בוקר טוב לכם חבר'ה

[ufo11]

בוקר טוב לכם חבר'ה

קמתי היום כל כך מאוחר וזה מבאס. נותן הרגשה קקה כזו...

 

[חייםלוי]

כן, אני מכיר את זה. בימי שישי אני

לא עובד וקם מאוחר מאוד - בסביבות 12-11. זה ממש לא נעים. שעון מעורר לא משפיע עלי בכלל.

 

[ufo11]

זהו שכן שמתי שעון מעורר... ועוד

השעון מעורר של הפלאפון? שאתה יכול להתעוור ממנו גם אם יהיה בקצה השני של הבית. פשוט כיביתי את זה והמשכתי לשים את הראש על הכרית. פתאום 11 וחצי.

 

[חייםלוי]

גם אני שם את הפלאפון. לא משפיע עלי

בבוקר מעירה אותי אשתי שקמה באופן טבעי ב-5 בבוקר.

 

[ufo11]

חחחחחחח..... דווקא עליי משפיע...

בד"כ אני קם... כי יש לזה צלצול מעצבן ומעיק

 

[Blueberry Kiss]

בוקר טוב לכולם...

קמתי היום כל כך מאוחר...כהרגלי! והיה כיף..

 

[ufo11]

אני שמח בשבילך מותק

 

[qt1]

צהריים טובים ../images/Emo42.gif קמתי ב 04.30

היה למי חמוד פיפי...

! אז לבשתי מעיל וירדנו 3 קומות , הוא נתקל בכל עציץ בדרך

... אח"כ הוא לא רצה לעלות במדרגות! פשוט נעמד במקום ומחכה למשהו בסוף נשברתי ושרקתי לו אז הוא עלה. מחר יבוא מאלף כלבים , אני מקווה שהוא יוכל להדריך אותנו כי לא קל להיות העיניים של

. חזרתי לישון , נרדמתי אולי ב 05.00 , ב 08.30 קמתי , ארגנתי כמה דברים יש לי היום שיעור אחרון בפיזיולוגיה , לא בא לי ללכת

. גם ככה אני יושבת שעות ומסכמת לבד את החומר לקראת הבחינה באפריל... המצברוח ב'סדר. מקווה להספיק ללמוד הרבה בסופשבוע.

(שאלה לכולם/ן) לאלה מכן שהיו פעם בני 17 או פחות... , כשהיה לכן חבר ראשון והבאתם אותו הביתה , למה ציפיתן מההורים? ואתם הבנים? למה ציפיתם מההורים של החברה כשבאתם אליה הביתה? חוץ מהתאדות מהירה כמובן...

אני אשקרה בסרט הזה ולא יודעת איך להתמודד... אני פשוט לא גדלתי בבית כך שאני לא יודעת מה אני לא או כן אמורה לעשות , אני מנסה להיות שקופה כשהוא מגיע , משהו נורא מוזר , אני רגילה לחבר'ה שבאים וצוחקים והוא רציני כזה , לא יודעת נו... אתם יודעים? אפשר עזרה פליז?

 

[ufo11]

למה להיות שקופה? מה זה ייתן?

ואם הם יהיו חברים הרבה זמן אז תמשיכי להיות שקופה להרבה זמן? אני מניח שבאיזשהו שלב גם לחבר זה יפריע. את צריכה ליצור קשר כלשהו עם הבחור. חוץ מזה שזה טוב ליצור קשר עם הבחור, כדי לדעת עם מי הבת שלך נמצאת בחייה. אני לא אומר שתהיי עלוקה ותשבי להם על הוריד, אבל אם תתני לו הרגשה שהוא כמו מישהו מהבית (כמובן שזה נרכש עם הזמן ולא על ההתחלה), אז תראי שיהיה לך היזון חוזר. וחוץ מזה שזה לא תקין שאת תרגישי שקופה בבית שלך. הלא כן?

 

[qt1]

אני אתן דוגמא וארחיב ברשותך ../images/Emo8.gif

הוא חומד של בחור , אני לומדת השנה רפלקסולוגיה והוא אחד הסטאז'ים שלי... בזמן הטיפול הוא מדבר איתי ואנחנו צוחקים וכאלה , ברגע שהבת שלי מופיעה יש כזה לחץ באוויר , היא לוחצת שנסיים את הטיפול ומה לעשות שזה לוקח זמן והוא דווקא לא מתלונן

היה איזה לילה שישבנו בסלון בשאנטי, ככה על פופים וזה , אכלנו , הוא היה איתנו וצפינו בתוכנית 'ארץ נהדרת' נשפכנו מצחוק ונשבעת , נשבעת לך מושי , לא זז לו כלום בפנים... אולי הוא ביישן? פאדיחה של החיים שלי לא ידעתי איפה לקבור את עצמי ,פתאום הם קמו זרקו את הצלחות לכיור והלכו לחדר (סגרו הדלת), זה חבר ראשון שלה , חברה ראשונה שלו (3 שבועות בערך), אנ'לא יודעת איפה אני טועה אם בכלל , בינתיים אני מנסה להיות שקופה , יש לך רעיון אחר? להתחפש לליצן? והאמת עם יד על ה

? לא נעים לי כשהוא בא לכאן כשהם יחד , כל אחד מהם לבד סבבה ,ביחד זה פ..... אסון. וואלה לא יודעת והבת מתנהגת מאוד לא יפה מאז שהקשר התחיל. נו, עכשיו נראה אותך גיבור מושי...

 

[ufo11]

תראי, יכול מאוד להיות שהוא ביישן

כי בכל זאת, לצחוק ליד האמא של החברה שלך, ועוד ממש בהתחלה כמו שאת אומרת (שלושה שבועות), זה יכול להיות מביך. דבר שני, סוגים הדלת - אין מה לעשות. אין לך מה לדאוג לגבי.... (אלא אם כן את פולניה כמו אמא שלי... לא סתם) אממממ.... לא נראה לי שאת טועה... ממש לא. ואין לך מה להרגיש שאת רוצה לקבור את עצמך. אם הוא לא צוחק, זו לא אשמתך. את עושה הכל כדי לגרום לו להרגיש בנוח, וזו כבר בעיה שלו. תני לזמן לעשות את שלו. לגבי ההתנהגות של הבת שלך, תפסי איתה שיחה. זה שמאז שהם חברים היא מתנהגת מוזר, זה לאו דווקא בגללו. כך שאם את מדברת איתה, אל תגרמי לה להרגיש שאת חושבת שזה בגללו. תשאלי אותה אם היא בסדר, וכשהיא תשאל למה, תגידי לה שהיא מתנהגת קצת לא יפה, מוזר וכאלה. הייתי גיבור?

 

[חייםלוי]

לבת שלי יש חבר, ידיד כבר 3 שנים

היא בת 17.5. כשהוא בא אלינו הם נכנסים לחדר שלה ויותר לא שומעים מהם. אין מה לעשות בקשר לזה.

 

[qt1]

אמרתי לה../images/Emo121.gif

שהיא מתנהגת מוזר (שתיקה רועמת בעיקר - עד שנשבר לה והיא משתפת במה שמתחשק לה). היא ענתה לי:"באמת?,מה, מה מפריע לך אמא? שתפי אותי אמא"!!! אמרתי "לאמ'שנה, עזבי...סתם מזכיר לי בית מלון, נכין לך כרטיס מגנטי לדלת והמצב יהיה מושלם , אני גם אקנה סינר וכובע של מלצרים ואביא לך בעגלה צ'ופרים לחדר שתרגישו סבבה" צחקה... ככה אני מתמודדת ,כמעט כל דבר הופכת לבדיחה

,אם אתם אומרים שהדלת סגורה אז שתישאר סגורה ואני לא דואגת , אני לא פולניה , (אתה בן של פולניה מושי?,פסח מתקרב ויהיה לכם גפילטעפיש חבל"ז!) שלא תבינו לא נכון , הבת שלי ואני חברות הכי טובות אני לא רוצה לפגוע בה או בחבר שלה , מי שאוהב אותה - חבר שלי ואת מי שהיא אוהבת גם אני אוהבת , אין כאן קטעים של כבוד וכאלה , סתם לא נעים כשהוא מגיע ומביך לי, אני מניחה שאתם צודקים ועם הזמן זה יעבור לי... בינתיים אני יכולה לשתף אתכם ושמחה על שאתם עוזרים לי להבין דברים , אגב, מה מותק חושבת? ואיפה סקסי וכל השאר? אין דיעה? חבל...

ת'ראות

אתכם...

 

[hashy]

נראה לי שאת קשה עם עצמך יותר מדי...

לגבי הבחור והרצינות - יכול להיות שהוא פשוט אדם רציני עם תגובות רציניות, מאלה שקהל עבורם הוא הסיבה לצחוק בשקט או שארץ נהדרת לא מצחיקה אותו - הבייב שלי, למשל, לא סובל את זה...

את מתארת את עצמך כאישה/אמא שפיתחה מערכת יחסים עם הבת שלה בניפרד ועם החבר שלה בניפרד - מה שאומר שהם נענים לך ורואים אותך כאדם קרוב.יש כאלה שלא יכולים לחשוב על שיחה אישית עם האמא של החברה והוא בכלל נותן לך את "בריאותו" ולהיות שותפה לאחד הרגעים האינטימיים - לקבל ממך טיפול רפלקסולוגי ממך - נראה לי נהדר

לגבי הדינמיקה המשתנה כשהיא נכנסת במהלך טיפול.. - אולי כדאי שתעלי את הנקודה הזו דווקא בקורס הרפלקסולוגיה שבו את לומדת כדי לראות מה עושים בסיטואציות כאלה, איך לא מפריעים להלך הטיפול ומבודדים את הלחץ שבהגעה שלה או של בן המשפחה של הקליינטית. טיפול זה בהחלט רגע אינטימי [לפחות בתחושתי] וכשהבת שלך נכנסת לחדר היא מחוץ למעגל תשומת הלב שלו ושלך ובאה עם אנרגיות שונות וכוונה אחרת. יכול להיות שכדאי שהיא תהיה שותפה יותר אולי להשתמש בה במהל טיפול או שניים וכך גם היא תבין את אנרגיות של הרגע והתהליך או פשוט לקבוע שאם היא מגיעה ב 16:00, אתם ב 15:55 מסיימים. נראה לי שאם תבודדי את עצמך רגע מהאירוע תגלי שאם זו הייתה חברה שלך שאת מטפלת בה ואז חברה שלישית פתאום באה באמצע... סביר להניח שגם אז היה שינוי בדינמיקה... יש פה לדעתי גם איזשהו תהליך של גדילה שלה - היא מפתחת פרטיות עצמאית - וזה אומר שהיא קובעת את כמות התשומת לב שהיא נותנת לך ולו את את כמות התשומת לב שאת נותנת לה. זה קשה כשדברים כאלה קורים וזה איזשהו תהליך שניכפה עלייך [הרי לא ביקשת ממנה לסגור את הדלת ולהתבודד] מה שכן, שמתי לב שכשאני מציקה לבייב כשהוא נעול בחדר שלו ועובד או מוטרד ממשהו זה ממש לא עוזר - הומור זה בהחלט אחד הדברים היחידים שמצליחים להוציא אותו מעצמו (שאני מוציאה למכירה פומבית את המקום שלו בכורסה/ מיטה וכו'),גם כוס תה שאני מכינה לו (וכשאני חושבת על עניין העגלה שאולי היא התחילה כהומור אך אני חושבת שהוא ענקי - פשוט יכול להיות שהוא ייתן להם לגיטימציה להיסגר בלי לחץ וככה גם את הידיעה שכשהם ירצו את תהיי שם לקבל אותם בידיים פתוחות..ושאת מתגעגעת ובא' לך להיות איתם - סתם כך פשוט... "בתי האהובה התגעגעתי - בואי ניפגש/ נדבר" ואם היא לא רוצה או משתפת רק כשבא לה...אלה החיים, תרשי לי לנחש שגם לך לא תמיד מתאים הרגע שבו היא רוצה תשומת לב.. אגב, בעניין הרצינות שלו - שובר קרח טוב - הוא פשוט להעלות את זה כשזה קורה אולי הוא לא יודע שככה הוא מציג את עצמו את יודעת...גיל ההתבגרות.. אגב, סיפרתי לכם שחוקרים טוענים שגיל ההתבגרות נמשך בתקופתנו עד גיל 30? אולי בעוד שבועיים אני אחליט להתבגר...ואולי לא |צוחק| נ.ל. מה שכן, qt1 מתוקתי, איכשהו (ואל תשאלי אותי איך) אתמול במהלך נסיעה התחלתי לחשוב על פורום לפולניות - לא אלו שנולדו שם אלא אלה עם האופי. הגעתי לפה, קראתי מה כתבו לך ופשוט התחלתי LOL מהקטע... אהבתי גם את עניין המלצריות... אני הייתי לוקחת (אז תזהרי שהיא לא תבוא לך יום אחד עם הסכמה למהלך|צוחק|...

 

[hashy]

שכחתי לציין (יש עוד בכלל מקום בדף?)

חברה שלי שהיא אמא לבת 17.5 גם תיארה את זה שהבת שלה יוצאת עם בחור רציני כ"עליית רמה" מבחינתה של הבת בבחירת הבחור. פתאום זה לא סתם בחור שרק צוחק כל הזמן אלא יש גם דברים אמיתיים וחיפוש אחרי לימודים וכו' לא תיארת אותו מלבד זה שהוא רציני - יכול להיות שזה בערך הסיפור ובגלל זה קצת קשה לעכל אותו לשתיכן?

 

[qt1]

כתבתי שאני מאוד אוהבת אותו../images/Emo99.gif

כתבתי שאני אוהבת את מי שהבת שלי אוהבת ואת מי שאוהב את הבת שלי... הוא בחור מאוד רגיש , עדין ויפה תואר , אני לא הייתי רוצה שיהיה לה חבר אחר , נראה לי שהם מאוד מתאימים , הוא תומך בה - היא בו וזה נחמד שלשניהם אין עבר של חברים למרות גילם המתקדם

אני לא יודעת כל-כך מה לכתוב בקשר להתבודדות וכו' , אני מניחה שעם הזמן אני אתרגל לזה , בינתיים אני צריכה להתרגל לעובדה שהוא מגיע מבית אחר ,מחינוך אחר , יחס שונה להורים ועם כל הרצון הטוב ויש בי המון רצון טוב של קבלה שלו למשפחה , יש לו את הבעיות שלו שמשפיעות לרעה על ההתנהגות של הבת ,ואני מתוודה שסף הסבלנות שלי לא בשמיים ,אני לא סובלת מצבים בהם אני פונה אל מישהו שעונה לי כשהגב שלו מופנה אלי וכשאני מתיאשת אני פשוט אומרת דברים בסגנון של "בואי נסכים שאנחנו לא מסכימות ונדבר בעוד 3 חודשים , עד אז... עזבי , אין לי כוח". ודווקא כשאני אומרת דברים מהסוג הזה, היא מבינה...אולי היא מבינה כמה קשה לי רק כשאני אומרת שכבר אין לי חשק לדבר ומבחינתי טוב לי עם שתיקה ודי. הפורום לא נועד למטרת פתרון בעיותי עם בתי המתבגרת , ולמרות זאת לקחתי את הנושא כ

מפני שחשוב לי שנדבר על הכל כאן , אולי זה לא נכון ואשמח לקרוא מה דעתכם בנדון, אני לא חושבת שאנחנו צריכים לדבר *רק* על מינונים ועל *המחלה* ,הנה... אתם רואים שכל אחד מאיתנו הוא עולם בפני עצמו, אז למה שלא נביא את העולם שלנו גם לכאן כשאנחנו מרגישים שאין את מי לשתף? סתם , לא יודעת , לא חייבים אבל נראה לי שאפשר , או שאני אולי טועה? אני אשמח לתגובות ומודה לך השי על תגובתך הארוכה והמאירה. אגב, את צריכה הדרכה בנושא הסמיילים אני ארשום לך אח"כ הודעה נפרדת בנדון , זה מה זה @שוט?

 

[Nayeli]

מזל....

שלבת שלך אין חבר שגר בחו"ל... את יכולה לשאול את hashy כשביקרנו אצלה בתחילת הקשר אם היא בכלל ראתה אותנו מחוץ לחדר......

 

[qt1]

Nayeli ../images/Emo13.gif במה מדובר???../images/Emo23.gif

ספרי...

 

[Nayeli]

../images/Emo13.gifהטיסה.....

טוב, אז ככה... (רק עכשיו hashy אמרה לי שכתבת תגובה אז לא שמתי לב

) אח שלי עשה לי הכרות לפני שנתיים עם משחק מחשב שמשחקים באינטרנט, משהו בסגנון מבוכים ודרקונים שנקרא Everquest. מעיין משחק שהוא גם צ'ט כזה. שם פגשתי את החבר שלי שבכלל גר באנגליה (מתה על המבטא), אחרי כמה שיחות במשחק עברנו לMSN messenger, החלפנו תמונות והוא החליט שהוא מאוהב בי ורצה לבוא לארץ לשבוע בסיום הקורס יעודי (הכנה לקרת קורס קצינות). כן התלהבתי מהסיפור אבל די היו לי חששות (למי לא יהיו???) אז אמרתי שנפגש כידידים ונראה... איזה ידידים ואיזה נעליים... איך שהוא יצא מהטרמינל היה לנו קליק מאוד חזק (מה לעשות, הפרצוף החיוור ומלא הטראומה מהתיחקור ע"י אנשי הביטחון היה מושך

) בסוף אותו שבוע כבר היינו זוג... אחרי זה הוא בא שוב לשבוע כשסיימתי קורס קצינות בבה"ד 12(חודשיים אח"כ) ושוב אחרי כמה חודשים בפברואר שנה שעברה ל-7 חודשים. עכשיו אני מחכה עד למאי כדי לטוס אליו לביקור של שבועיים, סוף סוף לפגוש את ההורים שלו (ולי באמת שאין חששות, ראיתי את ההורים שלו בוידאו דרך האינטרנט והם מקסימים אז יהיה טוב...) זה הכל נראה לי.... וכן, זה קשה... מאוד... אבל יש את הוידאו ומשחקים באינטרנט אז מסתדרים...

 

[Nayeli]

אוף

אני שונאת שיש לי שגיאות כתיב כי אני מקלידה מהר...