0Pandemonium0
New member
בוקר טוב
עברתי קצת על מאמרים ועל שאלות נפוצות, ובכל זאת, מצטער אם אעלה שאלות שכבר העלו לפניי. אני פחות רוצה לשאול, ויותר לספר. תמיד זכרתי את החלומות שלי, ותמיד בצבעים. הבנתי שזה לא ככה אצל כולם, וזה היה לי די מוזר, אבל שיהיה. יש תקופות שבהן אני זוכר את החלומות שלי טוב יותר ותקופות שבהן אני זוכר פחות טוב או לא זוכר בכלל, ואלה תקופות שמאופיינות בהתעסקות שלי בחלומות, כמו נסיונות להגיע לחלום צלול או רישום חלומות וכיוצא בזה. אגב, כתיבת חלומות לא תורמת לזכרון החלומות שלי. הוא טוב ותמיד היה טוב. זה בנוגע לזכירת חלומות. בנוגע לשיתוק שינה, יש לי בממוצע פעם בשבוע. זה נשמע כמו המון, למען האמת, וזה מסקרן אותי. אני לא יודע עד כמה אתם מבינים בשיתוקי שינה, אבל אני אשמח לדעת עוד על למה זה. ושיתוקי שינה אצלי הם דבר חמור. זה לא שאני רק משותק, אלא הרבה יותר מזה. כבר קרה לא פעם שהרגשתי משקל על החזה או ראיתי דמויות. כן כן, אני יודע, אלה המאפיינים הרגילים של שיתוק שינה וכולם חווים אותם. אבל אני יותר, אני חושב. יש לי הרבה שיתוקי שינה. למשל, בשבוע שעבר. התעוררתי באמצע הלילה וכתבתי את זה במחברת. כך או כך, זה התחיל מחלום שאני זוכר טוב. זה לא משמעותי כרגע מה שהתרחש בו, אבל בסופו נסעתי עם אמא שלי במכונית, שנינו ישבנו מאחורה ואני לא יודע מי הנהג, כשפתאום היא הכאיבה לי. וקלטתי שזאת לא אמא שלי, וזה למעשה דופלגנגר. וזאת פעם שנייה שאני פוגש דופלגנגר בחלום שלי. הקודם היה בדמות אבא שלי, וזה היה לפני שנים. כן, אני זוכר גם חלומות שחלמתי לפני שנים, גם בלי לכתוב אותם.
בכל מקרה זה כאב והתחלתי לצרוח, פשוט צרחתי חזק כמו שלא צרחתי בחיים, ופתאום הקול שלי התעוות כזה והצרחה הפכה איטית נורא. נו, כמו הקול המעוות שעושים לאנשים בטלוויזיה כדי להסוות אותם. אז זה מה שקרה, התעוררתי לתוך שיתוק שינה וכשהתעוררתי גם ממנו, זה עדיין כאב. המקום שהיא הכאיבה לי בו בחלום, כאב. ובצורה מאוד חזקה, מאוד חדה. פשוט כאב. זה היה שיתוק שינה מפחיד מאוד ומוזר מאוד. אף פעם לא קרה לי שכאב בתוך חלום גורם לי לשיתוק שינה, ויותר מכך, לכאב בעולם האמיתי. זה היה אחרי שבשבוע שעבר התחלתי להתעסק שוב, אחרי מספר שנים של חוסר התעסקות, בחלומות צלולים. הרגשתי כאילו יש משהו שמנסה למנוע ממני להגיע לחלימה צלולה. במשך כמה לילות רשמתי את החלומות שלי שהיו כולם טובים, ולא נחוו שיתוקי שינה מאז זה האחרון שעליו סיפרתי. פיתחתי לעצמי טכניקה כדי להגיע לחלום צלול. לפני השינה אני כותב משהו על היד. למעשה, אני כותב "אני חולם?", ובכל פעם שאני מתעורר אני מסתכל בכתובת הזאת. מסיט את המבט, מסתכל שוב. מסיט את המבט, מסתכל שוב. למעשה אני עורך בדיקת מציאות בעזרת טקסט כתוב, בכל פעם שאני מתעורר. המטרה שלי היא להתעורר יום אחד, להסתכל על הכתובת, להסיט את המבט ולהסתכל שוב, ולגלות שהיא השתנתה. ואז אני אדע למעשה שזו התעוררות כוזבת ואני עדיין חולם, ואוכל לשלוט בחלום ולמעשה להגיע למצב של חלום צלול. אני חושב שזו שיטה טובה, והיא די הגיונית, אז היא אמורה לעבוד. אולי היא עבדה. היה לי חלום שבמהלכו אני שוכב במיטה ומדבר עם מישהו, והמנורה הקטנה שלי דולקת. אני רוצה לחדש את הכתובת על היד אז אני מסתכל עליה, והיא שונה. לא כתוב שם את מה שאני כותב בדרך כלל. בכל זאת אני לא מתייחס לזה, משום מה, ומחדש אותה עם טוש. ואז אני רוצה לכבות את המנורה וללכת לישון. העניין הוא, שהמתג למטה. והמנורה דולקת. עדיין, אני לא מתייחס לזה ופשוט מרים את המתג למעלה. יש איזה הבהוב, והמנורה נשארת דולקת. הגיוני. ואז אני קולט "אני חולם!" באמת תפסתי את זה, אבל לא יצא מזה שום דבר. קודם כל הייתה לי צמרמורת ביד שלחצה על המתג, והצמרמורת המשיכה גם קצת אחרי שהתעוררתי. שוב תחושה מעולם החלום שממשיכה איתי לעולם העירות. שנית, התרגשתי כל כך שאני בחלום עד שחשבתי על מיליון דברים בבת אחת ולא הצלחתי להגשים אף אחד מהם. ב"להגשים" אני מתכוון, שאף אחת מהמחשבות שבראש שלי לא קרמה עור וגידים והופיעה בחדר. אני מבין שדי קשה "לברוא" דברים מיד בהתחלה וצריך קצת נסיון בחלימה צלולה, אז זה הגיוני שלא הצלחתי. אני מתנחם בעובדה שכן הצלחתי לחשוב על הדברים שרציתי. כלומר, שלטתי במחשבות שלי, בזמן חלום. מה שבדרך כלל, כמו שכולכם יודעים, לא קורה. זה היה מגניב, אבל חבל לי שהתעוררתי כל כך מהר. דבר נוסף, והוא חלומות נוראיים שהיו לי בזמן האחרון. קראתי קצת בשאלות נפוצות והבנתי שאולי אלה היו שיתוקי שינה, אבל חשוב לי להדגיש שאני חווה המון שיתוקי שינה, וכאלה מעולם לא חוויתי. למשל: ישנתי איפשהו על הרצפה וחלמתי, ומה חלמתי? חלמתי שאני שוכב על הרצפה, אלא לא באותו חדר שבו באמת שכבתי, אלא במקום אחר. כלומר, חלמתי, אבל הגוף שלי היה באותה תנוחה. מאחר שהגוף שלי בשינה למעשה משותק ולא יכול לזוז, גם בחלום הוא לא יכול לזוז. כך שהחלום היה שאני פשוט שוכב על הרצפה ולא מסוגל לזוז. העיניים שלי היו פקוחות והקיפו אותי האנשים שהקיפו אותי במציאות. שמעתי אותם מדברים. היה גם מישהו שלא היה איתנו בחדר כשהלכתי לישון, אבל שמעתי אותו בחלום. כשהתעוררתי שאלתי את האנשים אם הוא באמת היה שם, והם אמרו שכן, הוא היה ודיבר. ושמעתי על מה הם דיברו. עכשיו, הדברים ששמעתי אותם אומרים לא היו בדיוק מה שהם אמרו. כלומר, הם דיברו ביניהם כשאני ישנתי ואני קלטתי חלקים מזה וחלקים המוח שלי השלים, וחלקים הוא עיוות. אבל העניין הוא שזה היה פשוט חלום מוזר! חלמתי שאני על הרצפה, רואה את כולם ושומע את כולם. מה לעזאזל?! בנוסף לכל, התחלתי פתאום להרגיש לחץ על הצלעות. לא על החזה, על הצלעות. אף אחד לא לחץ עליי בחלום, כולם היו סביבי ודיברו, אבל בכל זאת ידעתי שזה אחד מהם. ידעתי גם מי. למרות שבחלום הוא לא התיישב עליי או משהו, ומן הסתם גם לא במציאות, פשוט ידעתי שהלחץ הזה שאני מרגיש זה בגללו. ניסיתי לבקש ממנו לרדת ולא יכולתי לדבר, כי לא יכולתי לנשום. לא יכולתי לנשום, ופחדתי כל כך שאם הוא לא יירד ממני, למרות שהוא לא היה עליי בכלל, זה ייגמר רע מאוד. בסופו של דבר התעוררתי, ולא היה עליי אף אחד. זה חלום אחד. בפעם אחרת נרדמתי בישיבה, למשל. חלמתי שאני נוסע באוטובוס, אבל זה לא משנה בכלל. כל החלום ישבתי עם הראש שמוט, מן הסתם, כי זה מה שקורה לראש כשנרדמים בישיבה. אפילו כשקמתי אל הנהג לשאול משהו, הלכתי אליו בראש שמוט. הסתכלתי עליו מלמעלה, בראש שמוט. ירדתי מהאוטובוס בראש שמוט. פשוט לא הצלחתי להרים את הראש! שוב, פשוט כי זאת הייתה התנוחה של הגוף שלי בזמן השינה, ואי אפשר לשנות אותה בגלל השיתוק שמתרחש בשלב הזה. דברים כאלה מעולם לא קרו לי. אני לא יודע מה איתכם. הרי כשאנחנו חולמים, למרות שהגוף שלנו נמצא באותה תנוחה במשך כל זמן החלום והוא משותק, הגוף בחלום ממש לא! הגוף בחלום מסוגל ללכת, לדבר, לקפוץ, לעוף! ואצלי, בשני החלומות הספציפיים האלה, אצלי הגוף היה משותק גם בזמן החלום. מוזר כל כך... אולי אלה שיתוקי שינה, אבל מעולם לא שמעתי על שיתוקי שינה כאלה. אצלי שיתוק שינה הוא מודעות מלאה לחדר שלי, בתוספת מודעות לשיתוק, בהלה ולחץ, לחץ פיזי, והזיות. אף פעם לא היה לי שיתוק שינה בתוך חלום! טוב, זה הקטע שלי. אין לי מושג מה קורה פה, אבל אולי אתם תצליחו להבין משהו, בתור מומחים. ובכל מקרה היה נחמד לשתף. אני בטוח שמישהו פה יבין את כל הדבר הזה. זה מוזר מאוד, אבל מאז שהתחלתי לכתוב חלומות בשבוע שעבר אני כל הזמן רוצה לישון ולחלום. אלה היו חלומות כל כך יפים.
עברתי קצת על מאמרים ועל שאלות נפוצות, ובכל זאת, מצטער אם אעלה שאלות שכבר העלו לפניי. אני פחות רוצה לשאול, ויותר לספר. תמיד זכרתי את החלומות שלי, ותמיד בצבעים. הבנתי שזה לא ככה אצל כולם, וזה היה לי די מוזר, אבל שיהיה. יש תקופות שבהן אני זוכר את החלומות שלי טוב יותר ותקופות שבהן אני זוכר פחות טוב או לא זוכר בכלל, ואלה תקופות שמאופיינות בהתעסקות שלי בחלומות, כמו נסיונות להגיע לחלום צלול או רישום חלומות וכיוצא בזה. אגב, כתיבת חלומות לא תורמת לזכרון החלומות שלי. הוא טוב ותמיד היה טוב. זה בנוגע לזכירת חלומות. בנוגע לשיתוק שינה, יש לי בממוצע פעם בשבוע. זה נשמע כמו המון, למען האמת, וזה מסקרן אותי. אני לא יודע עד כמה אתם מבינים בשיתוקי שינה, אבל אני אשמח לדעת עוד על למה זה. ושיתוקי שינה אצלי הם דבר חמור. זה לא שאני רק משותק, אלא הרבה יותר מזה. כבר קרה לא פעם שהרגשתי משקל על החזה או ראיתי דמויות. כן כן, אני יודע, אלה המאפיינים הרגילים של שיתוק שינה וכולם חווים אותם. אבל אני יותר, אני חושב. יש לי הרבה שיתוקי שינה. למשל, בשבוע שעבר. התעוררתי באמצע הלילה וכתבתי את זה במחברת. כך או כך, זה התחיל מחלום שאני זוכר טוב. זה לא משמעותי כרגע מה שהתרחש בו, אבל בסופו נסעתי עם אמא שלי במכונית, שנינו ישבנו מאחורה ואני לא יודע מי הנהג, כשפתאום היא הכאיבה לי. וקלטתי שזאת לא אמא שלי, וזה למעשה דופלגנגר. וזאת פעם שנייה שאני פוגש דופלגנגר בחלום שלי. הקודם היה בדמות אבא שלי, וזה היה לפני שנים. כן, אני זוכר גם חלומות שחלמתי לפני שנים, גם בלי לכתוב אותם.