בוקר טוב

[עבריה5]

בוקר טוב

הייתי שמחה לקבל מכם עצה - יש לי בן בן 17 והוא ילד טוב, אתם יודעים, כל אמא כנראה אומרת את זה ,אבל בסך הכל הוא ילד טוב.

לפני חודשיים בערך יצא עם חברים ופעם הראשונה שזה קורה חזר לפנות בוקר. אני חיכיתי בכסיסת צפרניים ונכון שהוא עידכן אותי איפה הוא ודיבר איתי במהלך הערב
אך עדיין , לא הייתי מרוצה מההסתובבות עד הבוקר בחוץ.

הענשתי אותו ובאותו חודש אסרתי עליו לצאת מהעיר.

היום ( יותר נכון ,לפי השעה -זה כבר אתמול) הוא שוב נסע עם חברים ומכיוון שאין אוטובוסים, הודיע לי שיחזור באוטובוס הראשון שיוצא בחמש בבוקר !

אני יושבת עכשיו ומאד כעוסה, מה לעשות עם זה? העונש כנראה לא ממש עזר ולא מרתיע אותו.

אני מניחה שתשאלו אם אני מכירה את החברים שלו- את חלקם, בסך הכל ילדים טובים, אבל עדיין נראה לי מוגזם לגילו להיות מחוץ לבית עד לפנות בוקר, אפילו שעכשיו חופשה

מה אני עושה? אני ממש חסרת עצות
תודה מראש ויום נעים

 

[נושיתי האחת]

חבל שאת מענישה ילד טוב ולפי תיאורייך הוא

אכן ילד טוב שמעדכן ומדבר איתך גם במשך הבילוי.הוא חזר שיכור או משהו כזה? אם לא, אני לא רואה סיבה לא להרשות לו לבלות מחוץ לבית, כמובן שהוא צריך לעדכן איפה הוא נמצא וזה ממילא הוא עושה. ילדיי שלי חזרו בכל שעה שבא להם ולא הייתה לנו בעייה עם זה, כי ידענו שהם לא מתפרעים.

 

[מאיו]

על מה את כועסת?

הוא יצא, בילה יפה, לא עשה שטויות ועדכן אותך במהלך הערב.

זה קשה לראות איך לילדים שלנו יש חיים מקבילים אלינו, ואיך העובדה שאנחנו רוצים אותם קרוב לא משפיעה עליהם

גם שאני הייתי בת טיפש עשרה והסתובבתי כל הלילה בחוץ, לא חשבתי לרגע איך ההורים שלי מרגישים.
את צריכה להרפות ולהודות לאלא שיש לך ילד טוב שלא עושה שטויות, לא משתכר וכן מודיע לך איפה הוא, מה הוא עושה ומתי יחזור.

 

[צלילי מיתר]

מסכימה עם מאיו ונושיתי

 

[אביבקיץ]

כנ"ל. נשמע ילד מאד טוב וממושמע

 

[עבריה5]

אולי אני אולד סקול?

לא יודעת, אני מבינה שאני טועה בגישה שלי לרעיון

תודה על המענה- אנסה לשנת את הגישה

תודה רבה

 

[BrightEye]

דברי איתו ותעשו תאום ציפיות

את יכולה להגיד לו מה את מרגישה ומה הסיבה שאת מבקשת.
כמובן שזו צריכה להיות סיבה ולא סוג של "ככה צריך" או כל הנחתה לא הגיונית עבורו.
לא פעם כשהם מבינים מאיפה הדבר נובע, יש מקום יותר גדול לשיתוף פעולה.
באופן אישי, אני תמיד העדפתי שיחזרו בקבוצה, אפילו אם זה יותר מאוחר.

 

[Simply Be]

גם אני בגישה הזו

חזרה בקבוצה אפילו אם זה מאוחר זה יותר מרגיע.

 

[חני ב]

הייתי מאושרת שיש לו חיי חברה

לא מגבילה שעת חזרה. לא מגבילה שעת יציאה. הילדים שלי אינם כמוני וטוב שכך.

 

[Ani15]

למה לעשות עם זה?

לקבוע איתו שעת חזרה שמקובלת על שניכם, מראש וברוגע, ולתת לו את הכלים לעמוד בכך: כסף למונית או לנסוע להביא אותו. מעבר לכך שאני מסכימה עם קודמותי, אם זה נראה לך מוגזם, אז תגבילי, אבל בצורה סבירה. מה שאני לא מבינה זה למה זה מעצבן אותך בשלוש בלילה: הרי באמת אין לו אפשרות לחזור, מה את רוצה שהוא יעשה?

 

[עבריה5]

לא יודעת מה לחשוב או לעשות

נכון , הוא מעדכן והכל ואני באמת שמחה שיש לו חיי חברה, אז למה אני בכל זאת מרגישה שזה לא נכון לתת לו להיות עד הבוקר בחוץ??

אולי אני באמת מגזימה בחרדות שלי, אבל מאד מאד קשה לי לשחרר
ואולי כי ככה חונכתי והיום הנוער שונה, אבל גם הסכנות האורבות בחוץ והפיתויים אחרים, אוי, כמה קשה לי ( שלא יישמע חלילה כמו "אוי אוי אוי" חחחח) אבל אני באמת מרגישה חסרת אונים, דרך אגב , אם תהיתם , אז אביו נפטר ולכן אין לי "עזר" שיאזן

 

[אחותו של שקספיר]

איפה החרדה שלך ואיפה בעיה אובייקטיבית?

אולי באמת את צריכה לבדוק את החרדות שלך.
את מתארת ילד הכי נורמטיבי שיש.
ממה את חוששת שהוא בחוץ?
בן 17
לא בן 12,נכון?
עושה שטויות בד"כ?
נתון להשפעה חברתית?
יציב?
מאוזן?

ומכאן בהחלט נכון לנהל איתו שיחה על כמות הלילות הלבנים (של החרדות שהן שלך לגמרי) שאת מוכנה לספוג בחודש/שנה.
על ימי יציאה מקובלים (לא אמצע שבוע, לא תקופת לימודים)
על תעדופי תקציב (כי כל בילוי כזה גם כרוך בעלויות)
על תקשורת (סלולארי פתוח ,לא לסנן שיחות )
ולקבוע בינו ובינך את הנכון יותר עבורכם (עבורו ועבורך)

אני נגד ענישה (בכלל)
בטח לא ילד בן 17 ( 7/8 מבושל כבר לבוגר מלא)
אז הוא ילד טוב ואת מודעת לזה---שחררי אותו
כי מתי שהוא תצטרכי לעשות את זה
עדיף בשלבים וכבר מהערב.

 

[גא ין]

לדעתי

את אמא נהדרת. את גידלת ילד נהדר, שעונה לך ומעדכן אותך בכל מקום שהוא נמצא. אני מכירה הרבה ילדים טובים, הם גם לא משתכרים, בגילו, אבל הם לא עונים להורים שלהם אוטומטית כי "הם חופרים להם" לדעתי, איך שאת מתארת אותו אין לך מה לדאוג. לדעתי, את צריכה לסמוך על החינוך שנתת לו, ועל הילד המקסים שלך, כי הוא כבר גדול, ומן הסתם מתחשב באמא שלו ועונה לה.

 

[Simply Be]

למה צריך לקבוע שעת חזרה לנער בן 17 ?

אלא אם כן יש לימודים למחרת.
אם חוזרים כבר ממש מאוחר אז עדיף שיש כבר אור מאשר 3 וחצי בבוקר (שעדיין חשוך) למשל וחזרה בקבוצה בשעות מאוחרות
עדיפה על חזרה לבד בשעה שהוקצבה.
אותי מה שהיה מעניין זה לא השעה שהוא חוזר אלא עם מי הוא נמצא ואיפה הוא מבלה.

 

[Ani15]

בשביל השקט הנפשי של אמא שלו

פותחת השרשור מתארת חרדות קשות, ונער בן 17 יכול להתחשב בזה ולקבוע שעת חזרה כדי למנוע אי הבנות ופחדים כאלה. כל הורה והצרכים שלו (לא רק צרכי הילד חשובים!).

 

[Simply Be]

בשביל השקט הנפשי

אני בקשתי להיות זמינים בנייד (וכן התקשרתי).
בקשר לחרדות גם לי לא חסר, מי שמכיר אותי יודע כמה אני דאגנית.
חרדה במסע ישראלי ונתתי לו לנסוע ,
חרדה בנסיעה הראשונה לפולין אבל נתתי לו לנסוע.
חרדה כשנסע לבד לחול עם חברים אבל נתתי לו לנסוע.
בצבא בטוח לא שואלים אותי.
עבדתי על עצמי כי אין דרך אחרת,
החיים משתנים והם גדלים.

 

[נומלה]

אם יש לה חרדות קשות

היר צריכה לטפל בהן. לא להפיל אותן על הבן שלה. והתחשבות זו דרך דו סטרית. גם אמא צריכה להתחשב בעובדה שהבן שלה כבר בן 17 ולהתאים את ההתנהגות שלה למצב ויפה שעה אחת קודם.

 

[עולם ו מלואו]

תרשי לי להגיב

אמנם אין לי ילדים בגילאיים האלה עדיין אבל
למרות גילי זוכרת טוב מאוד את המאבקים האלה עם הוריי
וכן הייתי ילדה טובה מבית טוב
אבל
בשביל לבלות עם החברים הייתי חייבת לחזור לפנות בוקר כי כולם יוצאים בשתיים עשרה בלילה

עיצה שלי פרגני לו ושישתף מאשר יבחר "לישון" אצל חברים כדי שיוכל לצאת לבלות

 

[ה ב ז]

בן 17? בשנה הבאה הוא חייל...

יצא ויבוא כרצונו.

שחררי...תתמקדי בדברים היותר חשובים - כמו עמידה במטלות וביעדים...התנהגות התואמת את ערכייך וערכיו המוסריים...

 

[Sophalin]

עצה

להבין שילד בן 17, למרות המוסכמות החברתיות הוא כבר ממש לא ילד. כשהוא יגיע לגיל 18 שזה אוטוטו, את בטח ובטח שלא תוכלי להעניש אותו אם הוא לא חזר הבייתה בשעה שמתאים לך או אפילו לצפות שהוא יצטרך לתת לך דין וחשבון מתי הוא חוזר הבייתה - אפילו אם הוא חי בבית הזה על חשבונך.

הגוזלים שלי עזבו את הקן, פרשו כנפיים ועפו - אומר השיר.
נכון זה קשה, אבל צריך להתמודד וזהו.