בוקר טוב...

[ben 911]

אפרופו שילגיה..../images/Emo10.gif

את רומזת לי שאני גמד?

כי שלגיה היתה קשורה מאד לשבעת הגמדים.

 

[Meri היחידה]

מפיתום גמד ../images/Emo12.gif

אלא......הנסיך שנשק לשלגיה והעיר אותה מתרדמה

. [בערב החג נכדתי סיפרה את הסיפור בהתלהבות מלהיבה]

 

[שוש פרסלי]

מרי../images/Emo6.gifזה נסיך אחר שנשק ליפיפיה הנרדמת,

אבל כל היפות נושקו וחיו חיי אושר ועושר,

 

[Meri היחידה]

שוש.....אגדות....אגדות

תמיד אהבתי את סוף הסיפור :"והם חיו באושר " סבתי המנוחה ידעה לספר סיפורים יפים.נהגנו[אחותי ואני] לישון אצלה .בערבים לאור העששית היינו מרותקים לסיפורים שלה ותמיד הם התחילו כך[ בערבית שעד היום מדקלמת את הפתיחה והסיום]:"פעם היה איש אחד.אחד זה רק אלוהים " והם הסתיימו כך:"והם שם ואנחנו כאן".......יותר מציאותי

 

[ערדניקית המקורית]

אולי בגלל זה הפנמנו איזה אוטופיה

לא מעשית...שבהמשך הכניסה ואולי עדיין מכניסה אותנו למפכי נפש...מחפשות את "האביר על הסוס הלבן" גדלנו על אגדות ומעשיות שבאיזשהו מקום היוותה בריחה למציאות של שנות החמישים ושרובן היו עם סוף טוב..ונצח...והמציאות למדה אותנו שזה לא כך......

 

[ערדניקית המקורית]

היוו

 

[שוש פרסלי]

ערדי,לא נפסיק להפנים ולשיר,ומה רע בלדמיין?

המציאות תמיד דואגת להציב לנו ת'גבולות לטוב ולרע,

 

[Meri היחידה]

ערדניקית....האגדות כבודן במקומן מונח

כילדים ומתבגרים חיינו במציאות מסויימת וראינו שהחיים הם לא כמו באגדות. זוכרת את החבר הראשון שלי שלו הייתי מאורסת [האהבה הראשונה] ....אחרי האופוריה והאהבה העיוורת .לא מצאו חן בעיני כמה תכונות שחשבתי בזמנו שלא יתאים לי.היתה לי התלבטות מאוד גדולה ואחד הדברים שהכריעו אצלי את ההחלטה היתה המחשבה:אם אנחנו רבים הרבה לפני החתונה מה יהיה אחרי החתונה?

 

[שוש פרסלי]

מרי,איזה כיף לך שזכית בסבתא נהדרת,

לי לא היה אף פעם סבתא וסבא, הורי עלו מתימן ב- 1936 לבד,אני כילדה שאוהבת סיפורים לא היה אפילו ספר ילדים אחד בבית רק סיפרי קודש, אימי אשה קשת יום בקושי סיפרה משו,אבל מה למדתי מהר לקרוא וכל דבר קריא שנפל לי ליד קראתי,, כולל "גמד"

שנכחד,

 

[Meri היחידה]

שוש.....תודה....אכן זכיתי בשתי

סבתות נהדרות [לא זכיתי לסבא ותמיד סיקרן אותי לראות.לכן מבינה את ההרגשה שלך]. סבתא אחת היתה מגיעה לביקור של כמה חודשים.והשניה שהזכרתי גרה בישוב שלנו ולימים גרה אצלנו וסעדתי אותה עד כמה שיכולתי.יש לי המון זכרונות טובים ממנה כי בנוסף לסיפורים שלה היא גם חינכה והכינה אותי לתקופת התבגרותי. סיפור נחמד שזכור לי ממנה:ניסו ללמד אותי לעשות פיתות בטאבון.כשהתחלתי את הפעולה כשאני מתכופפת מול האש והבצק בידי..העיניים דמעו החום שרף

........זרקתי את הבצק והתרחקתי

ויותר לא רציתי לנסות.סבתי אז אמרה:"ואיך תתחתני אם את לא יודעת לעשות פיתות?" טוב.....היא לא היתה בחיים כשנישאתי בכדי לומר לה שאפשר להתחתן גם בלי לדעת