בוקר טוב

נראה לי עדיף על כל האלטרנטיבות, זה על בטוח

לא כל אחד יוכל למלא את המקום שיותיר אחריו שמעון פרס - לפחות מבחינת ההערכה כלפיו בעולם - וצריך באמת להתאחד אחרי מועמד בעל שיעור קומה. בלי להיגרר להכפשות אישיות, אני לא רואה את התכונה הזו באף אחד מאלה ששמם מוזכר כמועמדים לתפקיד. במקרה של סילבן הבעיה חמורה במיוחד בגלל הנדוניה שהוא יביא איתו לבית הנשיא אם ייבחר. די לנו בנדוניה שנתקעה לנו במעון ראש הממשלה.
 
ראוי יותר מא' ופחות מב'. אתה יודע איך זה, הכל

יחסי. אישית הוא אף פעם לא הרשים אותי בשום פרמטר.
 

dibablas

New member
בשום פרמטר?השאלה מה ידוע לך עליו

העובדה שיש לו 3 או 4 תארים?העובדה שהוא עו"ד ורו"ח בהכשרתו והשכלתו?
העובדה שהיה יו"ר דירקטוריון חברת החשמל שר בתפקידים רבים והמשנה לראש הממשלה?
טוב...
בכל מקרה נראה מי יבחר עוד מספר חודשים
 
אם תארים הם קריטריון, הפרופסור לוקח אותו

ענין התפקידים הציבוריים שמילא לא מוסיפים לו לצורך ענין הנשיאות, נהפוך הוא.

וענין החברת חשמל... בשביל זה לבד לא הייתי רוצה אותו.

אני מסתכל על כמה אומץ ציבורי הוא הוכיח כאיש ציבור, כמה העז להתריס נגד עוולות, לתמוך בחלשים, ללכת נגד הזרם, לבטא ביקורת כשיש, גם במחיר הפסד אישי, להראות חשיבה עצמאית ולא להיות רודף כבוד וכיבודים...
 

dibablas

New member
נכון הפרופסור לוקח גם לגבי התארים

התייחסתי למשפט שלך.
שמע, אי אפשר לזלזל ולומר שלא מדובר באדם מוכשר שהגיע לגדולות ולדעתי הוא ראוי.
השאלה אם פרופ' שכטמן יותר ראוי זו שאלה בפני עצמה ולא אומרת שסילבן שלום לא ראוי או לא מרשים.
לגבי פרופ' שכטמן-הוא לדעתי ראוי בהחלט, יש שאלה האם איש אקדמיה מוצלח וגדול ככל שיהיה מותאם לתפקיד שבחלקו הוא פוליטי ובכלל לתפקוד כאיש ציבור כאיש אקדמיה שלא רגיל לכך, לעומת אנשי ציבור-ח"כים שכן רגילים לכך וזה יכול להיות סילבן שלום או רובי ריבלין או ציפי לבני (לצורך העניין)
 
רגע, רגע, עכשיו אמרת כבר משהו אחר

אם אתה אומר לי רובי ריבלין, אני מוכן בהחלט לקבל. ראינו שהוא אדם ערכי שמדבר בקול רם מה שיש לו לדבר ומצד שני יש בו ממלכתיות ראויה. מודה שהופתעתי ממנו - כשהתמנה ליו''ר הכנסת חששתי שיתנהל שם כמו ביציע של בית''ר, והוא יצא גבר גבר.

ציפי לבני היא דמות יצוגית, תרבותית ושופעת קסם אישי, יותר מכל האחרים גם יחד, אבל היא לא הוכיחה הרבה אומץ ציבורי. אם זה נדרש לתפקיד הנשיא או לא, זו שאלה בפני עצמה.

על שכטמן, מה שידוע לא בדיוק עונה על השאלות, אבל הנתונים שלו מצוינים. היו כבר שני נשיאים פרופסורים לפניו, אבל אי אפשר להקיש מהם עליו.
 

dibablas

New member
עזר ויצמן היה איש ציבור

היה את קציר שהיה בעיקרו איש מדע.
נראה לי שהדיון היא בעיקר תיאורטי על אופן פעילות נשיא כלשהו בעתידי.
בכל מקרה מי שיבחר שיהיה לו בהצלחה רבה
 
כשעזר ויצמן השתחרר מהצבא ונכנס לפוליטיקה

הוא היה, במפתיע, צנוע ונעים הליכות. הייתי פוגש אותו הרבה במצודה בת''א (לא כל כך בזכותו כמו בזכות המזכירה המתוקה שלו, איך לא...)

דווקא בתפקיד הנשיא השתחררו לו הפה והבלמים וגם מבחינה מוסרית הוא לא היה מודל משהו.

אפרים קציר היה איש אשכולות צנוע, אבל אני לא יכול לומר אם הוא היה נשיא טוב או לא. אני יודע רק שאשתו נינה היתה מיוחדת במינה - פגשתי אותה יורדת מזחל''מ לתוך הבוץ במוצב קדמי ברמת הגולן באיזה ערב שבת חשוך מיד אחרי הפסקת האש אחרי מלחמת יום כיפור, עם חבילת פלייבוי ענקית וקרטון מלא טרנזיסטורים לחיילים. אשה מדהימה.

צריך, אגב, לזכור שגם הנשיא הראשון, חיים ויצמן, היה פרופסור נכבד בעל שם עולמי - וגם אשתו, ורה, היתה אדם מיוחד שהפכה לאישיות ציבורית בפני עצמה.

אז איך נדע מי יהיה איך? רק כשיהיה.
 
צחוק צחוק, אבל היא אכלה הרבה קש בגלל הקטע הזה

האשימו אותה שהיא מקלקלת את הנוער וכל הג'אז הזה.

אני לא הייתי שייך למוצב הדפוק הזה ורק באתי לטפל באיזה ענין, אבל היית צריך לראות את העינים המאושרות של החיילים כדי להבין איזה מעשה גדול היא עשתה.
 
כל מילה


 
כמעט צהריים אנשים - איפה כולם????


איזו נפקדות גורפת נרשמת כאן


אני בעד שפרופסורים יהיו נשיאי המדינה.
אין לי הרבה מה להגיד על הנושא הזה. אני לא אוהבת פוליטיקאים שהופכים להיות נשיאי המדינה. למעט שמעון פרס אשר היה משכמו ומעלה בתפקיד הזה. לא אוהבת את הקומבינות והאינטריגות שסביב המינוי לנשיא מדינת ישראל. אז שיהיה פרופ' שכטמן. למה לא בעצם?

ועכשיו, מילה אחת:
סירנו דה ברז'רק

הצגה מעולה עם שחקן פנומן שחייבים לראות.
בכלל, זה כיף מדי פעם בפעם לצאת לאיזו הצגה טובה, לשבת באמצע האולם, לכבות את הפלאפון או יותר נכון את הסמרטפונים
כי אני בטוחה שאני הייתי האדם היחיד באולם עם פלאפון נוקיה ולא עם אייפון. לראות איך האנשים נפרדים בעצב רב מהסמרטפון שלהם,
מלטפים אותו באהבה ומכניסים אותו בתוגה לתוך התיק או הכיס. אחר כך מגיעה ההפסקה, האיש יצא עם מחצית מהצופים לכיוון השירותים.
אני נשארתי על מקומי וצפיתי באנשים סביבי. לאט לאט, אחד אחד הוציאו האנשים את הסמרטפונים מכיסם, וכמו מסוממים, החלו ללטף אותם ולטופף עליהם קלילות...
הייתי בשוק. בחיים שלי לא ראיתי עשרות אנשים כשכולם שפופי ראש לעבר מכשיר קטן בכף ידם. הגדיל לעשות, אחד הגברים שישב לפניי אשר המשיך ללטף ולשחק עם האייפון שלו
בעוד בת זוגו מדברת אתו במרץ רב עם תנועות ידיים רחבות והוא בשלו, עיניו נעוצות במה שיש לו בכף ידו.
הסתכלתי מאחוריי, מלפניי ומצדדיי, כולם ללא יוצא מן הכלל, ניצלו את ההפסקה כדי להעיף עוד מבט חטוף במאהב/ת שלהם אשר בלעדיו אין להם חיים.
אם אתם שואלים אותי,
זאת המכה האחת עשרה האמתית.

יום טוב אנשים

http://www.youtube.com/watch?v=AO073fekFfA
 
איתך במאבקך הצודק


אמרתי בשבת לבתי כמה אני שמח שהסמארטפון שלה התקלקל ונתתי לה את שלי ובעצמי חזרתי למכשיר שלה מלפני אני לא יודע כמה שנים, שהשתמשתי בו בנחת עד שביקשה שאקנה משהו מתקדם כדי שנוכל לדבר כשתהיה בדרא''מ...

מתאים לי המכשיר המיושן הזה. הוא לא גורם לי להרגיש מפגר.
 
זה לא מפריע לי

זה פשוט מעלה בי כמה תהיות לגבי העתיד...
לאט לאט עם הזמן, אנשים יפסיקו לדבר ביניהם וכל התקשורת בין האנשים תהיה באמצעות מכשירים אלקטרוניים.
בתור מי שהייתה קוראת המון חוברות "פנטזיה" וספרי מדע בדיוני של אסימוב וחבריו, אני מרגישה שהמדע הבדיוני כבר לא בדיוני בכלל,
הוא כבר כאן.
ובעצם זה כן מפריע לי. הייתי רוצה לראות אנשים מדברים ביניהם, מתחבקים בהפסקה, מחליפים חוויות ומבטים. במקום זאת, אני רואה זוגות זוגות,
מתעסקים במכשיר הקטן שבידיהם, בודקים מיסרונים, שולחים הודעות, ושוכחים איך מדברים.
עוזרת הבית שלי, צעירה בגיל של הבת שלי. מדברת איתי רק במיסרונים. אני מנסה להשיג אותה בטלפון, לשמוע את קולה, לתאם איתה משהו. בלתי אפשרי. היא לא עונה.
היא שולחת לי רק SMS וזה מחרפן אותי
 
למעלה