על אהבה עכשיו.........
קראתי לפני זמן בירחון שנקרא "אור" ועוסק במודעות ,במיסטיקה ובעניני רוח. אהבה עכשיו אתמול באה הלין, תיירת צרפתייה בת 45 לקיראה בקלפים.היא שאלה את שאלת השאלות – היכן ומתי אמצא אהבה? כמה שניסיתי והפכתי וחיפשתי – הקלפים לא התייחסו לבן זוג. דיברתי איתה על אהבה עצמית, אבל היא לא הסתפקה. "אני רוצה מישהו" אמרה ביאוש. "כל הזמן אומרים לי שאניח לזה, שזה יבוא בזמנו, שקודם אמצא אהבה בתוכי, והכל נשמע יפה ורוחני, אבל אני לא מבינה על מה מדובר. אני רוצה אהבה.!" סיפרתי להלין על הסדהו, (נזיר, איש דת שעזב את החייים ה"רגילים"), הזקן שחי למעלה במקדש קטן. התכוונתי לבקר אותו ממילא, והזמנתי אותה להצטרף. הדרך למקדש עברה בתוך יער סמיך, מעל לנחלים ומפלונים ובין שדות חטה ופרחי בר. קטפנו פרחי חרדל, לילך וטופח, והבאנו לסדהו את זר פרחי הבר בתוספת הביסקויטים האהובים עליו ושני מנגו. סיפרתי לו על השאלה של הלין. אחרי שהכין לנו תה חזק ומתוק, ששתינו בשקט, פתאום התחיל לדבר. "העולם כולו נוצר מאהבה, וכל היש בעולם הוא ביטוי של אהבה, " אמר הסהדו. "ללא אהבה שום דבר לא היה נוצר, והמקור הראשוני, הכוח הראשוני, היה נשאר לבד ומרוצה בתוך עצמו. לא אכנס לכל סיפור בריאת העולם, אבל המצב היום הוא שיש בריאה, והמקור הראשוני מפוצל, מפולג לזכר ונקבה, לפלוס ומינוס, לאור וחושך, שני הצדדים האלה שואפים תמיד להתאחד מחדש, וכל פעם שהשנים חוזרים להיות אחד אפילו לרגע ניצת ניצוץ , ניצוץ של אהבה. "אז אני צודקת שאני צריכה בן זוג", אמרה הלין בתקווה, "כדי לאחד את הזכרי והניקבי". אם את רוצה בן זוג זה בסדר גמור, אבל את לא צריכה בן זוג בשביל זה, האהבה היא בכל. אותה אהבה. אין הבדל איכותי בין אהבה לאהבה" הוא התחיל למנות על אצבעותיו עטורות כטבעות, "אמא לילד – אהבה. ילד לאמא – אהבה. אח לאחות – אהבה. גבר לאשה – אהבה. אדם לטבע – אהבה. עץ לגשם – אהבה. דבורה לפרח - אהבה. אשה לאלוהים – אהבה. ויש הרבה ביטויים לאהבה – מבט, דיבור, מגע, יצירה, שירה, תפילה,יחסי מין, אכילה, עבודה בגינה, כל אלה עשיית אהבה. את לבדך שולטת על כמה את מרגישה אותה, כמה את מכניסה אותה פנימה. אנשים כל כך רעבים לאהבה, ומדמיינים שהיא נמצאת אצל משיהו אחר, שיכול לתת אותה ולקחת אותה" "אבל זה נכון, לפי ניסיוני" אמנרה הלין. "אין לי כרגע מישהו שאוהב אותי ואין לי למי לתת אהבה. אז איך ארגיש אותה בטח שאני רעבה.," "אז בואי תעזרי לי לבשל" אמר הסהדו, ושם על צלחת נירוסטה שלוש עגבניות חצי ראש כרובית וארבעה תפוחי אדמה הלין התחילה לקלף, הסהדו הכין בצק לצ'פאטי (פיתה הודית), ואני נישלחתי להביא מים מהנחל. ברגע הראשון נהנתי ממגע המים על ידי, מהעמידה השפופה ומהשמש, אבל אז שקעתי במחשבות ויצאתי מהרגע. אחרי כמה זמן שמתי לב שאני לא חוזרת עם המים. כשחזרתי, ניסיתי לפתח את נושא העלמותי הארוכה, אבל הסהדו רק אמר "COOKING LOVE" ושתק. אחר כך הוסיף: "אני מונוגומי מטבעי, אני אוהב כל פעם אהבה אחת". התישבתי בפינה ועשיתי אהבה עם כוס תה קר, בעוד הלין עושה אהבה עם כרובית, והסהדו עושה אהבה עם האש שהדליק מזרדים ועטיפת חבילת הביסקויטים. הצ'פאטי יצאו מושלמים, והכל וסביב היה שקט, רק פצפוצי הגחלים וקריאת הבזים נשמעו. האוכל היה נפלא, אכלנו עם הידיים וליקקנו את האצבעות. אחרי שגמרנו לרחוץ את הכלים הסהדו המשיך: "בדת ההודית הכל בנוי סביב האיחוד של זכר ונקבה, בין היוני (איבר המין הנשי) ללינגם (איבר המין הזיכרי). לא מדובר בהכרח במשמעות הישירה, למרות שבלילה כולם עושים זאת בהנאה גדולה. אוכל ניפגש עם שפתיים, שיר נפגש עם גרון, ידיים נפגשות עם אדמה, שורשים עם זרעים, אויר עם ריאות – בכל אלה היוני והלינגם ניפגשים, האל והאלה, אבא ואמא עושים אהבה. כל אנשי הדת מחפשים את האיחוד הזה, וגם כל חרקי השדה. אפשר להשיג אותו בכל רגע, רוצות לנסות?" בטח שרצינו. "תתישבו בנוח ותעצמו עיניים. עכשיו תששימו לב לנשימה שלכן. לא צריך לשנות כלום פשוט לשים לב לנשימה. תראו אם הריאות מסופקות, מלאות, ואם לא אפשר בעדינות להגדיל את הנשימה עד תחושת סיפוק. עכשיו שימו לב לצלילים. סימפוניה של ציפורים, תינוקת בוכה במרחקים, פרה, נחל, וביניהם הרבה שקט. הסהדו חיבר אותנו עם הטבע העביר בנו אנרגיה בין השמים לאדמה וחזרה, הצמיח לנו שורשים למטה וענפים ופרחים למעלה. קולו המשיך להדהד כמו ממרחקים "הנה נהיתן צינור של אהבה בין הגבוה לעמוק, בין למעלה למטה, בין שמים וארץ, בין אבא ואמא. הנה רגע הבריאה ואתן שוכנות בתוכו, ללא הפרעה, לא מתנגדות ולא בורחות. הנה האל והאלה עושים אהבה דרככן ובתוככן – ככה העולם נוצר, וככה כל תינוק נוצר. האהבה תמיד פה רק אנו שוכחים להיות בתוכה ומסתובבים רעבים. תשתו ותשבעו אחיותי, אל תתנו לעצמכן לרעוב אל תלכו שוב לאיבוד, תישארו כאן בתוך האהבה" ישבנו ככה מי יודע כמה זמן, עד שהמחשבות נולדו מחדש, על האאין סוודר ואין פנס ואין ירקות לארוחת ערב. כשפתחנו את העיניים, הסהדו לא היה, ולא מצאנו אותו בשום מקום, חיכינו עוד כמה דקות, ואז התחלנו את הירידה הארוכה למטה. הדפקנו לראות את השמש החמה והכתומה שוקעת אל תוך ההרים המושלגים, והיה נדמה שאפשר לשמוע את אנחות הסיפוק ומלימולי האהבה בהיפגשם.
מכל ה-
