בוקר טוב..

דבילו

New member
בוקר טוב..

בפעם בקודמת שביקרתי כאן כנראה שלא הבנתי את תגובתכם, או שאתם לא הבנתם אותי כהלכה אז ככה. אני גרה עם החבר שלי כבר שנתיים + לי יש שני ילדים בת בת 8 עוד מעט ובן בן 5 עוד מעט ולו יש 2 בנות הגדולה בת 12 עוד מעט הקטנה בת 8 עוד מעט. הן באות אלינו פעם בשבועיים וחופשים וכו´ ובעיקר מאז שאני גרה איתו אני מזמינה אותם יותר..אבל מה לעשות יש לי קטע קשה עם הבת הגדולה כי היא בגיל ההתבגרות או שהיא שומרת "אמונים" לאמא אני לא יודעת. כשאני אומרת שאני חוטפת קריזה הכוונה היא שבלב פנימה אני מתעצבנת וחס וחלילה לא כלפי חוץ למרות שברוב המקרים תמיד יש לה מה להעיר לגבי...בדרך הביתה כמובן לא לפני ואז בערב במוצאי שבת מתחילה המלחמה....וכשאני ביקשתי ממנו לדבר איתה הוא סירב כי הוא מפחד שמע אני יגיד דברים שיפגעו בה אבל בסה"כ אני רוצה ללבן איתה את הדברים ולהגיד לה מה על ליבי..אני בן אדם מאוד אוהב ורוצה לתת אבל קשה לי אני מודה אולי אני בן אדם דפוק אבל קשה לי עם זה שהבית פתוח ויש לי בעיה עם הפרטיות שלי! לקח לחבר שלי ולי זמן הרבה זמן להגיע פחות או יותר לעמק השווה בעניין הזה , כמו לדפוק לפני שנכנסים לחדר שינה שלנו - מה לעשות לי לא נעים שהבת שלו קופצת לנו על המיטה במיוחד שאני ישנה בתחתונים.. בחודשיים האחרונים שינית מעט את הגישה ובאמת ניסיתי פחות לרצות - לא יודעת אולי זה עוזר לי בכל מקרה.. רק שתדעו שילדים שבאים פעם בשבועיים מגיעים מבית אחר לגמרי אם הרגלים שונים, למשל הבנות שלו טורפות אצלנו בסוף שבוע כאילו הן מורעבות..ואני תמיד דואגת שיהיה את כל הדברים שהן אוהבות...אז זה קשה ואני לא מנסה ליפות את הענינים ויש גם את הילדים שלי בכל הסיפור...לא תמיד בא לבת שלי להשאר בבית בסופי שבוע ובא לה לישון את הבת דודה או חברה ואז הבת שלו עושה פרצופים מה פתאום היא לא בבית וגם אז אני אשמה... נו אז תגידו לי אתם - אני יכולה להמשיך פה עם עוד אין ספור דוגמאות , בכל מקרה לא התכוונתי לצאת כזו מכפשה או להכפיש אותכם בחד הוריות פשוט חיפשתי שימפטיה ןמבקום זה חטפתי בומבה רציתי...
 
דבילו בוקר טוב לך ../images/Emo140.gif

האמת שלא יודעת אם קראתי לעומק בפעם הקודמת עכשו קראתי אותך לאט (בעיה אישית שלי קורא מהר ומגיבה יותר מהר), אז כפי שציינת קודם כל יש לך בעיה עם הבת הגדולה ופה אני אצטרך להשאיר מקום לאנשים שמבינים בנושא כי ילדיי בגיל צעיר יותר וכן גם הילדים של פרק ב´ שהיה בחיי היו באותם הגילים הקטנים והם מאוד אהבו והיה להם כיף ואפילו היו באותו הגן. לא יודעת מה לאמר לך, מבינה למשל את הבעיה שלך לגביי כללים כי אני אישית גם אוהבת לתת כללים בבית שלי וכן מעבירה אותם גם הלאה, אבל אולי באמת תתגמשי בדברים אחרים, הדלת של חדר דבר שמאוד מובן לי מקבלת את זה מכבדת אותך על כך וכך הוא וביתו צריכים לנהוג, ואם היא לא מבינה אז הברירה היחידה תהיה לנעול את הדלת (וזה לא יהיה נעים לאחרים) כמו בכל דבר יש הרגלים ואיך שמרגילים, כתבת שביתו (השניה כנראה) כועסת שביתך רוצה ללכת למקום אחר באותו היום ואני חושבת שזאת זכותה אי אפשר לכפות על ילדים לאהוב מישהו ומישהו אחד בלבד, יש לך עוד חברות משפחה וכו בקשר ל"טורפות" (שוב השתמשת במילה שאחרים יפרשו בצורה שונה), אני הבנתי את כונתך ומכירה זאת אישית ממה שהיה לי ולו הילדים שלו גם היו באים לא נקרא לזה "מורעבים" כי אלא מתלהבים ואומר לך מדוע, ישנן כמה סיבות שמביאות לכך, 1. אולי גורשתו עלוקה ולא בא לה להאכיל אותם לפני ואומרת ילללה שילכו לאכול אצלו 2. יכול להיות שאצלך טעים ויש מכל טוב מה שהם לא מקבלות בבית שם. יש דברים שכדי ורצוי שתקחי כמחמאה כמו את נושא האוכל, לעולם אל תחשבי אוכל (דבר שלימדו אותי עוד בילדות...אסור לספור וכו), באוכל לעולם לא מתעסקים אלא אומרים לבריאות, אז מה זה משנה קנית להן שיהיו בריאות ויאכלו וישמחו למה לא, הרי אתם מנהלים בית בטח יחד הוא קונה את קונה וזה לא משנה. לפי הבנתי הבעיה העיקרית היא ביתו הגדולה ש"מחפשת" אותך בסיבוב אני מאמינה שכיון שהיא גדולה היא ערה לדברים שאחותה לא, היא שומעת דברים ומבינה דברים בדרך שונה ועוד בגילה הכל מסתבך יותר, לכי תדעי מה היא שומעת מפי אמא שלה בבית ואיך היא מחברת את הפאזל אצלכם. הילדה לא אשמה, ילדים הם עם מקסים לעיתים קשה מאוד, כל ילד והאופי שלו ויש ילדים שלפעמים בה לך "לאכול אותם" (השתמשתי במילים עדינות), אז מה שאת צריכה דבר ראשון זה הרבה כח וסבלנות. לסיכום לפי דעתי האישית, וקצת קשה כי לא הרחבת בנוגע לבן זוגך לא כתבת איך הוא מגיב לילדייך לך להן למצב ולמריבות, אני חושבת שאתם צריכים להגיע ביניכם קודם להסכמה על דברים מה בסדר מה לא מה לא מקובל וכו, אם הוא לא יהיה בדיעה איתך אז את בבעיה, ואז תצטרכי לחשוב טוב טוב אם יש בכלל למה להמשיך את הקשר שמעיק עלייך. וחשוב מאוד לזכור שלותר תמיד צריך בזוגיות וגם עם ילדים את צריכה לעשות את החשבון שלך עם עצמך לחשוב מה את תפסידי ומה לא למה את יכולה להגיע עם הבן זוג הזה ואם זאת הבעיה היחידה או שיש עוד דברים קשים מעבר למה שציינת כאן. ושוב ברוכה הבא ושמחה שנשארת איתנו.
 
תיקון, לך=לה ועוד.......

יש לי כתבה נחמדה בנושא הורים וילדים מתבגרים אם תרצי כתבי את הדואר שלך אלי במסר ואשלח לך.
 
לא קשור סימפטיה/אמפטיה

אני חושב שלגבי שאלתך.....כל אחד כתב את דעתו..... ולגבי ההמשך ברצוני לומר לך דבר אחד עם כל הקושי שבתיקשורת...... את היא הבוגרת והמורה להיות מאופקת יותר כוח וכעס מובילים.....ליותר כעס...והיתפרצות תנסי לקבוע כללים ולהבין שמתפקידך להוציא את הרוח מהמיפרשים (ולא להוסיף וויכוח) התבונה ואורך הרוח נימצאים בידיך השאלה מה את עושה ?? אין ספק שגיל 12 זה גיל קצת קשה מה גם שהילדה רואה בך מיתמודדת מול אמא אבל מעדנים מאכלים טעימים.....ו.....תעשי מה שאת רוצה...... זו לא הדרך ללב הילדה אולי יותר תשומת לב....אולי יותר שיתוף...... ולא להשאיר את ההיתמודדות לאבא "שישבור את הראש עם הבת שלו" אין אני רוצה ללמד אותך מה לעשות אבל אם ניסית את הכעס והוויכוח וזה לא עזר....... נסי את הדרך השניה מי יודע ????. רק שלא תצפי לאיזה מעשה קסמים ברגע........ הדרך ארוכה והמלאכה קשה הכול תלוי ברצון לבנות יחד ולקבל את העבר של בן הזוג וכמו שלא יעלה על דעתי להפריד את בת זוגתי מהילדים לא בתחילת הדרך המשותפת ולא באמצע הדרך ולא לעולם..... ןאם אני ירגיש שאני מיתקשה בדבר מסוים אבקש את עזרתה ויחד נעבור את המשבר אני לא חושב שזו בושה לבקש עזרה מבן הזוג ההפך אני חושב שבן הזוג יבין ויקבל ויתרום את חלקו כדי למצוא את האושר עבור כולם
 
דבילו בוקר טוב ../images/Emo140.gif

דבר ראשון רציתי לומר לך כי כל התגובות כאן (מתוך הכרות עם החברים ,שאמנם וירטואלית אך בכל זאת) באה ממקום טוב,ממקום של רצון לעזור וגם אם לפעמים זה נשמע פוגע אולי בגלל רגישות זו או אחרת , זו אינה הכוונה. (ובזה תם הנאום
). אמרת נכון לגבי הבת הגדולה,אני חושבת ששני הדברים נכונים - גם עניין האמונים לאם וגם גיל ההתבגרות. ילדייך עדיין לא הגיעו לגיל הזה,אבל דעי לך שגם ילדינו הביולוגיים יכולים להוציא אותנו מהדעת בגיל ההתבגרות,ועל אחת כמה וכמה כאשר הילדה אינה שלך ואת חשה התנגדות מצידה. אני חושבת שדבר ראשון עלייך באמת לגלות רגישות ולנסות לחשוב מהראש שלה,לנסות לשים עצמך במקומה,ולהרגיש מה עובר עליה. היא בגיל שחלים שינויים בגופה,לא תמיד קל לקבל אותם.ההורמונים מתחילים להשתולל.הראש עסוק בח´ברה ואולי גם בבנים - הוא אוהב/לא אוהב אותי.בקיצור סלט ירקות שלם שמתרוצץ בראש כל מתבגר. נוסף על אלה יש גם את עניין של גרושי ההורים ועוד דבר אפילו יותר חשוב, הרי בנות קשורות יותר לאבא את נתפסת בעינה כמי שמנהלת איתה מלחמה על ליבו של אבא והיא משתמשת בכלים שיש לה ,בדרך לבית אמה. זכותך ואפילו חובתך לשמור על כללים בביתכם אבל נסי רגע לחשוב,אולי דוקא זה שהיא קופצת למיטה מראה על רצון לקרבה? אינך חייבת אבל אני אישית הייתי מבקשת לנקוש בדלת ויחד עם זאת מקבלת אותה בשמחה למיטה ומקפידה בימים בהם היא נמצאת לישון קצת יותר לבושה. אינך צרכה לנסות לרצות,רק להשתדל להבין ולקבל. הן "טורפות" ? סבבה , כנראה טעים להן. ביתך רוצה ללכת לישון אצל חברה? זכותה ! וכן הלאה. עוד דבר חשוב הוא - שתפי אותה בחיי הבית שהיא נמצאת,שתרגיש חלק ולא כאורחת ולמה אני מתכוונת? למשל לעזור להגיש לשולחן,לערוך אותו,להדיח כלים.לא עבודות רציניות אבל בכל זאת משהו שיתן לה הרגשת שייכות. מה שכן מפריע לי שבן זוגך מונע ממך שיחה איתה.אני דוקא חושבת ששיחה מלב אל לב יכולה לפתור את כל הבעיה.שוחחי איתו שוב,אפילו תחשבו ביחד על רוח הדברים שיאמרו.אני אישית לא הייתי מוותרת על שיחה איתה!!! עוד דבר מאוד מומלץ הוא שתקחו ביחד (או לחוד אם הוא לא יסכים),קורס בבית ספר להורים של מכון אדלר.אינך יודעת איזה נפלאות יכולים להתרחש בביתכם,גם עם ילדייך וגם עם ילדיו. אני מקווה שהפעם עזרנו יותר וכמובן שאת מוזמנת לקחת חלק פעיל בפורום ולתת לנו גם את מנסיונך. בהצלחה יקירה ודווחי לנו הא?
 

ophra

New member
בוקר אור דבילו ../images/Emo42.gif

אני לא יודעת אם זו יד המקרה או... אבל אתמול בערב היתה לי שיחה עם חברה שאחריה חשבתי "עליך" (אני כותבת במרכאות כי אני לא באמת מכירה אותך, אלא רק "אותך" הוירטואלית, והסיפור שהצגת פה) בקיצור - חשבתי עליך ועל זה ששוב אני מרגישה שאני חייבת לך התנצלות מסוימת. פתאום שמעתי סיפור דומה (של אותה חברה) מנקודת מבט שלא חשבתי עליה קודם. הבנתי (מתוך האמפטיה שלי אליה, כחברה קרובה-קרובה) את הקשיים שדיברת עליהם, ובעיקר הבנתי את הצורך שלך לאמפטיה מאיתנו, שאולי לא השכלנו כל כך להעניק. ועל כך התנצלותי הכנה והאמיתית...
והנה - נכנסתי לפורום ואת כאן!
ולגופו של עניין גם אני (כמו ניצת) חושבת שהגרעין לפתרון הבעיה הוא בינך לבין האבא של הילדה. לא מצליחה להבין למה הוא לא מסכים שתדברו. אפילו בשלישיה, כשהוא נוכח כמשתתף פאסיבי, ואפילו, אם צריך, יושב ליד הילדה ומראה לה שהוא "לצידה", או לפחות מראה לה שאין "יריבות". הרי ברור שלפחות חלק מההתנהגות שלה נובעת מזה שהיא חשה יריבות.... יכול להיות גם שיש "הרעלה" מצד האמא של הילדה, ואז שוב - תפקידו של האב לברר אם אכן זה המצב, ובצורה העדינה והמתאימה ביותר, לדבר איתה ולנסות להרגיע אותה. לגרום לה (לאמא) להבין שהרעל הזה רק גורם נזק לילדה. בקיצור - מהודעתך האחרונה נראה ונשמע שלא קל לך, שאת מתנהגת ב"גבורה" ובאיפוק, ובעיקר - שבמצב שנוצר את לא יכולה לפתור את כל הבעיה לבד. את זקוקה לעזרתו של בן זוגך... גם אני ממליצה (בחום) על בית הספר להורים (או בלשון ה"עם": "קורס אדלר"
). כל מי שפגשתי שעשה את הקורס - רק גדל וצמח ושיפר את איכות חייו ואיכות הקשר עם ילדיו. מקווה שיצליח לכם. נשמח לשמוע עדכונים והתלבטויות מהדרך...
 
למעלה