../images/Emo29.gif כבר ערב
שנה טובה שתהיה
החלמה מהירה לילדים של צהוב, מגלית ואםפי
אצלי, מתחילים השבוע החדש והשנה החדשה קצת (מאוד) קשה. אני מרגישה שעוד גרע מתפוצצת מעומס הדברים. מחר שוב תסע הנסיכה שלי במקום המפקדת שלה, להביא חיילים להגנ"ש. מחר גם טקס קבלת הדרגה שלה, ואחריו הייתה צריכה להיות בסיכום תרגיל שהייתה אחראית עליו. הוחלט שתצא אחרי הטקס, ותפסיד את סיכום התרגיל, כששאלתי איך אפשר שלא תהייה בסיכום של תרגיל שהייתה אחראית עליו, ענתה שלמפקדת שלה לא באמת איכפת. טקס קבלת הדרגה, בשעות הצהריים המאוחרות, כלומר הנסיעה - שוב תגלוש לחשכה ולשעות הקטנות של הלילה. בשבוע שעבר, מיד אחרי הנסיעה נשלחה לאן שהוא על חשבון השתלמות אנשי קבע, בעצם הפסידה את קבלת המידע על הזכויות שלה, כאירוע בודד - זניח. במכלול שמצטייר - מגמה של חוסר אכפתיות. לא דברנית גדולה הנסיכה שלי, כבר מזמן אמרה שלא אוהבת איך שמתנהלים הדברים בבסיס שלה, אבל לא הצלחנו לקבל ממש תמונה מפורטת. היום פגש האיש בת של חבר ששרתה שם, נותר המום לנוכח התיאורים - סיפרה שקורים שם דברים שלא ייאמנו, ברמת הזלזול באנשים, במידת השחיתויות, ביחס הקשה מאוד של הבכירים לזוטרים. כששאל את הנסיכה - אמרה שאכן... אני יודעת שהיא משקיעה מאמץ רב בלראות את החיובי, בלהגן על החיילות שלה, בלשמור על האופטימיות. היום כבר נשמעה לי שעוד מעט ולא תוכל יותר... מקווה בשבילה כך כך שתצליח למשוך עד סוף התקופה שלה שם, אבל התמונה הזו שהולכת ומתחדדת בתקופה האחרונה ממש רובצת לי על הנשמה
זהו, סליחה על הכתיבה הלא אופטימית הזו בפתחה של שנה חדשה