קחו בדיחה לבוקר טוב
> בעמק יפה בין כרמים ושדות > > עומד מגדל בן חמש קומות .. > בקומה הראשונה > לודמי> לה השמנה > עלתה מאוקראינה לפני שנה. > פיה מלא שני זהב> > וסבה, כך היא אומרת, היה ברוסיה רב. > > בקומה השנ> יה > משפחה תימניה. > הורים ועשרה ילדים מטפחים > לאב> א יש בשוק דוכן פצוחים. > > בקומה מספר שלוש > אביעד,> עם הכפה על הראש > לו כפה ולה מטפחת > את חמשת ילדיהם מ> גדלים הם בנחת. > > בקומה הרביעית > גר זוג צעיר > > היא גננת, הוא מלצר > עלו מאתיופיה, שכחתי לומר. > > > בקומה מספר חמש > גרה משפחת חרמש > אך לפני שבוע > אר> זו מזוודות ועזבו. > איש אינו יודע לאן ומדוע. > > סג> רו השכנים הדלת > ותלו בחוץ שלט: > ``דירה להשכיר`` >> > בא תום משיינקין עגול משקפים > ארבעה עגילים לו בשתי> האזנים > עומד בחוץ וקורא את השלט > עולה במדרגות ופות> ח הדלת. > באים מכל הדירות השכנים > עומדים מסביבו מסבי> רים לו פנים: > ``הנאה המטבח בעיניך`` > נאה. > הנאים> החדרים בעיניך > נאים > הנאה המסדרון בעיניך > נאה. > > אם כן, שב אתנו, תום! > לא אשב! השכנים אינם טובים בע> יני! > איך אשב אני, לוחם לזכויות האדם > עם מתנחל שידי> ו מגואלות בדם > ובכלל, לא מתאים לי וממש לא נוח > לגור> ליד דוס שיעשה לי שטיפת מוח! > שלום לכולם, שלום עכשיו > > הלך לו תום, ואביעד נעלב. > > הלך תום, בא קלמן. >> עומד בחוץ וקורא את השלט, > עולה במדרגות, פותח הדלת. > > באים מכל הדירות השכנים, > עומדים מסביבו מסבירים לו פנ> ים: > הנאה המטבח בעיניך > נאה > הנאים החדרים בעיניך> > נאים > הנאה המסדרון בעיניך > נאה > אם כן, שב, > קלמן, אתנו! > לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני! > איך > יכול אני, חסיד של הרבי מגור > ליד אישה פרוצה לגור > ה> יא מכסה טפח ומגלה טפחיים > ומה יהיה על קדושת העינים >> נעלבה לודמילה, > וקלמן הלך לו. > > הלך קלמן, בא דו> קטור גל. > > עמד בחוץ, קרא את השלט, > עלה במדרגות, > פתח את הדלת > > באים מכל הדירות השכנים > עומדים מסב> יבו מאירים לו פנים > הנאים החדרים בעיניך > נאים > ה> נאה המטבח > נאה > הנאה המסדרון > נאה. > אם כן, שב> אתנו דוקטור גל! > לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני - > > איך אשב אני, המחונן, הגאון > עם מוכר פיצוחים שלא גמר > תיכון! > הבוז לבערות, יחי המשכל! > נעלב התימני, והלך > דוקטור גל .. > > הלך דר` גל, בא איליה. > עולה... > > פותח.. > באים... > הנאים החדרים... > > לא אשב. > השכנים אינם טובים בעיני. > איך אגור אני, לטבי בהיר עור > > בכפיפה אחת עם אתיופי שחור > לא נאה לי ולא יאה לי! > > לך, גזען, גם לנו לא נאה ולא יאה, > צעקו השכנים פה אח> ד, > רק לודמילה שתקה בצד. > > הלך איליה, בא אבו-עמא> ר. > > עולה... > פותח... > באים מכל הדירות השכנים> , > עומדים בגבם אל הקיר (בגלל הסכינים) > הנאה המטבח > > לא מספיק מרווח > הנאים החדרים > אח, הם קטנים וצרים> . > וואלה, דירה כל כך קטנה > לא מספיק אפילו לילדי אשת> י הראשונה! > אם כן, לא תשב עמנו כאן > שאלו כשנימת רוו> חה בקולם > אשב ואשב, בחפץ לב! > הרי מי שיש לו שכל במו> ח > ימהר מכאן לברוח > ומי שישאר כאן בדירה > מתוך בח> ירה או מחוסר ברירה > אני לא אגרש, אני בן תרבות! > אני> אחכה עד שהוא ימות > וזה יקרה תוך זמן קצר, > תסמכו על> מילה של אבו עמאר! > ואז הא הא - יהיה לי את כל הבנין! > > לי ולחמולה - הם יותר ממניין!! > אז יאללה! קדימה! לאר> וז מזוודות > חשף אבו עמאר שיניים מפחידות. > > ומאז,> בעמק יפה בין כרמים ושדות > עומד מגדל בן חמש קומות. >> גרה בו משפחה אחת: אבו עמאר, > כל היום הם שרים אללה הוא> אכבר. ************************************************> ****************************