בוקר טוב

אריה127

New member
צריך להכיר את הילד

בלא זה כל תשובה היא נכונה ומוטעית בעת ובעונה אחת.
אני אציע כרגע את השיקולים המרכזיים שעולים לי כרגע, ותעשי את את החשבון:
* יכולת חיקוי חברתי - לילד עם pdd יש קושי בחיקוי חברתי. בגני תקשורת (טובים..) עובדים על קידום היכולת הזו. מצד שני, כאשר ילד הוא בעל יכולות גבוהות יכול להיות לו קשה לו עם התנהגויות לא נורמטיביות של ילדים אחרים. צריך כמובן לקחת בחשבון את טיפוח המוטיבציה לשילוב חברתי.
* קשיים בויסות חושי - הצפה במסגרת גדולה הגורמת להימנעות/דחייה/התנהגות לא נורמטיבית - זו סיבה לשלוח למסגרת קטנה. (לאו דווקא גן תקשורת - יש אפשרות של גן שפתי)
* שיקולים סוביקטיביים - גן טוב (גננת טובה וצוות משקיע). קבלת טיפולים במסגרת הגן, יכולת של ההורים להשקיע מעבר לשעות הגן, (ואם בשילוב - אז השקעה בשילוב עצמו) הכלה של המסגרת החינוכית בקשיים של הילד.
יש עוד שיקולים, אולי בהמשך אחשוב עליהם..

אנחנו שלחנו שנתיים לגן תקשורת. כאשר היה מסוגל שילבנו אותו יום בשבוע בגן רגיל עם סייעת כאשר זה התרחב ליומיים בשבוע (ובסוף השנה לכל השבוע)
השנה (הוא בן 5) אנחנו שולחים לגן שפה עם גננת מעולה, כשיש בגן תוכנית שילוב מצויינת (עברנו דירה ע"מ שנוכל לשלוח לגן הזה)

ועוד משהו.
ניתן לשנות מסגרת באמצע שנה. זה קשה אבל אפשרי.
 
עלית על משהו שמטריד אותי

אחד הדברים מהם אני חוששת זה החיקוי השלילי.
הוא יהיה עם ילדים מכל הקשת.
מה אני עושה אם הוא חוזר לי על התנהגויות לא נורמטיביות?
הויסות החושי-ברור שיש לו בעיה עם זה.
אפילו ביום הולדת שלו הוא ביקש שיהיו בשקט.
שישירו בשקט.
לפעמים אני לא מדברת והוא אומר לי אמא שקט.
מה זה אומר?
כל כך הרבה שאלות...
 

TikvaBonneh

New member
דווקא הילדים שלי שלמדו במסגרת רגילה

חזרו משם עם חיקויים של התנהגויות לא נאותות: מכות, קללות... מה עשיתי? חינכתי. אמרתי שאסור.
 

שלומות0

New member


 

nirity1

New member
לגבי השקט

ואני רק מנחשת
יש ילדים שסף הרגישות שלהם הוא מאוד נמוך וכל צליל משגע אותם
לגבי אמא שקט , יכול להיות שעצם הנוכחות שלך במרחב שלו מפריע לו באותו הרגע ? יכול להיות שהוא בעצם מבקש אמא תתני לי להיות לבד בשקט עכשיו ?
 
לא יודעת וזה קצת מלחיץ אותי

כי זה נראה שהוא ממלמל משהו לעצמו.
הוא כאילו אומר משפטים לעצמו לפני שהוא מוציא אותם.
אני חוששת שזה אטלי כי הוא סבל מיחס לא טוב של ילדים בגן הרגיל.
הם לא היו משחקים איתו.
כי הוא היה הורס להם דברים שבנו ןמציק כנראה.
יצא שהייתי ממתינה כל יום וצופה בו מחוץ לגם עשרים דקות.
מרוב שזה נהיה רגיל שמאשימים אותו הייתה תקרית שהוא לא היה מעורב בה ולמרות זאת ילד אחד צעק.שזה הבן שלי אשם.
ובני בכלל לא ידע להסביר שהוא לא אשם.
 

dina199

New member
טוב שהאו עובר גן.

ויש כמה סיבות למלמולים
(אחי , בן 50+ ממלמל עד היום
)
זה יכול להיות מחסום להגנה מרעש או כל הפרעה אחרת.
יכול להיות שיותר קל לו לחשוב בקול.
ויכול להיות שהוא באמת מתכנן מה להגיד, כי יש קושי בהתארגנות.
וגם כל מני צירופים של הדברים האלה (ואחרים)
 

kagome10

New member
קושי בחיקוי חברתי? רק אני חושבת שחיקוי חברתי

זה קושי, וזו ממש לא תכונה שכדאי לעודד, אלא להפך?
 

arana1

New member
לא

לא כל האנשים עדריים לחלוטין,סביר שיש מיעוט שמספרו לא ידוע,והוא לא מתועד ולא נבדק ולא נחקר,שמסוגל ורוצה ואף כפוי לנהוג ולחיות באופן יחודי
סביר שחלק לא מבוטל מהאוטיסטים משתייכים למיעוט הזה

זה גם שייך לדיון שדינה פתחה כאן על יחודיות,שגישות כמו שבוטאו כאן,גישות שכמובן מחקות ללא שום ערעור והרהור מחשבות ותפישות של אנשים אחרים,היחס אליה הוא פרדוקסלי בטירוף,דבר שמי שסובל ממנו אנושות הוא אנשים שאיתרע מזלם להיוולד יחודיים
ואז אנחנו מקבלים ילד שבעצם אין לו שום סיכוי הכי זעיר לקבל איזה שהוא תמיכה והבנה מסביבתו הקרובה אבל הוא גם לא יכול להתלונן על כך כי היא הרי משקיעה את כל מאודה בשביל לעזור לו ולקדם אותו
התוצאה ? אדם מעורער לחלוטין,מבוהל,חסר אחיזה... מצב שכמובן מצדיק,לדעת אנשים חסרי מחשבה,את המשך ההשקעה ב"תיקונו",את סימומו בסמים שאין מסוכנים מהם,בוודאי לילדים

בחלק מהמקרים אנשים,למשל כמו גור,יתעוררו בשלב מסויים,בדרך כלל באמצע חייהם הבוגרים,ויתחילו להאבק לשחזר את נפשם,את זהותם,ברוב המקרים הילדים האלה יחיו כמו זומבים לעולם
 

מרב געש

New member
המון למידה נעשית על ידי צפייה וחיקוי, לא רק

של ילדים אחרים אבל של כל הסביבה - קודם כל המשפחתית. חוסר יכולתֿ ֿ או פניות להתבוננות בסביבה כדי להבין איך הדברים עובדים בחברה האנושית - זה לדעתי קושי.
 

arana1

New member
התבוננות אין פירושה חיקוי,בדיוק להפך

התבוננות פירושה מבט תבוני,זאת אומרת מבט שמסנן דרך שיקול דעת את הרלוונטי והמשמעותי

בן אדם יכול להבין איך הדברים עובדים ודווקא בגלל זה לא לשתף עם הדרך שבה הם עובדים פעולה
דווקא מתוך ההבנה איך הדברים עובדים בחברה האנושית לא מעט אנשים מצפוניים בוחרים בדרך שונה
 
אין לי מושג

אולי כי אנחנו גרושים?..
האחראית אמרה שהם עושים ראיון להורים ולא לילדים.
בכל אופן עדיין לא קיבלנו תשובה אז הסקתי שלא התקבלנו.
איזה סלט עשיתי היום...
בלגן שלם.
הילד מחכה לועדת השמה כדי להכנס לגן תקשורת.
הועדה מתכנסת רק שבוע ה בא.
בינתיים הוא בבית.
במקביל לפני חודש ביקשתי סייעת שתלווה אותו כי לא הייתי סגורה על גן תקשורת.
מתקשיים אלי יהיום כי הסייעת ממתינה לו שם בגן.
אני אומרת שהוחלט על גן תקשורת ומישהו שם משכנעת אותי שזה לא טוב.
שה לתקוע את הילד ושעדיף שילוב בחינוך הרגיל.
פתאום נהיה לי לחץ בראש.
לא יודעת כבר מה טוב.
 
קודם כל, קחי נשימה עמוקה ותרגעי...

אחד המאבחנים אמר לי, את רוצה לעשות הכי טוב בשבילו, ואין הכי טוב, לכל דבר יש את היתרונות והחסרונות שלו, אז תחליטי וזהו.
קודם כל, את האימא, אז את מכירה הכי טוב את הבן שלך.
דבר שני, זה רק גן - ולפי מה שהובהר לי ע"י מישהי שעובדת בגן תקשורת, יש הרבה ילדים שעוברים אחרי כמה שנים בגן לכיתה רגילה עם סייעת בבית-ספר. אבל גן תקשורת מכין אותם יותר טוב לבית-הספר ונותן להם יותר כלים.
מצד שני, אם הילד מסוגל להתמודד בגן רגיל עם סייעת ולהתקדם בו, אז אולי כדאי לנסות את זה. כמובן שאז ההורים צריכים להוסיף טיפולים אחרי צהריים, כי הילדים לרוב לא מקבלים את מה שהם צריכים
אך אם לדעתך הוא יתקדם יותר בגן תקשורת, אז תשלחי אותו לשם.

אל תפחדי מ"סטיגמה" או מ"לתקוע אותו", כי מה שתתני לו בגיל צעיר יעזור יותר, מכל הטיפולים שתתני לו כשיגדל. ואם תפחדי מ"סטיגמות" או מ"לתקוע אותו" ולא תטפלי בו בדרך המתאימה לו, הקשיים שלא תטפלי בהם יגדלו ויגרמו לו ל"סטיגמה" יותר גרועה ו"יתקעו אותו" יותר. אז אל תקשיבי לאף אחד שמפחיד אותך מזה. ותעשי את מה שנראה לך הכי פחות גרוע (כי אין הכי טוב) בשבילו עכשיו.
 
למעלה