וכפי שאומרים
ג´ינג´ית , ג´ינג´ית עם נמשים
המנהלת שלי ביסודי היתה גב´ אגוזי אישה חייכנית ובכלל לא מפחידה.... ובתיכון היה לי מנהל אכככככבר מפחיד אפילו בויזואליות. לא סבלתי אותו ולא נזכיר את שמו אולי הוא קורא אותנו ולכן גם לא הגעתי אליו
. ובכלל יום הורים זה הדבר הכי שנוא עליי היה, לא מכיוון שהייתי ילדה רעה.. בבית צ´יפר אלא על חובת הדיווח ביום ההורים לא אוהבת שנתנו דיווחים ולא אוהבת לתת דיווחים על מעשי עד היום. כבר מילדות הייתי
רדנית המקרה שהכי זכור לי הוא שהייתי צריכה ללכת לאורטודנט (יישור שיניים
וסיפרו לי שהייתי רק בת עשר וכשאגדל יהיו לי שיניים ישרות כמו סרגל על הנזק שעשיתי ועל השנים שלא רציתי ללבוש את הפלטה והתכמונים שלי וייאוש הדוקטורית מה נעשה איתה איזה עקשנית הילדה הזאת. ועל כמות העונשים והקנסות על שבירת הפלטה שהיו צריכים לשלם. אני שברתי? אני?
מה פתאום!!! זה התעקם נשבר מעצמו.
עד שלבסוף ראו אין חייר מהילדה ואחרי כמה שנים שלא היתה תזוזה ביישור השורה החליטה להתחכם איתה והחליפו לה רופא פרטי דפפקא חמוד שלא התמרדתי בו ישבתי כמו פסל על הכיסא עם חיוך תמידי כזה. איך אפשר כזה מאמי. והוא הדביק לי לכמה שנים טובות מלבנים מכסף כאלה על השיניים וזהו אי אפשר לשבור אי אפשר לעשות כלום
נתון לשליטתו הבלעדית. ובסוף נעמדה שורת השיניים עם החיוך הכי הכי שלי