בוקר טוב לכן

[השלישית מלמעלה]

בוקר טוב לכן ../images/Emo42.gif

יום שישי. בכל יום שישי הוריי באים לארוחת ערב אצלנו. כי אני תמיד מזמינה. כי אצלי הם מרגישים הכי נוח. כי אחיות שלי לא מזמינות. הערב הם לא יבואו כי אמא שלי בחרה לכעוס עליי. ולתת לי לשאת את כל מטען הטענות שלה כלפיי בלי יכולת להגיב. אני נושאת גם את מטען המחלה הארורה בה היא חולה, כי אני יודעת שהיא עמוסה רחמים עצמיים עכשיו. עטופה בהם ולא מוכנה לחשוב ולו לרגע אחד שאני לא גרמתי לה לשום דבר. התקשרתי אליה אתמול אחרי שייסרתי את עצמי שהיא חולה ואני לא רוצה שהיא תרגיש לא טוב בגללי. ענתה לי בלי חשק. ניסיתי להיות מתעניינת . שאלתי לשלומה. היא קיצרה את השיחה שהיתה קצרה גם ככה וזהו. אז עכשיו אני מרגישה רע. יודעת שאני צריכה להתקשר שוב. שוב לזכות למנת הקרירות. לחכות עוד כמה ימים ואז אולי תעשה טובה ותענה לי.. וככה עד שבעוד כמה שבועות נחזור למצב של שיחה מאופקת. זה לא חדש. זה תמיד היה ככה. אבל נמאס לי להרגיש נורא שאני לא מתקשרת. נמאס לי להרגיש את יסורי המצפון שעשיתי משהו רע כשברור שלא עשיתי. אני יכולה להרגיש בסדר שאני לא מתקשרת?

 

[השלישית מלמעלה]

רציתי לאחל שבת שלום ויצא לי

מלאנכולי. אז שבת שלום ותודה שאתן כאן

 

[עוד שרון]

בראשית אשלח לך../images/Emo24.gif

שנית זה בסדר להרגיש. לא משנה מה אבל רגשות הם הדבר הכי טיבעי שלנו וזה בסדר לתת להם מקום של כבוד ולא לידחוק אותם. שלישת- שבת שלום וסוף שבוע ניפלא.

 

[alona 9]

היי שלישית ../images/Emo141.gif

את יכולה להרגיש בסדר שאת לא מתקשרת את יכולה להרגיש יותר מבסדר אם תתקשרי ובטח שלא עשית משהו רע אבל.... כמו שכתבת, המחלה הארורה בה היא חולה מטען של טענות, מנת קרירות,קיצור שיחות ורחמים עצמיים. מתוקה שלי,היא חולה, היא סובלת,לא עשית כל רע, השקיטי את מצפונך... פשוט..הרגישי בסדר עם כל מה שתעשי..תתקשרי.. או ..לא. אני למשל....הייתי מתקשרת

סוף שבוע נפלא .

 

[תפוזינה הגדולה]

תתקשרי רק שבאמת בא לך

אני חושבת שאם את לא מרגישה צורך אז זה מיותר , עדיף להיות אמיתיים ולא צבועים. אמא שלי נפלה לפני כחודש וחצי שברה את החוליה ליד עצם הזנב, עכשו מצבה משתפר אבל עד לפני שבוע לא יכלה כמעט לזוז, כאישה מאוד פעילה היא לקחה זאת מאוד קשה שאינה יכולה לתפקד. בלי קשר למה שקרה לה אין יום שאנחנו לא מדברות בטלפון ועכשו עוד יותר אפילו פעמיים ביום. בעלי שמאוד קשור להורי השתדל כל ערב כשהוא יוצא לטייל עם הכלבה לעבור אצל הורי שלא גרים רחוק מאיתנו ולראות מה שלומה. ערב אחד בשעה 20:00 מגיע טלפון מאמא שלי בעלי ענה והיא אמרה שהיא מאוד מאוד פגועה ממני כי שכחתי אותה ולא התקשרתי והיא לא מבינה מרגישה שאני מתעלמת ממנה והתחילה להאשים אותי בעוד מליון דברים. כשבעלי סיפר לי זאת נדהמתי, לא דובים ולא יער, מה עישתי לה. סה"כ התכוונתי להתקשר מיד אחרי שהבנות ילכו לישון הערב עוד לא נגמר והיא מוציאה דברים מפרופורציות. לקחתי נשימה הרמתי טלפון אמרתי שאני מתנצלת עם נעלבה היתי היום מאוד עסוקה ורק עכשו התפנתי וחבל שנעלבה ממני ושלא היו לי כוונות. מאז אני משתדלת להתקשר מהאוטו בזמן שאני בנסיעה כי אז יש לי הכי הרבה זמן וגם אם לא יוצא לי אני ממש לא מרגישה לא בסדר.

 

[m i t a l y]

שלישית יקרה... ../images/Emo39.gif

שלא מצאתי את הפנאי לענות לך אתמול... אשמח אם תעדכני מה קורה אצלך? איך את מרגישה?

גדול וחםםםםםםםםם

 

[נץ666]

רגע, רגע

לי נראה שאת בחרת לך את העמדה של "הקורבן" כי אחיותייך "לא מזמינות". הרווח שלך גדול מאוד, רגשית לפחות. אם האחיות נתקו מגע ורק את נשארת, אז לדעתי כדאי לקבל את התפקיד בלי תלונות או טענות כנגד האחיות, זה הרי לא יעזור וזה ימשיך לעצבן אותך בטירוף - לא חבל?! אמך חולה במחלה ארורה כתבת - תגידי את מצפה שהיא תתנהג כמו אדם רגיל? [רחמים עצמיים? את מאוד ביקורתית כלפי אמך החולה במחלה ארורה]. למרות שהיא בחרה לכעוס עלייך החלטת להיות בסדר והיא המשיכה לא להיות בסדר, מדוע אם כך יש לך יסורי מצפון? אולי כי בחרת שיהיו לך "יסורי מצפון"? לדעתי: אם את היחידה שיש לה קשר עם אמך, או זו שמזמינה אותה לערבי שבת אלייך הביתה - זו בחירה שלך, אף אחד לא כפה אותה עלייך. אם את יודעת שאמך חולה במחלה קשה מאוד, ובניגוד לכל הגיון וצדק מפילה עלייך את הקשיים שלה - את בוחרת להיעלב. אם את מעונינת בשינוי מערכות היחסים עם אמך [זה אפשרי בכלל?] את חייבת לגרום לשינוי, אולי להתעלם מעובדת המחלה שלה כרכיב מהותי להיות קצת כמו אחיותייך - אפשרי? אם זה לא אפשרי - אז רק תחליטי/תבחרי לא להיעלב, לקחת את זה בהומור, להבין שהיא זקנה, חולה, קשה לה, היא פגועה [אחיותייך] - תביני שאת פועלת בצורה אנושית בסיסית, את בת נאמנה ואוהבת וראויה לכל הכבוד, אבל אמא שלך, אפעס.. ולא, אינך צריכה להרגיש שום רגשי אשמה ו/או יסורי מצפון. פשוט תסעי ותביאי אותה אלייך ותחייכי אליה ותחבקי אותה.

 

[השלישית מלמעלה]

נץ- תיקון לדבריך

אחיותיי ואחי כרגע בקשר עם אמי. הנתקים היו בעבר כל אחד בתורו.. אני היחידה שלא ניתקתי אף פעם קשר. אני גם היחידה שתמיד התייחסה בכבוד ולא "ענתה לא יפה". תמיד בכל רוגז או כעס (גם כשאמי, שתהייה בריאה) תמיד הייתי זו שיוזמת פיוס. אני לא מבקשת תודה, אני לא מרגישה ניצול מצד אף אחד- אלא רק מעט עייפות ואולי רצון שיראו את המאמצים שלי, שיבינו ושיקבלו אותי (אולי נכון לומר, שתבין ושתקבל) ושלא יקבלו אותי כמובן מאליו. כלומר עליי אפשר לצעוק ואותי אפשר לבקר כי תמיד יודעים שאני אבוא שוב ושוב עד שיתרצו לתחנוניי..

 

[Bavmorda]

כן,

את יכולה להרגיש בסדר גמור עם זה שאת לא מתקשרת. למה את צריכה לספוג הכל? למה את צריכה להעלב ואז לחזור על 6? למה היא צריכה לעשות לך סצינות ואז לזכות באהדתך שוב ? אם את מאמינה במה שאת עושה, וחושבת שאין משהו שעשית לא טוב, חכי לטלפון שלה. שהיא זו שתחפש את תשומת ליבך, ותבין שהיא זו שהייתה לא בסדר. זה מפריע לי שאנחנו שוב ושוב צריכות להתאמץ ולהפנות את הלחי השניה כשהן מתיחסות אלינו כ"כ" לא פה. "למה מה קרה

"

 

[נץ666]

מה שקרה הוא:

אמה חולה מאוד והיא נקרעת בין האהבה והדאגה לאמה לבין התחושה שמנצלים אותה. לא "למה מה קרה?!" אלא ובעיקר - איך מבינים את המערכת הרגשית הזו בצורה אחרת. איך משנים את המצב בלי לפגוע באם הסובלת ובלי להרגיש אומללה כל הזמן.

 

[ה ר מ י נ ה]

מה זה ניצול? ../images/Emo28.gif

נדמה לי שבעניני משפחה מורחבת המלה ניצול היא ערך תאורטי ולא מעשי. האם להזמין הורה לארוחת ערב או לצפות לשיחת טלפון נקרא ניצול? הרי לא מדובר על נקיון הבית שלה/סחיבת סלים מהשוק וכו'. בסופו של דבר תחושת הניצול היא תחושה סובייקטיבית. הרי ההורים נותנים כל כך הרבה ולאורך כל כך הרבה שנים (וגם הם מרגישים לפעמים שמנצלים אותם, אבל שותקים) שכאשר הם מזדקנים או חולים מותר להם לצפות לאיזון קל של המשוואה. בעיקר, אני חושבת, צריך להמנע כל הזמן מעריכת חשבונות כמו: מי נותן מה? אדם הרוצה ומבין כי עת לתת נותן ולא חושב על הדרך בה הדברים מתפרשים בעיני האחר.

 

[נץ666]

שימי לב מה היא כותבת על אחיותיה

אני מסכים אתך, אגב.

 

[Bavmorda]

אמה חולה לא צריכה לנצל את חולשתה

ולעשות ככה: "הערב הם לא יבואו כי אמא שלי בחרה לכעוס עליי. ולתת לי לשאת את כל מטען הטענות שלה כלפיי בלי יכולת להגיב"... ועל זה אני שואלת "למה מה קרה

" למה השלישת מלמעה צריכה לספוג

למה בגלל שאמה החליטה להתנהג אליה ככה או אחרת הם פתאום לא יבואו

לא התכוננו לארוחה, לא עמלו, לא הכינו, לא ציפו לבוא ההורים

זה שהאם חולה לא נותן לה לגיטימציה להשתמש במחלה שלה כדי לנצל (במידה מסויימת

) את העזרה והתמיכה והרחמים. הרי כתבה ה -1/3ית: "בחרה לכעוס עליי.... בלי יכולת להגיב"....

ל מ ה

אחיותיה לא מזמינות, היא כן, היא דואגת לאמה החולה ומקבלת סטירה. זה מקומם אותי

ככה אמהות לא אמורות להתנהג

 

[השלישית מלמעלה]

אני לא מרגישה בסדר עם זה

אפילו בכלל לא. והאמת היא שאני לא רוצה לחיות עם הכעסים האלה. אני רוצה לפתור את עצמי מן התחושות הקשות שיש לי בפנים- כי זה לא עושה לי טוב.. ואני לא רוצה לחשוב כאלה דברים על אמא שלי. היא אולי צריכה לעשות את הצעד, היא אולי טועה (לא אולי.. בטוח)- אבל אני מכירה אותה ואני לא יכולה לחנך אותה. ככה היא. מה שכואב לי ש-ככה היא! ואני מנסה לקבל את זה ואני מנסה לחיות עם זה. אני לא הולכת לעשות מלחמות עם אף אחד ובוודאי לא עם אמא שלי במצב שלה עכשיו. פשוט לא קל לי ואני מקווה שיהיה לי יותר טוב עכשיו לאחר שעשיתי צעדים כדי להרגיע את העניין..

 

[ה ר מ י נ ה]

כל כך מוכר ../images/Emo38.gif

הדברים שאת מספרת, השלישית מלמעלה, חוזרים על עצמם בוריאציות שונות גם אצל אחרים בפורום. מסקנה אחת היא שלמרות שמקצוע ההורות כל כך מורכב ועוסק בדיני נפשות לא לומדים אותו בשום מקום. הורים רבים פוגעים בילדיהם באופנים שונים. רבים אינם מסוגלים לנשק ולחבק, אחרים לא רוצים ליצור קרבה רבה מידי ומעדיפים ריחוק ויחסים מנומסים אך קורקטיים. ואחרים מתייחסים לילדים שלהם כמו לאנשים אחרים בביקורתיות ובזלזול. ניתן לומר בכל זאת מילה טובה. העובדה שאמך כמו גם הורים של אנשים אחרים בפורום גידלו אנשים כמוכם, המסוגלים להביע רגשות ולשמור על קשר גם כשההורים פוגעים מראה שלא הכל שחור.

 

[השד מבגדד]

אשם...

תמשיכי להתקשר , היי מנומסת , שאלי לשלומה ואל תצפי לא לתודה ןלא לברכה , פשוט עשי את שלך בשבילך, תקצרי בשיחה אבל אל תפסיקי להיתקשר, עשי זאת פעם פעמיים בשבוע ואימרי לה אם את צריכה עזרה הגידי וזהו, אל תרגישי רע ולא אשמה זה לא יוביל לכלום,רק מרירות מצתברת וחבל. החזיקי מעמד.

 

[השלישית מלמעלה]

זה מה שעשיתי-

בדיוק כמו שאת כותבת. אולי כתבתי כאן בצורה מאוד קשה.. פשוט שילחתי את המחשבות שלי. בפועל אני מאוד משתדלת לפתור את העניין הזה. התקשרתי כמה פעמים. הזמנתי אליי הביתה לארוחות. בסופו של דבר היא באה כשאחותי היתה כאן. לא היה טלפון אחר ממנה לאחר מכן, היא לא תיזום, אף פעם לא עשתה זאת. לא עם הילדים ולא עם אבא שלי. היא אומרת לאנשים שאני בת טובה, היא מדברת עליי טובות- אבל ההרגשה שהיא נותנת לי היא כל כך חסרת אינטימיות שזה כואב לי. אבל זה רק משני. מה שכואב לי שהוא שגדלתי ככה כשאני מרגישה שאין כלפיי סלחנות. ברגע של משבר לא מגיע לי ליטוף או רוך או מילה טובה. לא מבינים את מה שעובר עליי. עכשיו אני מבוגרת ואני יודעת איך להרגיע את עצמי ויודעת איך לנתב את הכאב למקום אחר- אבל כשהייתי צעירה יותר, נערה, הייתי במצב בלתי אפשרי. אני יודעת שחלק מן הבעיות החבריות שהיו לי היו בגלל שלא יגעתי איך לנהוג. אם היו מראים לי חיבה לא ידעתי איך להתייחס לזה, ואם היו כועסים עליי הייתי במצב נפשי מאוד גרוע.. תמיד מוכנה לעשות הכל כדי שיאהבו אותי שיעריכו אותי...

 

[triorio]

קבלי אלף ../images/Emo24.gifים ו../images/Emo25.gifות

בשביל ההרגשה הטובה, ככה מכל ה

.

 

[פרפרים234]

המון חיבוקים , כמה שאני מבינה אותך.

זה כל כך דומה לחיים שלי , גם עכשיו שכבר שבועיים אני לא מדברת עם אימי , מצד אחד טוב לי , כי אני לא שומעת עלבונות , ומצד שני אני אומרת למה יש לי אמא כזאת ? אבל את השאלה הזאת אני שואלת מהילדות , ואין לי תשובה. גם אני תמיד הייתי הילדה הטובה שתמיד הייתה רוצה לעשות הכל בכדי לרצות את הוריי , למרות שאף פעם הם לא אמרו לי מילה טובה , ולא אהבו אותי. כמה פעמים הם אמרו לי דברים איומים , ואני אמרתי להם שאני לא בחרתי להיוולד והם אלה שעשו את הבחירה כשהביאו אותי לעולם. אז קבלי ממני מליון חיבוקים , ותלכי אם הלב שלך ,כי לרצות את אמך היום כבר לא יעזור?!.

 

[השלישית מלמעלה]

ועוד מילה לגבי -ניצול

חבל שמה שהתפרש מדבריי היה הרגשת הניצול. זה ממש לא כך. אני מאוד אוהבת להזמין אנשים אליי הביתה. בעיקר את הוריי ומשפחתי המורחבת. היחסים שלי עם הוריי טובים מאוד בדרך כלל- פרט למקרים האלה שבהם אני אשמה בעל כורחי. אני לא כועסת על אחיותיי-בו הבחירה שלהן ומתוך כך הקשר שלהן עם הוריי והקשר של ילדיהן עם סבא וסבתא שונה מן הקשר של ילדיי איתם. מה שניסיתי להעביר כאן היא את התחושה הקשה שאני עומדת בה. ואולי גם רק להתרעם על חוסר הצדק שאני מואשמת במשהו שאני לא אשמה בו.. אבל עד כמה שאני "צודקת"- ברור לי שזה לא חכם להיות צודקת עכשיו. כי אמא לשי חולה וכל המקרים האלה לא עושים לה טוב.. פשוט קשה לי עם זה.. זה הכל. תודה על התגובות שלכם- אתם עוזרים לי לראות את עצמי ולבחון את מה שאני עושה ואיך..

ושלווה לכולנו.