שלום
אני לי,בת 20,חדשה פה. אני עוקבת אחרי התוכנית ואני חושבת שהיא פשוט מקסימה. סוכות הגיע. שוב זה לא חג שמח בשביל אוסנת,היא בת 21 והיא מרגישה מאוד בודדה בעולם. "אני חושבת שמאז שאני הייתי ילדה קטנה הייתי בבועה של עצמי" סיפרה אוסנת לעופר,הפסיכולוג שלה מזה חודש "תמיד הרגשתי בודדה,לא מתחברת לאף אחד,ילדה מלאה כזאת,שקטה.וזה לא שלא רציתי להתחבר עם אנשים,ממש לא,כל כך רציתי שיהיו לי חברות,ושסוף סוף לא יהיה לי משעמם,אבל כאילו לא מצאתי את המילים הנכונות להוציא מהפה,לא ידעתי איך להתחיל לדבר עם אנשים ועל מה". "למה את חושבת שלא ידעת איך לדבר עם אנשים?זה מעניין,כל ילד,כל נער,כל איש מוצאים להם מישהו אחר לדבר איתו על נושא משותף,למה את לא יכולת גם,לדעתך?" שאל עופר בעניין רב. "לא יודעת,אולי הרגשתי שאני לא מעניינת אף אחד" מילמלה אוסנת בשקט,כאילו לא רצתה שעופר ישמע אותה. "לא הבנתי,את יכולה לחזור שנית?" התעקש עופר להבין את מה שאמרה. "לא חשוב" אמרה אוסנת "זה כן חשוב,אם תגידי על כל דבר 'לא חשוב,לא חשוב' לא נתקדם לאף מקום" אמר עופר בקול ברור וצלול,כמי שרוצה להראות לה איך לדבר בצורה נכונה. "אמרתי,שאולי הרגשתי שאני לא מעניינת אף אחד" צעקה אוסנת ודמעות ירדו מעינייה "מרוצה?". "למה עליי להיות מרוצה?" שאל עופר. "אויש,לא חשוב" אמרה אוסנת והחלה לצחקק לה בין הדמעות. "במילא,לא תבין אותי,אף אחד לא יבין אותי" לאט לאט היא הפסיקה לצחוק "נכון זה מוזר שבחורה כמוני רוצה להיות עם אנשים,לדבר,להכיר,לצחוק וזה פשוט לא מצליח לה? כל פעם שאני צריכה לענות לשאלה או כל פעם שאני לבד עם מישהו או עם קבוצת אנשים ואני אמורה לנהל שיחה מרתקת ומעניינת אני פשוט לא מוצאת את המילים" "את לא חייבת לרתק אף אחד,פשוט תדברי על נושאים שמעניינים אותך" אמר עופר. "אבל אם זה לא יעניין אף אחד?אם יחשבו שאני טיפשה ולא מעניינת או משהו?" שאלה אוסנת. "ככה זה היה גם ביסודי,גם בחטיבה,גם בתיכון וגם בצבא,אני לבד כל הזמן,מפחדת שאם אני אוציא הגה מהפה מישהו ישנא אותי". "איך זכורים לך תקופות החגים..בתיכון למשל?" שאל עופר. "הייתי עם המשפחה המקסימה שלי,הם ניסו לעודד אותי,שיום אחד אני אמצא את החברה הטובה שלי,שזה לא יתכן שאני אהיה לבד כל הזמן. אבל הייתי בדיכאון כל הזמן,קראתי ספרים,כל עיסוקיי היו ללכת מהמחשב לטלוויזיה,מהטלוויזיה למחשב.נכון אחלה של עיסוק?" אמרה אוסנת וגיחכה לעצמה. "ידעתי ששאר הילדים בכיתה יוצאים למסיבות,יושבים להם על איזה ספסל וצוחקים,ונהנים,ורק אני תקועה בבית". "באחת מהפגישות שלנו סיפרת שהורייך היו נוקשים איתך בנושא בית הספר והלימודים" אמר עופר וסידר את משקפיו על אפו. "כן,לאמא שלי היה חשוב שאני אצליח בכוחות עצמי בעתיד,היא כל הזמן אמרה לי 'את לא רוצה להיות כמו דוד יצחק,נכון?את לא רוצה להסתובב שיכורה כל היום ברחובות בלי עבודה,בלי משפחה ובלי כלום,נכון?' ואני כל פעם נכשלתי במבחנים,לא יודעת למה,לא היה לי כוח ללמוד,לא היה לי כוח להגיע לבית ספר,ניסיתי להחביא ממנה את הציונים כדי שהיא לא תנעץ בי את מבטה המאוכזב שוב,אבל בימי הורים ובשיחות עם המחנכות לא יכולתי לעשות כלום,ואז שוב היא תקעה בי את מבטה שכאילו אומר 'את תהיי כמו דוד יצחק,אני מתביישת בך'. מזלי שלקחתי את עצמי בידיים,ובעזרת הוריי ובעזרת המחנכות שלי הצלחתי לעבור את התיכון בשלום,יש לי אפילו ממוצע 70,אני ממש הייתי גאה בעצמי,ואני לא צוחקת,אמא שלי עדיין עשתה פרצופים לפעמים אבל נראה שהיא מרוצה שלפחות לא נכשלתי,כמו שקרה עד עכשיו''. "אולי מזה נובע חוסר הביטחון שלך גם בחיי החברה? את מפחדת לאכזב אנשים כמו שאכזבת את אימך?" שאל עופר. "כנראה,אבל לצערי אין פיתרון קסם לכך שלא אהיה בודדה יותר" אמרה אוסנת בעצב. "לדעתי, את בחורה מאוד נבונה" אמר עופר בחיוך "יש לך המון מה להציע,אומנם קיבלת עזרה אבל תראי שהצלחת לשפר את ציונייך בתיכון. למה שזה לא יקרה גם מבחינה חברתית? כמו שאת מדברת כאן איתי,בשיחות שלנו,למה לא תוכלי לדבר על מה שמעניין אותך עם אנשים? אני מציע לך להתחיל בקטן, אולי לגשת לפורומים באינטרנט למשל,בנושאים המעניינים אותך ולאט לאט לדבר עם אנשים. את יכולה גם ליצור קשר עם אנשים במכללה שבה את לומדת,לאט לאט להכנס לשיחות עם חבריך לכיתה". "אתה חושב שזה יהיה קל?" שאלה אוסנת בחשדנות. "לא אמרתי שזה יהיה קל,אבל זה אפשרי,אני מאמין בך,אוסנת" אמר עופר. "תודה עופר,אתה יודע? אולי בכל זאת זה אפשרי,אני אתמול בלילה חלמתי שסיפרתי לך בטיפול שסוף סוף מצאתי לי חברה טובה,ושסוף סוף אני לא לבד ושיש לי עם מי לדבר" אמרה אוסנת. "כמו שאמר פעם חכם,'אם תרצו אין זו אגדה',זיכרי את המשפט הזה ותקחי אותו איתך בהמשך דרכך" אמר עופר. "תודה" אמרה אוסנת "אני באמת אשתדל לזכור את המשפט הזה,כדאי שאני ארשום אותו איפשהו כדי שלא אשכח אותו,יש לך עט?"
אחהצ אהיה כאו שוב ואענה על שאלות לגבי התחרות.. בשל העניין שאולי לא הספיקו להצביע/לרשום סיפורים ניתן לשלוח להצביע עד יום ה.. ביום א יתפרסמו התוצאות מזכירה ניתן להצביע לכל סיפור מ1 נק' ועד 3 נק' לשלוח את ההצבעות לניק האדום שיהיה יום כתום