אם התנהגותו מסכנת אותו ואת הסביבה
ניתן להביאו גם בניגוד לרצונו לפסיכיאטר המחוזי,שרק הוא רשאי להחליט לפי שיקול דעתו,בד"כ אחרי אבחון כזה או אחר,האם לאשפז את אותו אדם להמשך אבחון וטיפול בבי"ח לחולי נפש.בכל מקרה אחר,בו האדם אינו מסוכן לעצמו או לזולתו,אי אפשר להכריח אותו לקבל טיפול.אפשר לנסות לשכנע,להסביר אבל אי אפשר להכריחו לגשת לפסיכיאטר.עקרונית,אדם שניגש לטיפול בעל כרחו,מבלי שיש לךו מוטיבציה לקבל את הטיפול,לא ישתף פעולה,והטיפול יכשל.מכאן החשיבות לשכנע,ולהסביר לו את האפשרות להקל על מצוקותיו דרך הטיפול.לגבי השאלה פסיכולוג קליני או פסיכיאטר.ההבדל ביניהם הוא שלפסיכיאטר יש השכלה רפואית והוא היחיד שרשאי לתת למטופל תרופות.מה שקובע להבנתי היא חומרת הבעייה. אם כי עקרונית כדאי לפנות תחילה לפסיכולוג הקליני,והוא שיחליט על סמך הכרותו עם האיש,אם יש מקום להפנייה לפסיכיאטר.
