בוקר טוב..
בפעם בקודמת שביקרתי כאן כנראה שלא הבנתי את תגובתכם, או שאתם לא הבנתם אותי כהלכה אז ככה. אני גרה עם החבר שלי כבר שנתיים + לי יש שני ילדים בת בת 8 עוד מעט ובן בן 5 עוד מעט ולו יש 2 בנות הגדולה בת 12 עוד מעט הקטנה בת 8 עוד מעט. הן באות אלינו פעם בשבועיים וחופשים וכו´ ובעיקר מאז שאני גרה איתו אני מזמינה אותם יותר..אבל מה לעשות יש לי קטע קשה עם הבת הגדולה כי היא בגיל ההתבגרות או שהיא שומרת "אמונים" לאמא אני לא יודעת. כשאני אומרת שאני חוטפת קריזה הכוונה היא שבלב פנימה אני מתעצבנת וחס וחלילה לא כלפי חוץ למרות שברוב המקרים תמיד יש לה מה להעיר לגבי...בדרך הביתה כמובן לא לפני ואז בערב במוצאי שבת מתחילה המלחמה....וכשאני ביקשתי ממנו לדבר איתה הוא סירב כי הוא מפחד שמע אני יגיד דברים שיפגעו בה אבל בסה"כ אני רוצה ללבן איתה את הדברים ולהגיד לה מה על ליבי..אני בן אדם מאוד אוהב ורוצה לתת אבל קשה לי אני מודה אולי אני בן אדם דפוק אבל קשה לי עם זה שהבית פתוח ויש לי בעיה עם הפרטיות שלי! לקח לחבר שלי ולי זמן הרבה זמן להגיע פחות או יותר לעמק השווה בעניין הזה , כמו לדפוק לפני שנכנסים לחדר שינה שלנו - מה לעשות לי לא נעים שהבת שלו קופצת לנו על המיטה במיוחד שאני ישנה בתחתונים.. בחודשיים האחרונים שינית מעט את הגישה ובאמת ניסיתי פחות לרצות - לא יודעת אולי זה עוזר לי בכל מקרה.. רק שתדעו שילדים שבאים פעם בשבועיים מגיעים מבית אחר לגמרי אם הרגלים שונים, למשל הבנות שלו טורפות אצלנו בסוף שבוע כאילו הן מורעבות..ואני תמיד דואגת שיהיה את כל הדברים שהן אוהבות...אז זה קשה ואני לא מנסה ליפות את הענינים ויש גם את הילדים שלי בכל הסיפור...לא תמיד בא לבת שלי להשאר בבית בסופי שבוע ובא לה לישון את הבת דודה או חברה ואז הבת שלו עושה פרצופים מה פתאום היא לא בבית וגם אז אני אשמה... נו אז תגידו לי אתם - אני יכולה להמשיך פה עם עוד אין ספור דוגמאות , בכל מקרה לא התכוונתי לצאת כזו מכפשה או להכפיש אותכם בחד הוריות פשוט חיפשתי שימפטיה ןמבקום זה חטפתי בומבה רציתי...
בפעם בקודמת שביקרתי כאן כנראה שלא הבנתי את תגובתכם, או שאתם לא הבנתם אותי כהלכה אז ככה. אני גרה עם החבר שלי כבר שנתיים + לי יש שני ילדים בת בת 8 עוד מעט ובן בן 5 עוד מעט ולו יש 2 בנות הגדולה בת 12 עוד מעט הקטנה בת 8 עוד מעט. הן באות אלינו פעם בשבועיים וחופשים וכו´ ובעיקר מאז שאני גרה איתו אני מזמינה אותם יותר..אבל מה לעשות יש לי קטע קשה עם הבת הגדולה כי היא בגיל ההתבגרות או שהיא שומרת "אמונים" לאמא אני לא יודעת. כשאני אומרת שאני חוטפת קריזה הכוונה היא שבלב פנימה אני מתעצבנת וחס וחלילה לא כלפי חוץ למרות שברוב המקרים תמיד יש לה מה להעיר לגבי...בדרך הביתה כמובן לא לפני ואז בערב במוצאי שבת מתחילה המלחמה....וכשאני ביקשתי ממנו לדבר איתה הוא סירב כי הוא מפחד שמע אני יגיד דברים שיפגעו בה אבל בסה"כ אני רוצה ללבן איתה את הדברים ולהגיד לה מה על ליבי..אני בן אדם מאוד אוהב ורוצה לתת אבל קשה לי אני מודה אולי אני בן אדם דפוק אבל קשה לי עם זה שהבית פתוח ויש לי בעיה עם הפרטיות שלי! לקח לחבר שלי ולי זמן הרבה זמן להגיע פחות או יותר לעמק השווה בעניין הזה , כמו לדפוק לפני שנכנסים לחדר שינה שלנו - מה לעשות לי לא נעים שהבת שלו קופצת לנו על המיטה במיוחד שאני ישנה בתחתונים.. בחודשיים האחרונים שינית מעט את הגישה ובאמת ניסיתי פחות לרצות - לא יודעת אולי זה עוזר לי בכל מקרה.. רק שתדעו שילדים שבאים פעם בשבועיים מגיעים מבית אחר לגמרי אם הרגלים שונים, למשל הבנות שלו טורפות אצלנו בסוף שבוע כאילו הן מורעבות..ואני תמיד דואגת שיהיה את כל הדברים שהן אוהבות...אז זה קשה ואני לא מנסה ליפות את הענינים ויש גם את הילדים שלי בכל הסיפור...לא תמיד בא לבת שלי להשאר בבית בסופי שבוע ובא לה לישון את הבת דודה או חברה ואז הבת שלו עושה פרצופים מה פתאום היא לא בבית וגם אז אני אשמה... נו אז תגידו לי אתם - אני יכולה להמשיך פה עם עוד אין ספור דוגמאות , בכל מקרה לא התכוונתי לצאת כזו מכפשה או להכפיש אותכם בחד הוריות פשוט חיפשתי שימפטיה ןמבקום זה חטפתי בומבה רציתי...
