חיבוק דב (או חתול?) לסידור הרגשות? הבוקר הגעתי לעבודה, עייפה קלות, כרגיל. כבכל בוקר לקחתי את כוס (בועך קערת מרק) הקפה שלי וניגשתי לארון בכדי להוציא ממנו את צינצנת הטייטרס צ'וייט שלי. הסם היחידי שאני מוכנה בלב שלם להיות מכורה לו. אך שוד ושבר הצנצנת לא היתה שם. (מכיוון שאתם לא מכירים אותי אתם לא באמת יכולים להבין עד כמה נורא זה. אני סוג של מפלצת ים בלי הקפה של הבוקר. ועבור שום הון בעולם אני לא מוכנה להמיר את כוס הקפה האיכותית לה אני רגילה בקפה הזוועתי שיש בפינת הקפה הסמוכה.) מיד עם גילוי הצרה נכמרו פני וכבר בעיני רוחי דימיינתי את היום נטול החדווה שמצפה לי. השמועה מיד פשטה לחדרים הסמוכים וכל הצוות היה עסוק כמחצית השעה במציאת הקפה (אמממ, מעניין, האם זה בזכות זה שהם אוהבים אותי או בגלל שהם לא ממש ששים לפגוש את מפלצת הים?) לאחר מבצע מורכב ורב משתתפתים הצנצנת החטופה הושבה לבעליה החוקיים (והעצבניים כמעה). ועכשיו אני שוב מחייכת עם כוס/קערת קפה מהביל וארומתי במיוחד בידי וחדווה בליבי. יום שמח לכולם. שונרא