ישר יקפצו עליו ערימות של בדים דביקונים וקיים סיכוי רב שידרכו על סיכה
בזמן שאני תופרת הילדים מקורקעים לחדר והקטנה בעריסה
לא מרשה להסתובב גם מפאת הכלים המסוכנים וגם מפחד מידיים דביקות
כל הפסקה (גדולה, לא הפסקת קפה) מנקה, מקפלת, מחזירה למקום, מחביאה כלים מסוכנים ומטאטא
גם כל פעם מחדש אני צריכה למצוא מחבוא חדש לכלים....
לאחרונה הקטן יודע יותר טוב ממני איפה הדבק גוטרמן.................. מפחיד............. שלא ידביק לקטנה את הידיים לראש חחחח
אם המכונה יוצאת ביום ראשון, היא נכנסת בד"כ רק ביום חמישי בחזרה, אבל כל ערב אני חייבת לתת איזו שהיא צורה לסלון, אחרת הקטן שלי יטפל במכונה ובחומרי התפירה.
הבאסה היא שביום רביעי למשל אם יש לי זמן, אני מתעצלת להוציא את המכונה ולבלגן רק ליום אחד...
תופרת במטבח, יש לי שם שולחן אוכל ואני אוהבת לעבוד עליו כי המשטח שלו מזכוכית. בסוף כל יום מסדרת הכל בערימות מסודרות. מכניסה את מכונת התפירה בסופ"ש לארון רק אם סיכוי שנצטרך גם את השולחן הזה לארוחות הסופ"ש.
וזה למרות שיש לי בבית 2 חדרים שאינם משמשים ללינה, באחד מהם ספריה ענקית מלאה ספרים והתופים של בעלי, וארונות מלאים חמרי יצירה שלי, בשני המחשב וארון מלא בעוד חמרי יצירה שלי.
בינתיים לא הקציתי אף אחד מהחדרים האלו לתפירה/יצירה כי כייף להיות ליד בני הבית כשאני עסוקה בתחביבים שלי. כשהילדים יחליטו לעזוב את הבית
לא אוהבת לחפש כל דבר שעות ולא אוהבת שיש ליכלוך.
כמה שאני מסודרת בעלי יותר, כך שאיך שאני מסויימת לעבוד (כשעובדים תמיד יש בלאגן) הוא ישר חוטף עצבים אם אני משאירה אחרי שאריות.
לצערי אין לי פינה לעבוד ולכן הכל מתרכז ומשתלט על מתחם הסלון פינת האוכל והמטבח.
איזה כיף. ביום שלישי שעבר יצאנו סופסוף לקנות בדים,
ברגעים שהקטן ישן תפרתי להנאתי, ואתמול סיימתי.
(הוא בן חודש עכשיו, והתחפושת שלו התחילה לקרום עור וגידים אתמול
)
הגזרה של סימפליסיטי. היה ממש כיף לתפור, ההסברים מובנים והגיוניים (לספר שלקחתי את דפי ההסברים אתי לבית החולים כחומר קריאה, או לשתוק?)
ואנחנו צריכות להיות חברות- אנחנו חולקות את אותה השריטה...
אני לחדר לבית החולים לקחתי את חוברות הקורס שלי,
בלידה של הגדול- כשהסתבר שאני נשארת בבית החולים והולכת ללדת חודש לפני התאריך-
מה שעיניין אותי הוא לדאוג שהאיש יודיע למרצה שאני מאחרת בהגשת מטלה שהייתי צריכה להגיש, וברגע שחזרתי הביתה עם יונק על הידיים סיימתי את המטלה...