בוקר טוב

אימשל2

New member
יישר כח לחייל המצטיין

והרבה נחת להורים. מתי בשבוע הבא המסע שלהם? איפה הוא מתקיים ומה אורכו? אצלנו, בצנחנים הם כנראה יוצאים למסע ביום ראשון (12.2) מאנדרטת הצנחנים ומסיימים ביום שני בירושלים. פעם הם היו מגיעים לגבעת התחמושת אחרי מסע של 90 ק"מ וההורים היו מתמוטטים. אז כבר שנתיים ואולי יותר, שהמסע מסתיים בבית החייל. הם מתקלחים, נחים ועולים על אלף. רק אז הם מגיעים לפגוש את ההורים בגבעת התחמושת.
 
את המסע של 90 קמ כבר מזמן קיצרו

הם הגיעו למסקנה שלא משנה מס' הק"מ העיקר שבתוך מס' ק"מ יעמדו במשימות. אצלנו הם מגיעים לצומת גולני צריך עוד לברר היכן הם מתחילים. כדי שנלך לעודד.
 
../images/Emo45.gifצודקים

למקרה של רעב : אחרי צומת גולני מזרחה (בכביש לכיוון טבריה) מסעדה מהממת ולא יקרה.(מזרחי על רמה). (לא מסעדת יונס)
 
לא פשוט לראות אותם אחרי מסע

רגע? מזתומרת? הייתם מחכים בסיום,לא? תסבירי לי. אצלנו אצל אחד מהבנים ,המסע של התשעים היה ללא הורים. הגיעו החבר'ה בבוקר, ואחרי הצהרים היה טקס עם הילדים וההורים. אבל שלא תטעי, לפי צורת ההליכה של החבר'ה (כמו על ביצים תרתי משמע) הבנת מה עברו.
 

אימשל2

New member
לא יודעת בדיוק עדיין אין פרטים

אני חושבת שמי שממש רוצה יוכל לפגוש את הילדים בסיום. אבל, ככלל אמורים לפגוש אותם בגבעת התחמושת כשהם מדונדשים (עד כמה שאפשר - כפי שתארת). פנה קוטה, אצל הצנחנים הם דבקים במסורת ועושים מסע כומתה של 90 קמ"ש.
 

poli55

New member
כל הכבוד לבן ../images/Emo195.gif../images/Emo104.gif../images/Emo106.gif

 
../images/Emo50.gif ושיהיה קל

הוא יעמוד בזה כמו גדול. ומה שהכי חשוב זאת הכומתה,לא? הכאבים חולפים ואחר זמן מה המסע זה יראה לו כסף קטן.
 
התופעה של "משבר תחילת השבוע"

ידועה , בכל העולם.מדובר בדיכאונות ומצבי רוח, במיוחד אגב. בתורף.לא תמיד זה קשור לעניין של הורה לחייל/ת החוזר/ת לבסיסו, אם כי זה בוודאי לא מקל.
 

mikca

New member
בוקר טוב חברים ../images/Emo42.gif

שביזות יום א' לא פוסחת על אף אחד ברמה זו או אחרת. מעוז יקרה - מחכה לשובך
קשת - מקווה שהבן ירגיש טוב יותר. אצלינו נראה שהכל בסדר עם הבן. יש טבלת יאוש לסיום הקורס (3 שבועות) וכבר המתח בשיאו לקראת קבלת השיבוץ. יום נעים לכולם
 

3תיתי

New member
בוקר טוב!

אחרי ששכבתי אתמול גוססת משפעת-עופות-טיב-טעם (בצחוק!) התאוששתי היום, החלטתי שאין דבר טוב יותר מלהחלים תוך גיזום עצים. טעות. טעות גדולה! באמצע הרימון תש כוחי. השארתי חצי רימון בלתי גזום בעליל והמון המון גזם מפוזר. עכשיו לא יודעת איך להתמודד עם הערמה. תמיד הייתי מנחיתה את העיסוק הזה על הבנים. הם לא קיבלו אותו בשמחה יתרה, אבל רבו ביניהם, ואחד אסף השני הכניס לשקיות. האחד הרחק בשיבטה. השני ממש לא ישמח. וחשבתי, בעוד כמה שנים אפילו שני לא יהיה לי לאיסוף הזה. נאלץ לשכור גנן
 
תיתי, החלמה מהירה, וגם עצה

גם אני החלטתי פעם, בלילה לבן - לכסח את הצורה לגדר החיה ולוורדים ולכמה עצים ושיחים. עבדתי עם מספריים ומזמרה בצורה ידנית, כי לא יעלה על הדעת להפעיל מכשירים חשמליים בלילה. כשהתעורר הבעל בבוקר - נדהם לראות את הברוך בגינה ואת כמויות הגזם. כמעט והתחיל להאמין באגדות על ננסי פלא שבאים בלילה ועושים עבורך את העבודה. אני יצאתי מהעניין עם התכווצות שרירים ענקית בכתפיים ובזרועות, וגם נאום הבעל על כך שיקח עכשיו שנים עד שהגינה תתאושש מהפוגרום. בקיצור, תיתי - כשאת חולה, פרגני לעצמך. אל תחפשי עבודות יזומות, בודאי שלא עבודות גינון...
 

3תיתי

New member
תודה אמשל

וממש לא תיכננתי לגנן. רק קצת "לישר" את הגדר החיה כאן, ואחר כך נסחפתי "לישר" את המשך הגדר החיה, ואם יש כבר מכשירים ביד, לא נגזום את הענפים הבולטים שמה? הכל במן מספרי גיזום ידניים. אף פעם לא הגענו לקניית מסור גיזום חשמלי כהלכתו. ואז הגזמתי. הוצאתי את מכשיר העינויים האמיתי. מן מוט טלסקופי בלתי אפשרי, אליו מחובר מכשיר גיזום עם חוט, אותו מושכים וחותכים ענפים גבוהים. זה מכשיר נורא! זה מכשיר איום!! כבד, והורס את הצואר. צריך כל הזמן להסתכל למעלה לראות מה חותכים, ואז הענף נופל על הפרצוף. פשוט נשברתי באמצע הרימון. בעלי חזר, בשתי דקות סיים לגזום את הרימון. הצעיר שלי עדיין בהכחשה לגבי האיסוף.
 

mars4

New member
בוקר טוב וחייכני.. ../images/Emo71.gif

והמלצה.. להתרחק השבוע עד כמה שאפשר מהמטבח של בה"ד 10. במסגרת שבוע "אבטחה" שבו לא לומדים אלא מבצעים מטלות כגון שמירות , כוננויות צירפו את הלוחם העשוי ללא חת למטבח לשבוע שלם. בוכה שנשבר לו הגב אבל מסתדר טוב עם הטבחים ואפילו ביקש שנשלח לו דיסק של שירי דיכאון על מנת שיובל להצטרף לטבחים בשירה בציבור. לא יזיק למי שרק לפני זמן לא רב עשה טובה שפינה את הצלחת שלו מהשולחן שלא לדבר על להכניס למדיח...
 

mikca

New member
מרס... מה שלא הורג, מחשל ומי יודע

אולי עוד יצא ממנו
דגול ו
זמר שירי דיכאון ויוכל לעשות חלטורות ברגילות
שיעבור בשלום את השבוע, שימצא את הבטן בכל מיני פינוקים.
 

סמדר בנ

New member
חזרתי....

ישבות בלתי פוסקות
קשת - אהבתי את ההגסרה שהגב שלו כואב לנו
שכולם ירגישו טוב, ויעברו בקלות את שבוע השטח. גם הבת שלי השבוע רוב הזמן בשטח - פורסים זחלים
, מלטפים את הטנק
 
אחרי כל כך הרבה ישיבות מה הפלא?

הישיבות האלה יכולות להוציא לעיתים מהדעת ,לא רק טעויות בהקלדה. (ואני חושבת שבמקצועך בניגוד למקצועי את צריכה להיות מאוד ממוקדת.
 
למעלה