מביאה ברכה
New member
בוקר טוב להלכה יומית
ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה למרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף בן גורג`יה שליט"א "שה` יתברך ירפאהו רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל ויחדש כנשר נעוריו בבריאות איתנה ונהורא מעליא. אמן." הוקדש ע"י מערכת הלכה יומית הדפסת המאמר שאלה: מי שבאמצע הסעודה הוצרך לצאת להתפנות, האם כשחוזר לסעודתו צריך ליטול ידיו שוב בברה ולברך ברכת המוציא או לא? תשובה: הנה ביארנו כבר שמי שיצא מהחדר שהיה אוכל בו לחדר אחר באמצע הסעודה, אף שאין לעשות כן לכתחילה, מכל מקום אם עשה כן, אינו צריך לחזור ולברך על מה שממשיך לאכול. ומן האמור מבואר גם לענין יציאה לבית הכסא באמצע הסעודה, שבודאי שאין יציאה כזו מצריכה לברך שוב על מה שאוכל. ובפרט לפי מה שכתבנו שכל יציאה שהיא בעל כרחו (כגון יציאה מחמת אזעקה) אינה נחשבת כלל שינוי מקום בסעודה כשמתחילה חשב לחזור מיד למקומו, ואם כן יציאה לבית הכסא שהיא בודאי יציאה מוכרחת, גם כן אינה נחשבת לשינוי מקום בסעודה, וגם לכתחילה רשאי לצאת בשעת הסעודה להתפנות ואינו חוזר לברך שנית על מה שאוכל. רק נותר לנו לבאר הדין לענין נטילת ידים, במי שבאמצע סעודה עם פת הוצרך לצאת להתפנות. כי הנה בשלחן ערוך (סי` קסד) פסק שבנגע במקומות המכוסים בשעת הסעודה צריך ליטול ידיו ולברך על נטילת ידים. וכל שכן לענין מי שיצא להתפנות ולנקות עצמו ממש בשעת הסעודה, שלפי דעת מרן השלחן ערוך צריך ליטול ידיו שנית כדין מי שבא לאכול פת לחם. ואם ברצונו להמשיך באכילת פת צריך גם לברך על נטילת ידים. שהואיל והלך לבית הכסא לעשות צרכיו, התחייב שנית בנטילת ידים, ולכן עליו ליטול ידיו בכלי שלוש פעמים ואחר מכן יברך על הנטילה. ולאחר ברכת על נטילת ידים, יברך "אשר יצר". ואמנם הגאון מהרש"ל בספר ים של שלמה חלק על דברי מרן השלחן ערוך, וכתב שאף שעליו לרחוץ ידיו מדין נק יות הידים, מכל מקום אינו חייב בנטילת ידים ממש עם כלי ושלוש פעמים, ובודאי שאינו מברך על נטילה זו שאין לה דין נטילת ידים ממש לסעודה. והביאו דברי המהרש"ל להלכה רבים מהאחרונים. וכן מנהג בני אשכנז. והנה לפי הכלל "ספק ברכות להקל", נראה שאף למנהג הספרים שקבלנו הוראות מרן הקדוש, מכל מקום הואיל ויש בזה ספק ברכה לבטלה, אין לברך על נטילת ידים במקרה זה. וכן נוהגים רבים מבני ספרד, שכשיוצא לעשות צרכיו באמצע הסעודה, אף שנוטל ידיו כדין שלוש פעמים עם כלי, שכן פסק מרן השלחן ערוך, מכל מקום אין מברכין על נטילה זו, לחוש לדעת המהרש"ל. אולם הרה"ג רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה כתב, שלפי הכלל שכתב רבינו הגדול מרן הרב שליט"א בשו"ת יביע אומר, נראה שיש להורות שמי שיצא להתפנות בשעת הסעודה ורוצה להמשיך באכילת פת, יטול ידיו בברכה. וכוונתינו בזה למה שכתב מרן שליט"א בכמה מקומות, שאף שאנו חוששים לספק ברכות גם נגד דעת מרן השלחן ערוך, מכל מקום במקרה שאין המחלוקת בברכה עצמה, אלא במצוה, וכגון בנדון שלנו, שאין כאן מחלוקת אם יש לברך על נטילת ידים אם לאו, אלא יש מחלוקת בגוף המצוה, אם חיוב נטילת ידים במקרה כזה הוא כחיוב נטילה לסעודה, כלומר עם כלי ושלוש פעמים, או חיוב שטיפת ידים לנקיות בלבד, וענין הברכה הוא רק מסתעף מגוף המחלוקת, במקרה כזה אין אנו עושים חוששים לספק ברכות נגד דעת מרן השלחן ערוך, שהואיל והכרעת ההלכה לענין המצוה היא כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ממילא יש לברך על מצוה זו כדין. (ומובן שאין לברך על נטילה זו אלא אם מתכוין לאכול יותר משיעור כביצה פת, שהוא שיעור של כחמישים וארבעה גרם פת, שאם לא כן, גם בלאו הכי אינו מברך על נטילת ידיים, כמו שביארנו בדין "כמה הוא שיעור הפת שצריך שיאכל כדי להתחייב בנטילת ידיים"). ולפיכך לסיכום נראה, שמי שיצא באמצע הסעודה לבית הכסא להתפנות, חייב ליטול את ידיו שנית בשעה שבא לאכול. ואם רוצה להמשיך גם באכילת פת לחם, רשאי לברך על נטילת ידים על נטילה זו. ומנהג האשכנזים שאין מברכים על נטילה זו. ומכל מקום אין מברך שנית ברכת המוציא על מה שבא לאכול, שהפסק ליציאה להתפנות אינו נחשב הפסק בשעת הסעודה. הדפסת המאמר
ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה למרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף בן גורג`יה שליט"א "שה` יתברך ירפאהו רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל ויחדש כנשר נעוריו בבריאות איתנה ונהורא מעליא. אמן." הוקדש ע"י מערכת הלכה יומית הדפסת המאמר שאלה: מי שבאמצע הסעודה הוצרך לצאת להתפנות, האם כשחוזר לסעודתו צריך ליטול ידיו שוב בברה ולברך ברכת המוציא או לא? תשובה: הנה ביארנו כבר שמי שיצא מהחדר שהיה אוכל בו לחדר אחר באמצע הסעודה, אף שאין לעשות כן לכתחילה, מכל מקום אם עשה כן, אינו צריך לחזור ולברך על מה שממשיך לאכול. ומן האמור מבואר גם לענין יציאה לבית הכסא באמצע הסעודה, שבודאי שאין יציאה כזו מצריכה לברך שוב על מה שאוכל. ובפרט לפי מה שכתבנו שכל יציאה שהיא בעל כרחו (כגון יציאה מחמת אזעקה) אינה נחשבת כלל שינוי מקום בסעודה כשמתחילה חשב לחזור מיד למקומו, ואם כן יציאה לבית הכסא שהיא בודאי יציאה מוכרחת, גם כן אינה נחשבת לשינוי מקום בסעודה, וגם לכתחילה רשאי לצאת בשעת הסעודה להתפנות ואינו חוזר לברך שנית על מה שאוכל. רק נותר לנו לבאר הדין לענין נטילת ידים, במי שבאמצע סעודה עם פת הוצרך לצאת להתפנות. כי הנה בשלחן ערוך (סי` קסד) פסק שבנגע במקומות המכוסים בשעת הסעודה צריך ליטול ידיו ולברך על נטילת ידים. וכל שכן לענין מי שיצא להתפנות ולנקות עצמו ממש בשעת הסעודה, שלפי דעת מרן השלחן ערוך צריך ליטול ידיו שנית כדין מי שבא לאכול פת לחם. ואם ברצונו להמשיך באכילת פת צריך גם לברך על נטילת ידים. שהואיל והלך לבית הכסא לעשות צרכיו, התחייב שנית בנטילת ידים, ולכן עליו ליטול ידיו בכלי שלוש פעמים ואחר מכן יברך על הנטילה. ולאחר ברכת על נטילת ידים, יברך "אשר יצר". ואמנם הגאון מהרש"ל בספר ים של שלמה חלק על דברי מרן השלחן ערוך, וכתב שאף שעליו לרחוץ ידיו מדין נק יות הידים, מכל מקום אינו חייב בנטילת ידים ממש עם כלי ושלוש פעמים, ובודאי שאינו מברך על נטילה זו שאין לה דין נטילת ידים ממש לסעודה. והביאו דברי המהרש"ל להלכה רבים מהאחרונים. וכן מנהג בני אשכנז. והנה לפי הכלל "ספק ברכות להקל", נראה שאף למנהג הספרים שקבלנו הוראות מרן הקדוש, מכל מקום הואיל ויש בזה ספק ברכה לבטלה, אין לברך על נטילת ידים במקרה זה. וכן נוהגים רבים מבני ספרד, שכשיוצא לעשות צרכיו באמצע הסעודה, אף שנוטל ידיו כדין שלוש פעמים עם כלי, שכן פסק מרן השלחן ערוך, מכל מקום אין מברכין על נטילה זו, לחוש לדעת המהרש"ל. אולם הרה"ג רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה כתב, שלפי הכלל שכתב רבינו הגדול מרן הרב שליט"א בשו"ת יביע אומר, נראה שיש להורות שמי שיצא להתפנות בשעת הסעודה ורוצה להמשיך באכילת פת, יטול ידיו בברכה. וכוונתינו בזה למה שכתב מרן שליט"א בכמה מקומות, שאף שאנו חוששים לספק ברכות גם נגד דעת מרן השלחן ערוך, מכל מקום במקרה שאין המחלוקת בברכה עצמה, אלא במצוה, וכגון בנדון שלנו, שאין כאן מחלוקת אם יש לברך על נטילת ידים אם לאו, אלא יש מחלוקת בגוף המצוה, אם חיוב נטילת ידים במקרה כזה הוא כחיוב נטילה לסעודה, כלומר עם כלי ושלוש פעמים, או חיוב שטיפת ידים לנקיות בלבד, וענין הברכה הוא רק מסתעף מגוף המחלוקת, במקרה כזה אין אנו עושים חוששים לספק ברכות נגד דעת מרן השלחן ערוך, שהואיל והכרעת ההלכה לענין המצוה היא כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ממילא יש לברך על מצוה זו כדין. (ומובן שאין לברך על נטילה זו אלא אם מתכוין לאכול יותר משיעור כביצה פת, שהוא שיעור של כחמישים וארבעה גרם פת, שאם לא כן, גם בלאו הכי אינו מברך על נטילת ידיים, כמו שביארנו בדין "כמה הוא שיעור הפת שצריך שיאכל כדי להתחייב בנטילת ידיים"). ולפיכך לסיכום נראה, שמי שיצא באמצע הסעודה לבית הכסא להתפנות, חייב ליטול את ידיו שנית בשעה שבא לאכול. ואם רוצה להמשיך גם באכילת פת לחם, רשאי לברך על נטילת ידים על נטילה זו. ומנהג האשכנזים שאין מברכים על נטילה זו. ומכל מקום אין מברך שנית ברכת המוציא על מה שבא לאכול, שהפסק ליציאה להתפנות אינו נחשב הפסק בשעת הסעודה. הדפסת המאמר