בוקר טוב לכן

[taliso]

בוקר טוב לכן ../images/Emo42.gif

היום הגעתי לעבודה וישר הדבר הראשון זה לפתוח את הפורום לראות מה היה בסוף השבוע אז מה שיש לי לספר לא קשור אלי אך רציתי לשמוע את דעתכן אתמול היינו בקניון ויש שם ג'ימבורי היתה שם אמא ל-2 ילדים אחת קטנה בערך בת 3 ואחד בערך בן 7 הילד בן ה- 7 טיפס למעלה והחל לבכות אמא שלו שאלה אותו מה קרה הוא אמר לה ני רוצה לעלות למעלה ואני פוחד אז היא אמרה לו בצעקות "מה אתה פוחד כולם ילדים יותר קטנים ממך עולים למעלה ואתה לא יכול יאללה קדימה". וכמובן שהילד בכה יותר אמא שלו התעצבנה שהוא לא מפסיק לבכות ואמרה לו אז קדימה תרד והוא היה כל כך בהיסטריה שאפילו לרדת הוא לא היה מסוגל והדבר הנורא הוא שהיא אמרה לו אם אתה לא יורד עכשיו אני הולכת הילד מסכן עם דמעות בעיניים יושב בקומה השניה של הג'ימבורי ולא מסוגל לזוז בסוף ראיתי אבא שלו בא ואמר לו מה קרה? אז הוא אמר לאבא שלו שהוא פוחד לעלות אז אבא שלו אמר לו לא צריך אם אתה לא רוצה בוא תרד אני אלך לקנות לך לשתות ולאכול משהו שבא לך והילד ירד. כאשר הוא ירד הסתכל על אמא שלו במבט כועס והאמא נראתה כרותחת מזעם מה יש לכן לומר?

 

[כוכביתי2]

מילה אחת: עצוב

עצוב לי לשמוע על מקרים כאלה. השפלה וחוסר אונים - זה ככל הנראה מה שהילד חווה אתמול. למה יש הורים כאלה, למה?

 

[taliso]

לפעמים אני אומרת לעצמי

ואני יודעת שזה ישמע נורא שעדיף אם יש הורים שאין להם סבלנות עדיף שיביאו כמה שפחות ילדים תראו אני יודעת שכל אחד עושה טעויות ולא תמיד הכל מסתדר עפ"י מה שסיכמנו כמו לא להגיד לילד דבר זה או אחר אבל... לפחות לראות השתדלות לא לומר דברים ולחזור עליהם מספר פעמים כי מילא אם אומרים משהו לא במקום ואחר כך יש יסורי מצפון ואומרים לילד שאנו מצטערים שזה לא היה בסדר מבחינתנו לומר זאת, אבל זאת (האמא ) של אתמול בקניון חזרה על הדברים בלי הפסקה ועוד ליד ילדים וזה אני בטוחה גורם לילד חוסר ביטחון. ילד לא חייב לעשות מה שכולם עושים כל ילד מתפתח אחרת ולכל ילד יש רצונות משלו גם בעלי שם לב לזה אתמול ודיברנו על זה והוא אמר לי איזה הבדל בין התנהגות האב לאם - האם כזו לחוצה ועצבנית והאב כזה רגוע

 

[לאה_מ]

אז קודם כל - מזל שהם יחד -

לפחות יש איזון... שנית, אני לא הייתי מכלילה מהסתכלות חד פעמית (למרות שמה שאת מספרת נשמע באמת חוויה נוראית עבור הילד, שלא היתה שום סיבה שהוא יצטרך לעבור אותה) - אנחנו לא יודעים על איזו נקודה רגישה העניין הזה "דרך" לאמא של אותו ילד - אולי היא כילדה סבלה מהצקות של הסביבה על היותה "פחדנית" ונשבעה שהילדים שלה לא יהיו כאלה? אולי בדיוק להיפך - היא תמיד היתה מטפסת ראשונה למעלה ועכשיו היא לא יכולה להבין איך הילד שלה הוא לא בדיוק כמוה? יכול להיות שההתנהגות שהיית עדה לה אתמול היתה ביטוי לקושי של האם, ולא סימפטום להתנהגות הרגילה שלה לילד. תחשבי על הפעמים שאנחנו לא במיטבנו עם הילדים שלנו... ואם זה קורה כשאנחנו לא בבית, אלא אצל חברים / בסופר / בקניון / בגינה הציבורית...

 

[gudat]

מזל שיש לו אבא...

באמת תגובת האב נשמעת הרבה יותר נעימה ומתאימה. אני שומעת הרבה תגובות כאלו של הורים ("תראה, הילדים יותר קטנים ממך והם עושים אומגה, זה כיף, אל תפחד"... לילד שאמר בפירוש שמפחד מהאומגה...). ותמיד נצבט לי הלב על הילד. אולי אנחנו לוקחים את זה יותר קשה מהם, אבל לי זה נשמע ממש רע.

 

[דיאנה1]

באמת עצוב. מזכיר לי איך

היינו פעם במשחקיה עם חברים שהילד שלהם גדול בערך בשנה משון. שון עוד היתה תינוקת ושלהם כבר היה פעוט. בבריכת הכדורים הם החליטו שהוא צריך לקפוץ משפת הבריכה לתוך הכדורים. הוא עמד מפוחד על שפת הבריכה והסתכל עליהם, כשהם עומדים שניהם וצועקים לו בהתהבות: נו, תקפוץ! אנחנו יודעים שאתה יכול! קדימה, תעשה את זה! לא היו שם השפלות ואיומים אבל בהחלט היה לחץ מיותר וטפשי לדעתנו. אני חושבת שהיינו כל כך בהלם מאיך שזה נראה מהצד, ששנינו מאד מאד מקפידים לעולם לא ללחוץ על הילדים לעשות מה שהם לא מרגישים בטוחים איתו ב 100% ותמיד דואגים לתת להם את הבטחון שזה בסדר ושיעשו רק מה שבא להם... הרבה פעמים דווקא הגישה הזו נוסכת בהם אומץ וגורמת להם לנסות דברים. לא זו המטרה כמובן, אלא להוריד לחץ ולתת בטחון, אבל זו עוד תוצאה מבורכת של הגישה הזו.

 

[כרמית מ.]

להיפך...

רני מאד מעודדת את היחדים שלי לא לעשות מה שלא נראה להם - אני מאמינה שזו הבקרה הכי טובה ליכולת שלהם, ולאי לקיחת סיכונים מיותרים.

 

[janineba]

נראה לי די ברור

שהאמא עשתה את כל הטעויות האפשריות ורק החמירה את המצב והאבא פעל כשורה. ולראייה התוצאות המיידיות.

 

[zimes]

כמו קודמותי -

עצוב, ומזל שאבא שלו היה רגוע. ואם כבר קיטורים כאלה - היינו ביער הקופים, ובכניסה לכלוב הגדול (הקופים חופשיים בתחם סגור, ואפשר לטייל בו), ננשכה ילדה מקוף. אבא מנסה להרגיע את הילדה שבוכה אחרי שננשכה: "לא נורא, הקופים האלה לא נושכים כואב". הוא יודע.

 

[Shellylove]

זאת אחת הסיבות

שאני לא מתלהבת ללכת לגינות ציבוריות - תמיד אני רואה שם התנהגויות הוריות שמעצבנות אותי. אז נכון, נורא קל לשפוט מהצד, בעיקר כשלא מכירים את כל התמונה, אבל הלב נצבט לי על הילד הזה שפוחד ואמא שלו "עוזרת" לו בלצעוק עליו (כי ידוע שצעקות מפיגות פחד, נכון?

).

 

[limori]

בארץ זו רק זוועה מילולית, רואי ואני

היינו עדים לתקרית טראומטית ביותר ולצערי זה קרה פעמיים. בפעם הראשונה היינו בברכה וראינו סבא ששולף חגורה (יש לי צמרמורת כשאני נזכרת במראה הזוועתי הזה) ומצליף בנכדה שלו בטוסיק. אני נשבעת שהילדה נשארה לשכב על הבירכיים של הסבא מבלי לזוז רק לצרוח. ככל הניראה היא רגילה. דיויד רץ אל הסבא ואנ יכמובן רצה לאמא של הילדה ומבקשת ממנה לדבר עם הסבא האכזר ולבקש ממנו להפסיק והיא אומרת לי שהילדה לא "כיבדה" את הסבא והוא איש מבוגר היא לא יכולה להעיר לו. בכיתי כל כך ורואי היה בהלם הוא לא הבין שמדובר בסבא ובנכדה. פעם שניה ראינו בפארק אמא שחובטת בילדה שלה עם נעליים, אולי לא תאמינו אבל המכה האחרונה היתה עם העקב בפנים. זה איום ונורא... מצטרעת ששיתפתי אתכם. אבל אני לא חושבת שעדיין קימים דברים כאלה בישראל.

 

[She Dolphin]

../images/Emo7.gif אוי...

אני סוחבת עד היום טראומה מהיום שראיתי כילדה את הדוד שלי מרביץ לבן שלו. ההורים שלי התקשו להסביר לי שהוא לא רע ושאין לי מה לפחד ממנו...