בוקר טוב פורום - יום ה'
לילה די שקט עבר על כוחותינו. יוד חזר לאיתנו פחות או יותר. ישן אתמול רצוף עד 2 בלילה, התעורר והלך לשירותים וחזר למיטה עד 3 בלילה ואז התחיל להסתובב קצת. בסופו של דבר נתתי לו כדור הרגעה והוא המשיך לישון עד הבוקר. בבוקר קם כמו פנתר והלך למרכז היום. את המדרגות הוא יורד ב'סלואו מושן', אבל די בבטחה. הלוואי שהמצב יישאר ככה. אתמול הייתי במשרד הבריאות וקיבלתי טפסים בשביל הילדים למלא, הצהרות על רכוש ועל הכנסות וכו'. לאחר מכן החומר יעבור לוועדה ונראה כמה זמן ייקח עד שנקבל את הקוד. כמו כן ביקרתי אתמול עם בתי במרכז הגריאטרי שאליו החלטנו שיוד יילך בבוא הזמן. המקום עושה רושם טוב, גם באופן חיצוני, גם פונקציונלית וגם ביחס לאנשים. ביקרנו בשתי מחלקות לתשושי נפש. בכל אחת 12 חדרים של 2 אנשים בחדר. כרגע הכל מלא אבל בשבוע הבא יתפנה להם מקום של מישהו שצריך לעבור למחלקה סיעודית... ביקרנו גם במחלקה הסיעודית. המקום עושה רושם טוב, פונקציונלי ומצוייד היטב. יש להם מכון פיזיותרפיה גדול מאוד שמכיל את כל המכשירים האפשריים. ממש 'מכון כושר'. הסיעודיים מקבלים 3 פעמים בשבוע טיפול פיזיותרפי. אבל מה אני אגיד לכם, חזרתי הביתה ממש בדיכאון. למרות שהראש אומר לי שמה שאני עושה זה נכון, שהגיע כבר רגע האמת, שהמקום מתאים, הכל... אבל הלב, הלב מסרב לקבל את ההחלטה... למרות כל הקשיים כל כך קשה לי להשלים עם הפרידה הזו. אני לא יודעת איך אצליח להתמודד עם זה. אחה"צ היה לנו מפגש של קבוצת התמיכה של העמותה במרכז גריאטרי אחר. שם דיברו על המחלה וגם על הצורך לקבל את ההחלטה שאכן הגיע הרגע להוציא את החולה מהבית ולהעביר אותו למוסד גריאטרי. דיברנו גם על 'מי יטפל במטפל?', על כך שהמטפלים מקדישים את כל כוחם וזמנם לטפל בחולה, אבל גם המטפל עצמו זקוק למנוחה, זקוק לאוזן קשת, זקוק לחופש, וזה בדיוק מה שנכון לגבי. שבמשך שנים אני 'תקועה' עם יוד והמחלה שלו ללא עזרה ממשית מלבד מרכז היום שהוא בעצם עזרה גדולה מאוד אבל, בלי לצאת לחופש, בלי חג ובלי שבת, בלי לצאת לבלות ולפגוש אנשים, שוב, מלבד קבוצת התמיכה... זה היה נושא שהעסיק את כל המטפלים... בנוסף הדגישו את הקושי שבמעבר מהבית למוסד הגריאטרי ושהמעבר הזה דורש התגייסות של המשפחה לפחות בשבועיים הראשונים להיות כל הזמן עם החולה במוסד ולעזור לו להיקלט ולהתרגל למקום... בקיצור, היה מפגש ענייני ועסק בדיוק בקשיים שאני עוברת עכשיו ביני לבין עצמי וביני לבין ילדי. מאחלת לכ-ו-ל-ם יום עגול, בוקר טוב ישראל!
לילה די שקט עבר על כוחותינו. יוד חזר לאיתנו פחות או יותר. ישן אתמול רצוף עד 2 בלילה, התעורר והלך לשירותים וחזר למיטה עד 3 בלילה ואז התחיל להסתובב קצת. בסופו של דבר נתתי לו כדור הרגעה והוא המשיך לישון עד הבוקר. בבוקר קם כמו פנתר והלך למרכז היום. את המדרגות הוא יורד ב'סלואו מושן', אבל די בבטחה. הלוואי שהמצב יישאר ככה. אתמול הייתי במשרד הבריאות וקיבלתי טפסים בשביל הילדים למלא, הצהרות על רכוש ועל הכנסות וכו'. לאחר מכן החומר יעבור לוועדה ונראה כמה זמן ייקח עד שנקבל את הקוד. כמו כן ביקרתי אתמול עם בתי במרכז הגריאטרי שאליו החלטנו שיוד יילך בבוא הזמן. המקום עושה רושם טוב, גם באופן חיצוני, גם פונקציונלית וגם ביחס לאנשים. ביקרנו בשתי מחלקות לתשושי נפש. בכל אחת 12 חדרים של 2 אנשים בחדר. כרגע הכל מלא אבל בשבוע הבא יתפנה להם מקום של מישהו שצריך לעבור למחלקה סיעודית... ביקרנו גם במחלקה הסיעודית. המקום עושה רושם טוב, פונקציונלי ומצוייד היטב. יש להם מכון פיזיותרפיה גדול מאוד שמכיל את כל המכשירים האפשריים. ממש 'מכון כושר'. הסיעודיים מקבלים 3 פעמים בשבוע טיפול פיזיותרפי. אבל מה אני אגיד לכם, חזרתי הביתה ממש בדיכאון. למרות שהראש אומר לי שמה שאני עושה זה נכון, שהגיע כבר רגע האמת, שהמקום מתאים, הכל... אבל הלב, הלב מסרב לקבל את ההחלטה... למרות כל הקשיים כל כך קשה לי להשלים עם הפרידה הזו. אני לא יודעת איך אצליח להתמודד עם זה. אחה"צ היה לנו מפגש של קבוצת התמיכה של העמותה במרכז גריאטרי אחר. שם דיברו על המחלה וגם על הצורך לקבל את ההחלטה שאכן הגיע הרגע להוציא את החולה מהבית ולהעביר אותו למוסד גריאטרי. דיברנו גם על 'מי יטפל במטפל?', על כך שהמטפלים מקדישים את כל כוחם וזמנם לטפל בחולה, אבל גם המטפל עצמו זקוק למנוחה, זקוק לאוזן קשת, זקוק לחופש, וזה בדיוק מה שנכון לגבי. שבמשך שנים אני 'תקועה' עם יוד והמחלה שלו ללא עזרה ממשית מלבד מרכז היום שהוא בעצם עזרה גדולה מאוד אבל, בלי לצאת לחופש, בלי חג ובלי שבת, בלי לצאת לבלות ולפגוש אנשים, שוב, מלבד קבוצת התמיכה... זה היה נושא שהעסיק את כל המטפלים... בנוסף הדגישו את הקושי שבמעבר מהבית למוסד הגריאטרי ושהמעבר הזה דורש התגייסות של המשפחה לפחות בשבועיים הראשונים להיות כל הזמן עם החולה במוסד ולעזור לו להיקלט ולהתרגל למקום... בקיצור, היה מפגש ענייני ועסק בדיוק בקשיים שאני עוברת עכשיו ביני לבין עצמי וביני לבין ילדי. מאחלת לכ-ו-ל-ם יום עגול, בוקר טוב ישראל!
