וואי, כמה הייתי מלאת כעס וחרון על הדרך שבה
סוגרים את הכלוב על בריח, רגע אחרי החתונה.
ואני עוד הייתי לא צעירה כשהתחתנתי.
איך רציתי ללכת לרבנים ולארגן עצומה על כך שיש לאפשר לזוגות צעירים לשקול דחיית הבאת זרשק בשנה, שנתיים.
התקיעות האיומה שנכנסים לתוכה תוך חודש אחרי החתונה, איך נאמר את זה, אם עד אז עוד ראיתי אי אילו דברים חיוביים בדת, זה מוסס את זה לגמרי.
לסגור שני בני עשרה בתוך כלוב סגור כמעט הרמטית בלי שיכירו זה את זה?
כנראה שזה סיפור הצלחה גדול, אחרת זה לא היה מחזיק מעמד....
(סיפור ההצלחה מתכוון לכך, שזה מה שעוזר לחברה החרדית לשמור על טובי בניה בתוך המערכת)