
את האמת?

אני מצטערת, אבל אצלי- זה שם תמיד. היא בת שנה, ואין באמת הרבה רגעים שאני לא חושבת על זה. זה שם תמיד, בעיקר בהקשרי הבריאות.

אבל גם יש מחשבות של "איזה מזל שיש את אופציית תרומת הביצית", כי אחרת לא הייתה לי את המהממת הוורודה שלי. והאהבה היא אינסופית, בדיוק כמו לילד שכל כולו מביציותיי (ומזה חששתי לא פחות!). והלב מתרחב, ומפנה מקום. והיא שלי, שלי, שלי.

בהצלחה.
אם תרצי עוד שאלות במסר, בשמחה.
 
זה קיים

אבל לעיתים נדירות. לפחות אצלנו.
יש לי תאומים בני 2.5 מתרומה ומתהליך פונדקאות שעברנו בארץ.
מאוהבת בהם קשות!! הם בכלל לא דומים לי פיזית אבל בכל רמה אחרת - קופי!!!
חושבים על זה בעיקר בענייני בריאות אבל מעבר לזה במהלך היום השגרה הברוכה - שום מחשבה אחת.
רק אושר ענקק על האהבה האדירה שאני חשה מדי יום כשהם רצים לקראתי בצעקות של "אמא שלי".
 
למעלה