בוקר טוב

בוקר טוב ../images/Emo42.gif

קצת שגרה, אבל תיכף מגיע יום קשה שממש בסופו נמצא יום חג כ"כ שמח. המעבר החד הזה. מעצב לשמחה, גורם לי כרגע לחשוב על מעברים חדים אחרים בחיים. ביום שישי האחרון, יום שלם הסתובבתי עם הראש באדמה. מאוכזבת ממשהו, ממישהו. לא חשוב כרגע. אחה"צ. מנסה לטייל עם הכלב, ואין כוחות. טיול שיכול היה להביא שמחה, נשאר סתמי. ערב. מיטה. ואז מגיעה שעת היציאה לבילוי. ואני, בהתחלה, כמו רובוט - מתקלחת. מתלבשת וכו'... איך שמגיעה אל מקום הבילוי- כאילו בן אדם אחר. שמחה. קורנת. מרגישה כמו מליון דולר בייבי (רק בלי כפפות איגרוף). איפה האנרגיה הזו התחבאה במשך כל היום? איך זה אצלכם? איך אתם מול מעברים חדים? הדוגמא שנתתי היא דוגמא ממש ממש קטנה, בתוך היום-יום. עלו בי גם דוגמאות גדולות יותר, אבל התחשק לי לספר על זו. ככה, שכל דוגמא שלכם תתקבל בברכה
 

Neora Barak

New member
אופסס קפץ הטמבל..

לגבי מעברים חדים רוצה לספר שמילדות היה לי תמיד נורא משונה המעבר החד הזה בין יגון עמוק ביום הזכרון לבין זיקוקים ביום העצמאות, תוך שנייה, פתאום, כולם מצווים להיות עליצים, וזה תמיד היה נראה לי קצת לא נורמאלי, הדוגמא הכי בולטת שאני יכולה לתת היא מהיום הזה, נהרגו לי המון חברים במלחמות, וחלקם יצאו נכים לכל החיים, בתור החטייארית של הפורום השתתפתי בעצמי במלחמת יום כיפור במילואים, והייתי אז בתוך תהליך מאוד טראומטי, מאז בכל יום זכרון אני די "צוללת", ומאוד מאוד נזכרת בדמויות ונמצאת בדכאון, לכן כשפייייתתתתתתאאאאוווום טרח מגיעה השעה המדוייקת של פרוץ החגיגות והבומים של הזיקוקים אני ממשיכה להיות עצובה, כי אנחנו סך הכל אנושיים, לא רובוטים, ומעצב לשמחה אי אפשר לעבור בלחיצת סוויץ, ואם יש עצב ומתחברים ומודעים לסיבה שלו, אפשר לזרום איתו, עד שהוא חולף, אז אפשר להמשיך הלאה, בכייף, הכחשת רגשות או דחיקתם לא עושה טוב, ושיהיה לכוליינו יום נפלא ומתוק ונעים !!!
 
זה באמת נשמע קשה..

בשנה שעברה, התחברתי דרך יום הזכרון לדכאון שלי (לפחות כך אני זוכרת) והוא גלש אל יום העצמאות וביטל אותו לחלוטין. השנה, אני במצב רוח אחר. כל כך אחר. לא יודעת מה יהיה, כי הסיפורים שמראים בTV תמיד כ"כ נוגעים בי...אני מתכננת ללכת ל'שירים בכיכר' בפעם הראשונה, כדי לחוות את השייכות למדינה. לא רק לשבת מול הטלויזיה, לבד. אלא להיות חלק מהעם הזה. ובכלל, יש לי כ"כ הרבה עבודה.......אני אמורה לשבת נון סטופ מול המחשב (אבל לא מול האינטרנט
)
 

BellA עלמה

New member
לי אישית המעבר החד בין עצב

לשמחה קשה (יום הזיכרון ויום האצמעות או יום אחרי פיגוע קשה שיום אחרכך צריך לחזור לשיגרה) מרגיש לי כמו שמצפים ממני להיות רובוט עם כפתור הפעלה עכשיו תהיי עצובה והופ לחיצה על כפתור ותהיי שמחה
 
למעלה