בחלומות טרופים, לבד הולכת בסמטאות צרות וחשוכות.. תחת הילתו של פנס הרחוב עורפי הפנתי אל הקור כשעיני הוכו בסנוור נורות נאון שפילחו את חשכת הליל ונגעו בצלילי השקט ובאור ערום ראיתי רבבות של איש אולי יותר אנשים אומרים מבלי לדבר אנשים שומעים מבלי להקשיב כותבים שירים שקול לא ידע ואיש לא העז להפר את צלילי השקט "שוטים" אמרתי "אינכם יודעים" הדממה הינה מתפשטת כמו סרטן שמעו מילותי, למען אלמדכם הנה ידי, למען אגע בכם אך מילותי כטיפות גשם חרישי נפלו והדהדו.... בתוך קירות השקט והאנשים סגדו והתפללו לאל הנאון שיצרו ושלט הנאון זרח באזהרותיו במילות שנוצרו מגיציו "מילות הנביאים נכתבות- על קירות בטון, ובמקדשים" ונלחשות בתוך צלילי השקט בוקר טוב אנשים
השמש מחייכת אלי היום. קמתי עם מצב רוח מרומם (מקווה שישאר כך). אולי זה בגלל שאתמול החלו שוב אימוני הכדורסל והאנדרנלין עדין זורם בגופי, אולי בגלל השסתו בפתח וריחו מגיח לאפי בשעות של הבוקר, אולי זה בגלל שהבוס שלי לא בעבודה היום, אולי בגלל החגים שעושים לי טוב על הלב והנוסטלגיות של ילדותי מבצבצת לה מידי פעם. מה זה בעצם משנה? היום התחיל מחוייך ונקווה שימשיך כך.... בוקר טוב מיכלי, אודי, נשית, דרדסית (מי זרק אותך מהמיטה?
אני זוכר שהכנסתי את עדנה חברתי בכיתה ז.....לסוכה שבנינו מתחת לבית.. והראתי לה לולב.....חחחחחחחח ראיתי פיטמה של אתרוג....נענענו כמו ערבה....הרחתי אותה כמו הדס.........אז לא הייתה שמחת בית השואבת... חחחחחחחחחחחח......אמא שלה פתאום הופיעה...ועשתה לנו איסרו חג.... אל גן העדן של ילדות.....אשר היה פורח.... הייתי חלק מנוף,היום אני אורח..... אחלה יום קיסמי....