בוקר טוב לכולם

[dinahot]

בוקר טוב לכולם

אני אימא לרותם בן 9 חודשים ואני מפסיקה להניק עכשיו. לא הנקתי מלא רק אחרי העבודה קצת ובלילה יותר לפינוק זה אפילו לא הספיק לו לארוחה הוא פשוט מתחיל לנשוך אותי והחלטתי שדי. אני עצובה ממש כאילו נפילת ההורמונים היא ענקית אני לא מבינה את פשר הדיכאון שאילו אני נופלת ועוד יותר הסביבה לא מבינה. 1. איך מפסיקים להניק?? למרות שלא היה לי הרבה חלב עדיין יש לי גודש גדול מה לעשות? 2. מה עם הדיכאון הזה? זה נורמלי?

 

[B i g m o u t h]

לגבי השאלה השניה

חבל שהאנשים שמסביבך לא יכולים לגלות יותר הבנה, סביבה תומכת תמיד עוזרת להתמודד עם כל דבר. בכל אופן אולי הלב שלך מנסה להגיד לך לשקול מחדש את ההחלטה? אל תעשי משהו שאת לא שלמה אתו. יש דרכים להתמודד גם עם נשיכות וללמד את התינוק שזאת התנהגות שלא מקובלת עלייך. אני לא חושבת שזה הורמונים כי כבר עברת את השלב שבו הפרולקטין משתולל (לפחות עד כמה שידוע לי). אני חושבת שאולי משהו בך כן רוצה להמשיך...

 

[dinahot]

אל תעשי לי את זה בבקשה.

הוא כבר לא אוכל מהציצי זה לא כארוחה רק כלי להירדמות או סתם פינוק אני לא יודעת הייתי מניקה אותו גם עד גיל שלוש אבל הוא לא רוצה אף אחד אחר ואף אחד לא יכול להרדים אותו או להרגיע אותו מבכי ואני לא יודעת יש לו אח בן שלוש ואני לא יכולה לצאת מהבית כי אפילו סבתא שלו או אבא שלו לא יכולים להרגיע אותו מבכי היסטרי כשאני לא בסביבה.

 

[B i g m o u t h]

אני מבינה אותך

ואני ממש לא מתכוונת להקשות עלייך, רק לתת חומר למחשבה. השאלה היא אם המצב הזה שהוא נרגע רק אצלך (ואני מסכימה אתך שזו בעייה ואי אפשר לצפות ממך לעצור את החיים שלך כשהתינוק כבר בגיל זה), האם זה ב"אשמת" ההנקה? האם הוא לא מנסה פשוט להשלים "זמן אמא" כשאת בבית וההנקה זה האמצעי שהוא מצא ואם תפסיקי להניק אותו הוא פשוט ימצא דרך אחרת? אני מסכימה אתך שצריך ללמד אותו להירגע בדרכים אחרות ואצל אנשים אחרים אבל זה לא אומר שצריך להפסיק להניק. הוא בתקופה של חרדת נטישה וזה נורמלי שהוא בוכה כשאת לא בסביבה. זה לא קשור להנקה. תעשי מה שאת מאמינה שנכון, אני לא מבקרת אותך. רק העליתי אפשרות שאולי משהו בך יודע שהתלות הגדולה שלו זה לא בגלל ההנקה (וכנראה גם לא תיפתר ע"י הפסקת ההנקה

)

 

[dinahot]

את צודקת ב150% (בא לי לחבק אותך)../images/Emo9.gif

ההתנהגות שלו זה לא רק בגלל ההנקה וזה הרבה יותר חרדת נטישה אני יודעת. אני לא אפסיק את זמן אימא ואני מרגישה שאני צריכה את זה יותר ממנו זה גם היה הזמן שלי איתו ונהניתי מכל רגע ורגע בהנקה והאמת שהצלחתי כנגד כל הסיכויים להמשיך בהנקה (הוא נולד סמוך למלחמה ובעלי לא היה בבית והסובבים חוררו לי חור ענק שהסיבות לבכי של תינוק בן חודש זה שהוא רעב ואין לי חלב וכל מה שרק נשמות טובות יכולות להגיד) ואני גאה עד השמיים בעצמי שהמשכתי והמשכתי למרות הכול. אבל הוא כבר הפסיק להראות עיניין בציצי שלי וזה לא מרגיע אותו כבעבר ולרוב הוא רק משחק איתו נושך וכאלה, ובגלל זה אני עצובה שאי אפשר לתאר ובעצם אפשר לחשוב מה קרה....

 

[B i g m o u t h]

זה נראה לי טבעי

שהעניין בציצי יורד. זה ככה גם אצל היונקת בת ה-8 חודשים שלי. יורד, אבל בפירוש לא נעלם. בגיל הזה כבר מגלים את העולם ומתעניינים בכל מיני דברים ולא רק באמא ובציצי שלה. ויש בזה משהו עצוב אבל גם משמח. כמו כל הדבר המצחיק-עצוב-שמח הזה שנקרא אמהות. נראה לי טבעי שאת עצובה ותרשי את זה לעצמך. מה שלא תחליטי- כל הכבוד לך על שהחזקת בכל הנסיבות האלה. זה בטח היה מאוד קשה...