בוקר טוב
היי אני פעם ראשונה כותבת בכלל או מדברת על נושא הנישואין שלי ואני לא מאמינה שאני הגעתי למצב כזה.
אז ככה, אני ובעלי נשואים שלוש שנים, יש לנו שני ילדים ועוד אחד בדרך. אני מרגישה שאני מאוד עצבנית בהריון הזה, ממש יוצאת מהכלים ואני כועסת על בעלי שהוא מרגיז אותי ולא מבין שאני בהריון. אתן לכם דוגמא שקרתה אתמול ולפני כן קצת רקע:
אני עובדת משרה מלאה (9 שעות ביום) מגיעה הביתה בסביבות חמש מקלחת את הילדים, מכינה ארוחת ערב ואז אחרי שהכל נקי ומצוחצח בערך בשעה שש וחצי בעלי היקר מגיע מהעבודה, הוא עובד המון שעות. הוא כל הזמן דואג להגיד שהוא עובד קשה אז שלא אתלונן, זה מרתיח אותי, כי אני עובדת ואחר כך עם הילדים בבית שזה יותר קשה מלעבוד עד הערב לדעתי! בשישי האחרון הוא היה צריך ללכת לעבודה ולפני שהלך הוא אמר "אוי מסכנים הילדים, הם משתעממים, צריך להעסיק אותם"
אתמול הוא היה צריך להשאר עוד קצת בעבודה ולכן הגיע ברבע לשמונה, אני כבר הספקתי לשים את הילדים במיטה, הקטנה קצת יללה במיטה אז דאגתי כל הזמן לבוא ולהרגיע אותה עד שבאמת בסוף היא התחילה להרדם.
עכשיו מגיע הקטע המעצבן!!!! ומעניין אותי מה אתם חושבים - אמרתי לבעלי שיכנס בשקט כי הם כבר במיטות, (אני כבר הייתי גמורה), הוא לא שם על בקשתי וישר הלך והרים את שתייהם על אחת המיטות וחיבק אותם. מאותו רגע נכנסתי להסטריה של כריזה והתחלתי לצעוק בבית אני כועסת על עצמי שהילדים היו צריכים לשמוע את כל זה. לא יודעת מה לעשות ומצד שני אני כל כך הייתי עצבנית. מה עושים? איך מתמודדים עם עצבים כאלה בלי לאבד את האשתונות?
מיואשת
היי אני פעם ראשונה כותבת בכלל או מדברת על נושא הנישואין שלי ואני לא מאמינה שאני הגעתי למצב כזה.
אז ככה, אני ובעלי נשואים שלוש שנים, יש לנו שני ילדים ועוד אחד בדרך. אני מרגישה שאני מאוד עצבנית בהריון הזה, ממש יוצאת מהכלים ואני כועסת על בעלי שהוא מרגיז אותי ולא מבין שאני בהריון. אתן לכם דוגמא שקרתה אתמול ולפני כן קצת רקע:
אני עובדת משרה מלאה (9 שעות ביום) מגיעה הביתה בסביבות חמש מקלחת את הילדים, מכינה ארוחת ערב ואז אחרי שהכל נקי ומצוחצח בערך בשעה שש וחצי בעלי היקר מגיע מהעבודה, הוא עובד המון שעות. הוא כל הזמן דואג להגיד שהוא עובד קשה אז שלא אתלונן, זה מרתיח אותי, כי אני עובדת ואחר כך עם הילדים בבית שזה יותר קשה מלעבוד עד הערב לדעתי! בשישי האחרון הוא היה צריך ללכת לעבודה ולפני שהלך הוא אמר "אוי מסכנים הילדים, הם משתעממים, צריך להעסיק אותם"
אתמול הוא היה צריך להשאר עוד קצת בעבודה ולכן הגיע ברבע לשמונה, אני כבר הספקתי לשים את הילדים במיטה, הקטנה קצת יללה במיטה אז דאגתי כל הזמן לבוא ולהרגיע אותה עד שבאמת בסוף היא התחילה להרדם.
עכשיו מגיע הקטע המעצבן!!!! ומעניין אותי מה אתם חושבים - אמרתי לבעלי שיכנס בשקט כי הם כבר במיטות, (אני כבר הייתי גמורה), הוא לא שם על בקשתי וישר הלך והרים את שתייהם על אחת המיטות וחיבק אותם. מאותו רגע נכנסתי להסטריה של כריזה והתחלתי לצעוק בבית אני כועסת על עצמי שהילדים היו צריכים לשמוע את כל זה. לא יודעת מה לעשות ומצד שני אני כל כך הייתי עצבנית. מה עושים? איך מתמודדים עם עצבים כאלה בלי לאבד את האשתונות?
מיואשת
