צהריי שבת טובים לכל הנמצאים../images/Emo24.gif
הטרמינל מרשים בגודלו ובחללים הענקים שבו, והוא בהחלט ברמה בינלאומית אבל חסרה לי הרגשת הבית החמה ואווירת ההתרגשות של לפני נסיעה כפי שהרגשתי תמיד כשהייתי מבקרת בטרמינל 1 הישן והחביב. אביא לכם את מה שכתבתי בפזנון אשר חזרתי הביתה מאוחר בלילה עם כמה שינויים קלים
" חזרתי עכשיו מנסיעה ארוכההההה ... כפי שסיפרתי לכם, נסענו לשדה התעופה ללוות את אחי שחזר לארה"ב הברית. שמנו פעמינו לטרמינל 3 הרחוק. נסענו ונסענו ונסענו ונסענו במקביל לכביש ת"א ירושלים, כבר חשבתי שעוד מעט נגיע לתל-אביב ... הקפנו את כל השטח שמסביב לטרמינל, אחר כך הסתובבנו בפיתול פרסה ימינה והתחלנו לחזור עד שהגענו לשערי הטרמינל. שם הורדנו את אחי ששם פעמיו עם המזוודות לעבר שטח הבידוק ואנחנו יצאנו לדרך אל החנייה. ושוב נסענו ונסענו בכיון הפוך, סובבנו ציון והקפנוה וחזרנו במעגל לעבר שטח החניות לטווח קצר. שם קיבלנו כטיסי חנייה מסומנים בשעת הכניסה והמשכנו הלאה והלאה והלאה בעקולים עד שהגענו סוף סוף לחנייה. ליתר בטחון, כדי שלא נאבד את מקום המכונית חנינו בחנייה הפתוחה בשטח G הנמוך ביותר, שהיתה למעשה כמעט ריקה, גם כי הרוב חונים בחניות המקורות, וגם כי היו הערב רק 7 טיסות בסה"כ. עלינו במעלית אחת קומה אחת כי ה
הכריז "טרמינל", אבל אז הלכנו מרחק לא קצר, חלקו במדרכנוע או איך שקוראים לזה, עד שהגענו למעליות שהעלו אותנו לקומה 3 אל אולם היוצאים, ששם נמצאות מכונות הבידוק האלקטרוניות ודלפקי חברות התעופה. נכנסו לתוך אולם ענק וגבוה זרוע עמודים עבים, מואר וזוהר והרגשנו כל כך קטנטנים עד שנדמה היה כי הנה הנה אנחנו הולכים כאן לאיבוד. מזל שהיו מעט אנשים וניתן היה לראות את כל שטח המרחב הזה עד למרחוק. נכון שאנחנו מסוגלים להקים פרויקטים נפלאים, מקוריים ומיוחדים (זוכרים גם את האירוויזיון בזמנו?), אבל הביורוקרטיה גורמת לכל דבר שיימשך זמן רב מהרגיל, ועלינו הקטנים חושבים כמובן רק בסוף ... השארנו את אחי ועוד מלווים לחכות לבידוק, ובתי ואני יצאנו לסייר בשטח "קניון שחקים". מה אומר לכם, מאכזב למדי
רוב החנויות היו סגורות (חלקן עדיין לא אוכלסו בכלל), חוץ מחנות עיתונים וחנות ממתקים שהיו פתוחות ואולי עוד משהו קטן מה שמשך את מלוא תשומת לב זו החנות (הסגורה)של מיכל נגרין מאד צבעונית ומעוצבת בטעם רב. המסעדה היחידה שקיימת שם היתה גם היא סגורה
במרכז השטח הפתוח דלפק אליפטי מאורך שבו מכרו קרואסונים, כמה עוגות די עלובות, ומשקאות מפירות. מסביב היו פזורים שולחנות וכסאות לא רבים שחלקם היו מאוישים ואז, לא תאמינו, גיליתי שיש להם מיץ רימונים
כנראה שג'ודי שלנו תיכננה משהו עם המלצרים
נו, אז כמובן הזמנו שתי כוסות "קטנות" שהיו דוקא די גדולות, ונהנינו מהנקטר הנפלא הזה שרומם את מצב רוחנו פלאים, כי כל היתר היה די מאכזב
איפה יוטבתה עם מבחר הארוחות המוכנות בהגשה עצמית? בקיצר, אמנם המקום גדול ומרשים, אבל יקח עוד הרבה זמן עד שהכל יתפקד ברמה סבירה... בינתיים זה נראה הרבה יותר יפה בצילומים שבאינטרנט ... מלא אנשי בטחון, ובצדק, כי החלל הפתוח בפנים ובחוץ משרה קצת אווירה של דאגה בטחונית, את המצלמה שכחתי במכונית אבל גם כך לא הייתי יכולה לצלם צילומים כל כך יפים כמו שאפשר למצוא באתר של רשות שדות התעופה... אחרי שאחי סיים את תהליך הבידוק והכירטוס, נפרדנו ממנו ולקחתי את בתי אל ביתה ביבנה ומשם חזרתי מיד הביתה. באותו משך הזמן בערך של הנסיעות מהבית לנמל התעופה, אל בתי וחזרה, יכולתי בשקט להגיע לחיפה
מי שצריך להגיע לנמל התעופה כדי ללוות מישהו שנוסע או לקבל פני מישהו שמגיע, שלא יצפה ליותר מדי, אז לא יתאכזב. למי שלא חייב, אני מציעה להמתין לפחות חודשיים שלושה כדי לבקר שם ... נכנסתי אליכם לפורום אתמול ב-12 בלילה, אך לא מצאתי אף אחד ער. המשך שבת נעימה ומהנה
אוהבת אתכם