רומנטיקה, פויה! אני מעדיפה גילויי חיבה.
אני לא אוהבת לקבל פרחים או שוקולדים. עבורי הם מסמנים סוג של התלהבות ראשונית שדועכת מאוד מהר, לפחות כך אצל הרוב וזאת למרות שגרושי נהג להביא כמעט בכל שישי פרחים הביתה. אני גם לא אוהבת נשיקות אינסופיות על הבר או גילויי חיבה מוגזמים בפומבי - בשביל זה יש בית. אני לא אוהבת ללכת במיוחד "לראות שקיעה", אני מעדיפה לשבת עם בירה על החוף לפנות ערב. בפומבי, אני מעדיפה מחוות כגון ליטופים קלים וגיפופי ידיים. שונאת כינויי חיבה בפומבי, זה מביך ותינוקי. מצחיקים אותי הזוגות שדבוקים אחד לשני בכל רגע, לשון בתוך לשון או לחילופין כל הזמן נוגעים אחד בשני ולא מתפנים לתקשר עם אחרים. פעם אמרתי לחבר "תגיד לי, אם תעזוב אותה היא תיפול?" וזאת כי הוא לא הפסיק לחבק את זוגתו במרכז רחבת הריקודים. בחדרי חדרים הכל לגיטימי, כל אחד והמינון שלו. המינון שלי הוא סביר, המינון של בן זוגי הוא סביר מינוס. לפני כמה ימים הוא שלח לי הודעת SMS דביקה על הבוקר, מה שמאוד לא אופייני לו, חשבתי לעצמי - בטח משהו רע קרה.
