בוקר טוב

[Paranoid Eyes]

בוקר טוב ../images/Emo42.gif

רציתי לדעת מה דעתכם בנושא חברים.. יש כזה דבר? ישבתי רבות וחשבתי האם באמת יש כזה דבר חברים, או שמא המשפט "חברים יש רק באגד" הוא הכי נכון. כולנו חווינו פגיעה/אכזבה מחבר או חברה קרובים, כולנו היינו בטוחים במאה אחוז שלא, הוא בחיים לא יעשה לי את זה, הוא בחיים לא יאכזב אותי.. וכולנו גם התבדנו ובסוף ראינו שאין מה לעשות, תמיד אתה אולי תאכזב מישהו ותמיד הוא יאכזב אותך. אין מנוס. אנחנו מצידנו יכולים לנסות להיות החברים הכי טובים שאנחנו יכולים. אז מה זה חבר טוב אתם שואלים? גם אני שואלת, אבל אני אתן איזשהי פרשנות משל עצמי ברשותכם : חבר טוב זה אחד שיפרגן לך תמיד. שיגיד לך שהוא אוהב. שיעזור לך כשצריך, ביחוד ובעיקר בזמנים קשים. שיהיה שם לצידך, שלא ישפוט אותך, שיבין, שיחבק, פשוט שיקשיב, שיאמר את האמת תמיד. שלא יאהב אותך פחות כי אתה לא יוצא למועדונים כמוהו, שלא "יזרוק" אותך הצידה כאשר ימצא חברים חדשים שכן אוהבים מועדונים כמוהו, שיאהב אותך רזה מאוד, שיאהב אותך שמן מאוד, שיצחק איתך, שיבכה איתך, שלא יאמץ את שיטת ה"אהבה קשוחה" במחשבה שאולי זה מה שיעזור לך בחיים. שיבין, שלדרוך על פצעים של בנאדם במטרה "לעורר" אותו, זה לא מה שיעזור זה רק מה שיהרוס יותר. שאם יש לו בעיה איתך הוא ידע לבוא ולדבר על זה, שלא יעלם כשהוא כועס ואח"כ יבקש לפתוח דף חדש מבלי לסגור פינות ולדבר על מה שהיה. שלא יקח אותך כמובן מאליו שיעריך את מה שיש לו בידיים כי אולי הוא לא ימצא משהו כזה שוב אי פעם. שיבין שגם אני (אנחנו) בני אדם אנושיים כמו שאנחנו מבינים שהוא אנושי. כשיש מישהו שקרוב אלינו כ"כ, אנחנו לא נותנים לדברים קטנים, לזוטות להפריע לקשר. תמיד נמצא איזשהי דרך להשלים ולהתפייס, כי בשורה התחתונה אתם אוהבים אחד את השני ואתם חשובים אחד לשני. אבל מה עושים שכבר אפסו הכוחות? שהגיע הקש ששבר את גב הגמל? חותכים לא? מנתקים? אומרים שלום יפה והיה נעים להכיר. זה קשה, לפעמים זה מרגיש כמו לנתק את יד ימין שלך. אומנם אתה חי עם זה בשלום, מקבל את זה , עובר הלאה, מכיר אנשים חדשים, נהנה והכל.. אבל זה מוזר, אני וחברה שלי הייתה לנו מעין "זוגיות" כזו. משהו שלא היה לי עם אף אחד או אף אחת אחרת. אמרו לי פעם שחברים זה עניין של תקופות, בכל תקופה יהיו לך את החברים הכי טובים או החבר הכי טוב, אבל מתישהו הם יעלמו ויבואו אחרים. נכון לעכשיו, זה נכון.. זה אכן קורה,(חוץ מחברה אחת שהיא איתי מגיל 4). אז מה אתם חושבים? אני פשוט דורשת מחברים שלי שיהיו כמו שאני משתדלת להיות איתם, זה יותר מדי לבקש?

ולסיום , ציטוט מ"האלכימאי" : "כשאדם רואה יום יום את אותם האנשים, הם נעשים לחלק מחייו. ואז הם רוצים שהוא ישתנה. ואם האדם אינו מה שהאנשים רוצים שיהיה, האנשים כועסים. כנראה כל אחד יש לו מושג ברור איך האחרים צריכים לחיות את חייהם, אבל אין לו שום מושג על חייו שלו עצמו"

 

[uvita]

את מתארת משהו שאני עוברת בשנים האחרונות

לגבי הדרישות שלך מחברים- אני לא חושבת שאת דורשת יותר מידי- גם אני דורשת זאת פחות או יותר. אני כן חושבת שיש מושג כזה "חברים". אני למשל, בן אדם מאד סגור ואני שומרת על מעגל חברים מצוצצם אך קרוב- את החברה הכי "חדשה" שלי אני מכירה 3 שנים, והכי ותיקה כבר כ 21 שנה (ואני עוד לא בת 23!). ברור שמכל החברים שלי עברתי חוייה לךא טובה, כולם איכזבו אותי, מכולם היתה תקופה של התרחקות- אבל הטובים מבינהם (ואותם אני נוצרת) נשארים, גם לאחר כשנה של קשר רופף. אי לא בן אדם של "ברוגזים" אבל כשלא טוב לי וכשאני מרגישה שאני מתחילה לשנוא מישהו, אז כן, לדעתי הכי טוב לחתוך...אבל לא לפני שמנסים ללבן את העיניינים. זה נכון שאנשים מצפים ממך להיות מישהי שונה- ואת זה אני שונאת- אנשים כאלו לא ראויים להיות "חברים". הם מצפים ממך להעמיד אותם בראש סד העדיפויות ולהיפגש איתך לפחות פעמים בשבוע כאשר אני נמצאת לפעמים 10 שעות באוניברסיטה, חוזרת עייפה ועם טונה של עבודות לסיים, עם פרוייקט פר"ח על הראש (שלא ישתמע מזה שלא נהנתי בפר"ח!) ועם לנסות לעבוד מידי פעם כדי שיהיה כסף ל"חופשי חודשי", כשהם (ושאר חבריהם) נפגשים כמעט בכל יום כי הם חיילים שרק השתחררו.... אני החלטתי "להוריד הילוך", וכרגע להנמיך ציפיות מאחרים-> זה אולי נשמע עצוב אבל זה מה שאפשר לעשות.. פרט לשיחות הארוכות והנסיון להסביר ש"אין לי זמן!!!" . פעם היינו "חברה" די גדולים ומגובשים, אבל אז היינו בתיכון, עם כלום על הראש (פרט ללהתבכיין "אה!! אף אחד לא מבין אותי! אני שונא את ההורים שלי" וכו'...). כרגע כל אחד מתקדם בקצב שלו בחיים ואינו סבלני לקצב של האחר(אני למשל סיימתי תואר ראשון, ושאר החברים שלי יתחילו רק השנה או שנה הבאה). את החברה הכי טובה שלי אני רואה לעיתים רק פעם בחודש (למרות שהיא גרה מעליי) ומעולם לא מדברות בטלפון, אבל כשאנחנו נפגשות אין את כל: "למה לא באת?" "למה את לא מקדישה לי זמן" או שאר ריבים מטופשים. אני יודעת שלה יש את חייה ולי יש את חיי. פשוט צריך לתת משקל רב יותר לאיכות הקשר ולא לכמות הקשר. צריך לדעת לוותר ולא להלחם "ראש בראש" ולתת את הזמן לעשות את שלו. עוד דוגמא (אוףףףף אני חופרת sorry): חבר מאאאד קרוב שלי (קשה לי להמנע מלומר :"חבר בנפש") פגע בי המון. הוא היה לוקח אותי תמיד כמובן מאיליו, הוא היה פורש בפני את כל הבעיות שלו ואני תמיד הייתי מוכנה לעזור ולעשות הכל למענו (ועשיתי המון). אבל הוא היה משקרלי, פוגע בי, מזלזל בי... הוא מאד חברותי ועל כן בכל יום מוצא לו חברים חדשים ושוכח מהישנים (כמו ילד קטן שקונים לו צעצוע חדש, הוא מתלהב, משחק עימו ואז מתחיל להשתעמם). ובנוסף י שלנו אופי שונה בתכלית(!!). הוא "קלאבר" איש העיר הגדולה, תל אביבי בכל רמ"ח איבריו. ואני מאד שקטה וביתית ולכן הוא היה זונח אותי לטובת שכמותו. לאחר 10 שנים של חברות (שבכלליות היתה נדירה בעיניי ומופלאה) הוא פגע בי וכמו כל מיניפולטיסט לקח על עצמו את הזכות להעלב ולכעוס. לי לא בער לדבר איתו אך אחרי כמה זמן התקשרתי- לא על מנת להתנצל אלא על מנת לראות מה קורה (אגב, לדעתי לא חייבים לפתור תמיד ב"סליחה", אלא אפשר פשוט להמשיך בלי מרירות) הוא סירב לדבר איתי... כך עברה לה כחצי שנה, עם חצאי דיבורים בטלפון, עד שהרגשתי שהוא זר לי.. שאני כבר לא מכירה אותו. למרות שהיה ניתן לחשוב שהעינין ביננו גמור הוא היה רחוק מלהיות כזה, למשל , לאחר יותר מחודש של אי קומיוניקציה ביננו (בכלל!!!) שלחתי לו sms: "מה יהיה?" והוא ענה: "לא יודע". ולאחר כחצי שעה שלח לי :"אני רק יודע שאני אוהב אותך". הקשר בינננו לא התחדש מנקודה זו..עשינו צעדים (ועדין עושים) מאד קטנים ואיטיים. אבל בכל הלמעלה מחצי שנה הזו שאולי דיברנו 10 דקות יחד בכולל, שננו ידענו שגם עם כל הכעס והאכזבה, אני אהיה לצידו אם משהו יקרה לו, והוא יהיה לצידי- וזה מה שבאמת חשוב! זהו חפרתי.. בעעעע.....

 

[Paranoid Eyes]

אוקיי

קודם כל בקשר למה שאמרת על החברה הכי טובה "אבל כשאנחנו נפגשות אין את כל: "למה לא באת?" "למה את לא מקדישה לי זמן" או שאר ריבים מטופשים. אני יודעת שלה יש את חייה ולי יש את חיי" ככה זה אצלי ועם החברה שלי מגיל 4. בעניין החבר נפש שלך.. תשמעי, המקרה שלי עם חברה שלי .. אני עדיין אוהבת אותה, לא יודעת אם היא עדיין אוהבת אותי.. במקרה הזה, זו אני שנפגעה, והיא יודעת את זה. החלטתי להתרחק כי היא על פי ההתנהגות שלה בחודשיים של לפני הניתוק גרמה לי להרגיש שנמאס לה ממני, הלכה מצאה חברים שכמותה וכו... מדובר פה במישהי שאת החיים הייתי נותנת בשבילה (מה שלא הרגשתי עם אף אחד אחר). ועל סמך החברות שהייתה בינינו, אני יודעת שהיא אהבה אותי מאוד מאוד מאוד. אבל, לא יודעת.. אני לא חושבת שאני אצור קשר. כי יחד איתה נעלמה לי עוד חברה (שבמקרה אני הכרתי ביניהן) ועכשיו אני היא ה"אאוטסיידר " כאילו. אז איבדתי 2 ולא רק אחת. אני חושבת שאם יבוא יום והיא תבוא אליי ותהיה במצוקה , תבקש משהו.. אני כן אהיה שם בשבילה..... אבל, משהו מהרגש שהיה לי אליה אבד... זה כאילו שהיא ירדה לי מהעיניים.. אני מודה, היא ניסתה איזה פעם או פעמיים ליצור קשר בדרכים הזויות שרק מתאימות לה.. אבל אני עוד כעסתי והתעלמתי. פעם אחת בחיים אני רוצה שהיא תבקש סליחה ולא כמו תמיד תנסה להעביר את זה הלאה מבלי שנבהיר כמה דברים לפני. לא יודעת... יום כיפור.. והיום הולדת שלי מתקרב.. 2 דברים אני מבקשת.. שהיא תבקש סליחה ותתכוון לזה. ושהיא תתקשר להגיד לי מזל טוב. (שנה שעברה בתקופת היום הולדת שלה לא דיברנו ובכל זאת שלחתי לה SMS של מזל טוב).

 

[uvita]

../images/Emo201.gif

וואו! כמה מהדברים שכתבת פה נראים לי כאילו אני כתבתי אותם..מקרים דומים... היא יודעת מזה? דיברתן מאז על מה שקרה? אולי תשלחי לה את הלינק להודעה שלך והיא תראה איך את מרגישה. הרבה פעמים לאנשים קשה להגיד "סליחה", הם מסונוורים מהעקשנות ומה"גאווה" שלהם ולא רואים מה חשוב. אותו ידיד עליו סיפרתי- הוא בסוף (אחרי הרבה זמן, ומבלי שאי פעם ביקשתי) בא ואמר לי שהוא מתמנצל והודה (בלי כל יוזמה ממני) כי באמת זלזל בי ולקח אותי כמובנת מאליה...אולי צריך קצת להתרחק כדי לראות מה ומי באמת חשובים..... את מתארת משהו שגם אני חויתי- השינויי בהרגשה לגבי אותה חברה ("אבל, משהו מהרגש שהיה לי אליה אבד... זה כאילו שהיא ירדה לי מהעיניים.. "). אבל העובדה היא כי מאד מציק לך שהיא אינה, ואת רוצה שהיא תראה גילויי קטן של יחס ורצון טוב ע"י כך שתתקשר לאחל מזל טוב (אגב- מזל טוב!!). אני לא מכירה אתכן אבל נשמע כאילו היא תפסיד אם לא תנסה להתקרב אליך. אני לא אגיד לך: "שכחי ממנה, היא לא שווה את זה" מםינ שאני לא מכירה אותה, אבל בעיקר בגלל שאני יודעת שזה לא כ"כ פשוט לשכוח ולחתוך. וגם לא נשמע שזה מה שאת רוצה. אפשר גם בברור להבין שאת לא עושה "דווקא" ולא רוצה ליזום- הסליחה שלה מאד חשובה לך ואפשר להבין את זה... מה שכן, אם היא בוגרת מספיק, היא תבין מה שחברה טובה זה נכס שלא כדאי לאבד אותו, ולפעמים צריך להפסיק עם השטויות, להיות רגיש לרגשות האנשים שחשובים בחיים ולומר :"סליחה". מקווה שהכל יסתדר בשבילך....

 

[Paranoid Eyes]

אהממ

תראי, אמרתי לך שבדרכים הזויות משלה היא ניסתה ליצור קשר איזה פעמיים. אבל אחת הייתה שהיא באה לקומונה בשביל להגיב איזה משהו עוקץ. ומההכרות שלי איתה היא פשוט מנסה שאני אגיב אליה וזה יפתח איזשהו ערוץ תקשורת. ולא התייחסתי. אחרי חודש היא שלחה SMS כזה משעשע של משהו שאני והיא היינו עושות פעם אחת לשניה.. אבל שוב לא הגבתי.. למה לא הגבתי? כי היא יודעת שאני שונאת את זה שהיא מנסה תמיד להתנצל בדרך כזו ואח"כ בשום פנים ואופן היא לא רוצה לדבר על מה שהיה. לדעתה זה חפירה, אבל בשבילי זה נקרא הבהרה וליבון עיניינים בכדי לדעת איך להתנהג להבא. כי בכל הפעמים הקודמות כן הגבתי לדברים האלה וכן המשכנו הלאה מבלי ללבן עיניינים.. ואז מה שקרה זה שתמיד היינו בסוף רבות על אותו דבר. הייתה עוד פעם לפני כחודש וחצי שהיא פנתה אליי במסנג'ר ושאלה למה לא חסמתי אותה כבר מהמסנג'ר אם היא כ"כ פגעה בי. עניתי לה שזה לא ממש מפריע לי אם היא שם או לא.. היא אמרה :" סבבה" ובזה זה נגמר. סה"כ רציתי שכשאם היא כבר באה לדבר איתי.. שישר תבוא ותפתח.. בלי כל מיני זיוני שכל מסביב. שתפתח את השיחהף את מה שהיא רוצה להגיד ולא תנסה איתי מסביב להשלים איתי. בקיצור, לפני שבועיים גיליתי שהיא מחקה אותי מהחברים במקושרים.. .. האמיני לי זה היה שוק. לא יודעת, הכל עולה לי פתאום.. מה שמצחיק זה שאני יודעת בוודאות גמורה שלא הייתה לה חברה כמוני בחיים, וזה לא מתוך התנשאות .. זה פשוט.. משהו שיודעים.. מרגישים... זה הדדי.. והיא במשך ה4 שנים שבהן אנחנו מכירות כל הזמן אמרה לי את זה. בקיצור.. בלאט!

 

[drnaji]

בוקר אור |מנורה|

אני ממש לא מסכים עם רוב מה שכתבת. כמו שיש אנשים רעים יש אנשים טובים. חברים אפשר למצוא בכל מקום רק צריך לשים לב לא לתת אמון באנשים שלא יעריכו את זה (לא להתלהב מקשרים חדשים ולא לתת להתלהבות לגרום לך להתעוור). חברים לא נעלמים,אפשר לשמור על קשר אם בסיס החברות הוא טוב. חבירות היא ממש כמו זוגיות-תמיד יהיו רבים קטנים וויכוחים,צריך להתעלות ולהיות גמישים כדי שזה לא יתפתח למשהו רציני. כמובן,שכנות ואמינות רק יגרמו לקשר להיות יותר עמוק ויחזיק יותר מעמד.

 

[Paranoid Eyes]

אבל

אני מסבירה לך שהיא היחידה בעולם שקיבלה את האמון הזה. ואני כתבתי שם שבגלל שאוהבים אז תמיד מוצאים דרך להשלים ולעבור הלאה. כי אנחנו משתדלים להיות בוגרים אתה יודע, כבר לא ילדים קטנים. ולמה מההודעה שלך נשמע כאילו הריב שלי ושל חברה שלי זה סתם עוד ריב קטן וויכוח חסר משמעות. המון דברים הבלגתי לה, בגלל שאני אוהבת אותה ובגלל שבסופו של דבר אני משתדלת לקבל אותה כפי שהיא. אני לא טלית שכולה תכלת אבל אני לא חושבת שאי פעם גרמתי לה להרגיש מה שהיא גרמה לי בחודשיים של לפני הניתוק. אל תזלזל נאג'י, אנחנו לא ילדים קטנים.. את שלבי הגמישות ואת המילה היפה הזו של "להתעלות" עברתי ממזמן. במקרה הזה, העניין נחתך כי אני חתכתי. כי אני הרגשתי שהיא פתאום מתנשאת מעליי ופתאום חושבת שהיא יותר טובה ממני. כי היחס שקיבלתי ממנה היה יחס של מישהי שנמאס ממנה. אז עשיתי לה טובה והלכתי.