בוקר טוב לכולן..

תמרה45

New member
בוקר טוב לכולן..

בשפה יפה אשתמש ואומר..
כולם נורא גאים בי, אני מתפקדת מעולה, אין שום תסמיני הפרעה.
אבל לא יכולה לתאר לכן כמה הרגש שלי רחוק מהלרגיש טוב ושמח,
אני נמנעת מלהתעסק בזה עם עצמי כי אני יודעת שהכל לא טוב לי ושאני רחוקה כמעט מכל מה שאני אוהבת, אבל מפחדת שאין לי את הכלים ליצור משהו אחר.
אני לא מחייכת ואני לא שמחה.
ואני רוצה אחרת, אבל גם כ"כ מפחדת... אין מי שאני מתכוונת לשתף אותו בזה כי אני לא רוצה לצער שוב, לעשות דרמה שוב, להיות שוב אותה אחת שלא יציבה, דרמתיסטית וכו'.
אבל הלב שלי מבפנים, אולי לא מת, אבל בדרך לשם. מדהים איך מבחוץ הכי יכול להיות משודר בסדר, אבל מבפנים את רחוק רחוק... אני לא אפגע בעצמי בגוף כי אני יודעת היום כמה שהוא לא אשם, ואני גם יודעת היום שאני רוצה לחיות ואני מחפשת את החיים שלי, שיהיה לי בהם שמחה וכיף וצחוק והנאה, ולא רק סבל ייסורים והישרדות..
אני רוצה לנפץ להם את האשליה, לכל אלה שסביבי וחושבים שמושלם, מה, הם באמת לא רואים?!?! טוב, אני לא מצפה. אני בנאדם בוגר. ומודע שמנסה לעשות לעצמו טוב.
היום הזה הולך להיות לי ארוך, וגם מחר, ובעצם הרבה מהימים הבאים, עד שלא אמצא משהו אחר.. חיים אחרים לחיות.. אני מקווה שיהיו לי כמה רגעי חיוך אמיתיים, שמישהו יצליח לגעת בי באמת.... (בינתיים תכלס' המצב שלי עצמי נוגע לי..)
באתי לפה, רציתי שיראו אותי (-:
תודה לכן, אהובות! ויום נפלא,
תמרה
 

מי אני7

New member
בוקר טוב תמרה

לא מובן מאליו לקרוא הודעה כזאת...אני יודעת כמה זה לא פשוט להחזיק את הראש מעל המים כאשר ההרגשה הפנימית
סותרת את המתרחש אצלנו בפנים.
כל הכבוד לך על ההתמודדות ועל הריחוק ממחשבות חולות!!!!! זה לגמרי לא נותן כלום...
מאחלת לך ימים קלים שמלאים באין סוף חיוכים.

 

רגישה1855

New member
תמרה יקרה

המילים שלך נורא נוגעות בי, עמוק...
זאת ההרגשה שלי, והתחושה שאני גם נמצאת בה (פחות או יותר)
מקום מאוד מעצבן להיות בו
אילו רק היה אפשר לצרוח ולהשתגע (מבלי שיגיבו בצורה קיצונית), אילו רק היה אפשר לומר כמה שהכל לא טוב....... משום מה זה לא מתאפשר
וזה מתסכל כל כך.... מקווה שההזדהות וההבנה שלי עוזרת...
מצטערת שאין בי המילים לעזור ולומר משהו חכם נוסף אחר... שולחת כוחות ענקיים ומאחלת לך באמת להצליח לצעוק ולצרוח את מה שמעבר למסיכה שהכל בסדר שמח ומושלם, כי לא. מאמינה שאת באמת מסוגלת להרגיש טוב גם חיצונית וגם פנימית, שהחיוך המקסים שאת מחייכת ילווה אותך גם בפנים
ועז אז, אנחנו כאן לחבק, לשמוע, לתמוך ולהחזיק
 

jellybelly1

New member
תמרה


כואב לשמוע שככה את מרגישה
נדמה לי שהבנתי את התחושה

מקווה שתסלחי לי את הניסיון בשקל לאבחן אותך או להגדיר אותך. אני יותר מדי משליכה מעצמי כאן בפורום וצריכה להפסיק עם זה (ובכל זאת בפעם האחרונה)
אני מרגישה שבהפרעה יש משהו שממלא צורך של אנשים מאוד מטרתיים. צורך בתהליך שיש לו סוף ומטרה. ומניע אותך גם ברמה הרגשית. את בעצמך כתבת שאת אדם מטרתי עם צורך בפעולה. ונראה לי שאפשר להוסיף - עם צורך גדול במשמעות. כבר בנתינה שלך כאן בפורום יש משהו שהוא כמעט כמו מתוך שליחות דתית שלקחת על עצמך. זה מורגש כאילו משהו בך התחייב לזה. אני חושבת שאת מאוד צעירה ואת לאט תמצאי עוד ועוד מה שימלא את החיים שלך בתוכן רגשי ובמשמעות ומטרה. בינתיים מטרה שאת יכולה לשים לעצמך זה לשמור על המצב שהגעת אליו בהרבה עבודה כי את באמת יקרה וחשובה.
 

ל3

New member
דמעות בעייני

כי תמרה היקרה את פשוט כתבת אותי!!!! לכאורה כולם ממשיכים בחיים שלהם למרות שיודעים מה קורה איתי וחוץ מלהעיר הערות כמו "תראי איך את נראת" או תעשי משהו עם זה אף אחד לא באמת תופס אותי בשתי הידיים, מנער אותי ( כמו שאולי אני רוצה), מאכיל אותי ולא עוזב את ההבטחות שלו לעזור לי שמחזיקות במקרה הטוב ימים בודדים בלבד. אני כל כך מרגישה שאני חייה סוג של חיים כפולים- מבחוץ חיוכים והכל בסדר אך מבפנים מתרסקת ומתרסקת ומתרסקת. כואב לי עלייך, כואב לי עלי כואב לי על כל מי שצריך להתמודד עם מה שאנו מתמודדות. שולחת לך
ענקי ומקווה שתצלחי עם הימים הקרובים עם הרבה אופטימיות שנשמע שיש לך בכמויות והרבה חיוכיים אמיתיים!!!!!!!
 

תמרה45

New member
מעניין אותי

החלומות שלך... נגיד אני עכשיו במקום שאני בו, שאולי יש כאלב שיקראו לזה שגרה, ואז אני יכולה פתאום להרגיש פחות טוב וכו', אני מנסה להיזכר, בחלומות שלי.. סתם, לחלום, אפילו לא חלומות ספציפיים על משהו, פשוט קצת לחלום... לצאת רגע מהסרט של החיים, וללכת לסרט אחר... (((((-: תודה!! אוהבת אותך!
 

תמרה45

New member
אני מאוד תופסת מההבנה שלך

ומעריכה ומגלה המון מתוך המילים שלך, כך שאת יכולה להרגיש ממש טוב ונוח :)
תודה!! והאמת, זה באמת בעיקר מה שאני עושה.. שומרת על המצב אליו הגעתי, אני קצת מזדהה עם קולדון בקטע הזה של היישור קו, ושכאילו יש תמיד את השאיפה הזו, סבבה, יישרתי- איפה אני עכשיו? אחרי שאני "כמו כולם" איפה התשוקה שלי נמצאת? הרצון? איפה אני רוצה לשים את עצמי ועוד ועוד? שאלות אמיתיות שאני רוצה מאוד לפתור ולגעת אבל בינתיים אין לי עם מי, מתי, למה והבנה של איך עושים את זה בכלל..
כמו שכתבת לל3 אני חושבת, שהיא לעולם לא תחזור להיות כמו שהייתה לפני ההפרעה.. זה משהו שקשה לקבל אותו, לי, מאוד קשה.. לא בגלל ההתנהגויות הפיזיות אלא בגלל מציאת המקום והנוכחות שלי פה בעולם.. לשים את עצמי ראשונה, לא מביטול האחר אלא מתוך רצון לזהות איפה אני מונחת, מה טוב לי מה לא מה נכון מה לא, פשוט לגלות את עצמי אותי תמרה.. מבינה...? תודה שפה מעריכים את עצם הלשמור והלהתחזק במקום שהגעתי אליו... אין הרבה אנשים שיכולים להבין את זה, לא בגלל שהם לא טובים או משהו כזה.. אבל היכולת להבין את מתחת לפני השטח... ולתת לו מקום.. על זה אני מדברת...
חיבוק :)
 

מייפלס

New member
זה באמת מדהים איך שמציגים שהכל בסדר

גם שממש ממש לא בסדר ... וזה לא בסדר כלפי עצמך , קודם כל !
 
תמרה


זה בסדר שיהיה קשה, וזה בסדר לא להרגיש מדהים.
זה לא אומר שלא עשית דרך ארוכה או שאין סיבות להתגאות בך.
נהפוכו. כשמוותרים על הסימפטומים ועל החולי, החיים לא נהיים דבש,
הם נהיים מציאותיים.
אנחנו חוזרות להתמודד עם כל הכאב שמלכתחילה בגללו פתחנו את ההפרעה.
ולכן דווקא הכאב שאת מרגישה עכשיו מספר על הדרך שעשית,
על זה שעכשיו את מוכנה להרגיש ולהסתכל אל תוך עצמך באמת.

זה באמת לא קל.
ובאמת צריך שיהיו איתך בדרך הזו.
מהבחינה הזו, אני חושבת שטיפול שטוב לך בו הוא הכרחי כדי שתמשיכי להתקדם וללמוד את עצמך ואת העולם ולא תחזרי אחורה...

וגם אנחנו כאן כמובן.
 

תמרה45

New member
תודה פרפר :)

זה משהו שתמיד נלחמתי בו.. בערך כל חיי.. אני זוכרת שיחות עומק / טירוף וכעס שהיה לי עם חברות לגבי חוסר היכולת שלי להסכים עם זה שיש בעולם דברים לא נעימים (חח בלשון המעטה) וגם עכשיו אם אני קוראת את דברייך מהמקום המתמרד שבי, הקצת ילד כזה, לא בא לי להסכים עם מה שאת אומרת.. אבל המקום הבוגר והמבוגר מבין ויודע שזה נכון וצודק ככה, מסגרת החיים. והתקווה היא שמסגרת החיים תהיה מלאה בתוכן.. ממש כך... תודה רבה!! אוהבת אותך ((-:
 

קולדון

New member
כתבת שהלב מת,

שאת מחפשת שמשהו יגע בך.

זה מאוד מזכיר לי את עצמי מתקופה מוקדמת יותר.
יש שלב שמרגישים מאוד לא קשורים לעולם הזה. יש משהו בתהליך של ההחלמה, או לא יודעת בדיוק איך לקרוא לו או להגדיר אותו, בכל מקרה, יש חלק גדול שנאלצים לעשות לגמרי לבד.
גם אם יש את מי לשתף, זה מאוד אינדבדואלי. לי אישית לא הייתה ממש בעיה לשתף את הקרובים אלי, רק שהם לא הבינו אותי.
על פניו- את נראית יותר בסדר, יותר מאוזנת. אבל זה רק בגלל שאת נלחמת על כל סנטימטר של נורמאטיביות, זה לא כי הכל טבעי וסבבה.
זה יוצר פער יותר גדול כמעט.. מזה שיש כשאת על הפנים וכולם יכולים לראות את זה.

אותי זה השאיר לבד, אבל השלמתי עם זה.

ואחכ גיליתי שהפער מצטמצם, שלומדים לחיות מחדש, שמגלים דברים שמפתיעים ולא תצפי להם בכלל. זה עניין של זמן, ודרך שצריך לעבור ולתת לדברים לקרות.

ועכשיו אני במקום אחר. אני מרגישה די רחוק מהמקום הבודד ההוא. ואפילו שיש לי עוד מלא דברים לעבוד עליהם, אותם הדברים בדיוק שפעם השאירו אותי מאוד בודדה, עכשיו אני יודעת שזה רק עניין של זמן ודרך עד שאפטר מהם וארגיש שוב כמו עצמי.

אני חושבת שאת בדרך הנכונה, רק תחזיקי מעמד :)
 

תמרה45

New member
היום קצת חרקתי לעצמי

אחרי המון זמן שלא...
לא להיבהל.. זה בגדר הבסדר..
אבל הלוואי שזה יסדר אצלי משהו במערכת.. אמן..
 

קולדון

New member
אצלי זו הייתה ההחלטה.

הבנתי שדרך x לא עובדת, ובפרקטיות החלטתי לנסות את הדרך השניה.

פשוט החלטתי להסתובב 180 מעלות, וכמו קרנף פשוט ללכת לכיוון השני. לאט, בצורה מסורבלת, אבל להמשיך ללכת ולא לחזור.

גם, לא היה לאן לחזור. באמת הבנתי שאני בנאדם מאוד קיצוני, אני לא מהאנשים האלו שיכולים לעשות סמים מידי פעם. או לשחק עם דיאטות והפרעות אכילה ככה, לייט. כשלא אכלתי-= לא אכלתי. זה היה עניין של זמן עד שכל המערכות שלי היו קורסות. כשהייתי בסמים- זה היה כל חיי, כשזה נהיה בלתי אפשרי נאלצתי להודות שזו לא הדרך האידיאלית, ובעל כורחי לחזור אחורה. (בעצם- יותר נכון לומר שהתקדמתי קדימה אבל מבחינתי זה היה לעשות אחורה פנה)

זה לא שידעתי לאן אני הולכת, אבל ידעתי שלאן שהכלתי קודם היה מתכון בטוח לשומקום, וידעתי שאני עושה את השינוי, ושאין לי בעצם עוד אופציה חוץ מלנסות ולקוות לטוב.
 
למעלה