"בואו נהיה דוגרי" מכיוון אחר..
אתה לא צריך. זה לא אומר שלא כדאי לך. מן הדרך שבה כתבת את תגובתך ניתן להבין שאתה חושב שלכל חולה אפילפסיה לא כדאי ללכת להרצאה מן החשש שיזהו אותו. אם זו הייתה כוונתך ואם לאו, אתה לא חושב שהגיע זמן לגמור עם הפארנויה? הסיכוי שהמרצה יהיה מראיין ושזה יהיה דווקא המראיין האישי שלך ושהוא יזכור אותך מהראיון ו/או בכלל ישים לב אליך בהרצאה ושהוא יקח את הסיכון להפרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה וכו' וכו' הוא מאד מאד מאד קטן... והיתרונות של ההרצאה הזו מאד גדולים. ולידעתך - מכון מילא כמו המכונים הדומים לו מתפרנסים משני כיוונים שונים: 1. מעסיקיםששוכרים אותו למציאת עובדים, 2. ועובדים ששוכרים אותו לעזרה בהתאמה לעבודה, מציאת עבודה וליווי בבניית קריירה. יש להם אינטרס ממשי בעניין שהוא יתרון למי שמחפש עבודה. כך שלכל אלה שיש להם בעיה עם השתלבות בעבודה - זהו נושא מצוין ובהחלט יוזמה מבורכת. חוצמזה, הגיע לדעתי הזמן להעלות את רמת הבטחון העצמי. הגיע הזמן למקד את הבעיות ואיפה הן יושבות. לא בהכרח שהאפי היא הבעיה - מאד יכול להיות שחוסר איזון תרופתי, תחושת הנחיתות וחוסר הבטחון האישיים של חלקנו אשר באים איתם לראיון עבודה, התאמה אישית, מקצועית ובריאותית לתפקיד אליו אנו מתמודדים וכו' הן הבעיות האמיתיות. מאחר ואנחנו לא יכולים לקרוא את מחשבותיהם של מעסיקים ומאבחנים אנחנו לא יכולים לדעת האם לא מקבלים אותנו בגלל האפילפסיה, אבל אנחנו גם לא יכולים לדעת אם זה בגלל משהו אחר = לבדוק!!! אני משערת שההרצאה הזו תהיה מקום טוב לשאול שאלות על הנושא. מה הנסיון שלהם של חשיבות המקצועיות למול הבריאות...