מבינה אותך לגמרי עשיתי שירות מלא
ובלי שום קשר למה שהיה לי הצבא התייחס אלי בצורה מגעילה כל כך שנאתי אותו. מה גם שבגלל הצבא אבדתי שני אנשים מאוד יקרים לי בהפרש של חודש ועכשיו - ביום הזכרון, אין לי מושג את מי לבקר. אם היתה לי אפשרות לא לעשות צבא הייתי לוקחת אותה . עכשיו שאני נזכרת היה איזה יום שהרגשתי שיש לי כאבי ראש ושיום אחר זה יכאב לי עוד יותר הראש ( הרופאה אמרה שכל הכאבים קשורים לאפילפסיה ועכשיו אחרי שאני לוקח את הכדורים באמת יש קצת שיפור) אז אמרתי למפקד שלי שאני אנסה להוציא יום מחלה, ואם אני לא אצליח שיתן לי יום חופש - הוא הסכים - בע"פ. יום אחרי התקשר וצעק עלי כל כך שאני אגיע וזה לא מקובל עליו - בקיצור שבר את המילה שלו לא משנה שהוצאתי בסוף את הגימל המחורבן. באותו יום שהגעתי לבסיס נתנו לי 3 ימי ריתוק (כשחזרתי כל יום) ולא הזיז להם שאני לא מרגישה טוב . שפטו אותי על זה שהתחצפתי בטלפון ושיקרתי לא זוכרת מה זה התלונה שנתנו לי כאשר כל המחלקה ידעה בדיוק שהמפקד שלי חרא בן אדם כי זה מה שהוא אמר לי והיו עדים אבל זה ששפט אותי במקרה היה מישו שהיה בעדו... זה הצבא... לא רק אלי- לכולם. תסיק מזה מה שאתה רוצה.. אני את שלי סיימתי כבר תודה לאל...