בוקר טוב יקריי

[mlaor2]

את צודקת

 

[הים רגוע]

בוקר טוב יקריי../images/Emo140.gif

אחרי לילה לבן .. מתכוננת ליציאה לטיפול חדש שמנסה לפחות הוא נעשה במים , אהבתי הגדולה, למרות שאת מי הברכה לא אוהבת מנסה טיפול בהידרו טרפיה ..

 

[הים רגוע]

שעת סיפור

משהו שהעתקתי ומאד אהבתי יום אביבי גשום /optimi10 התעוררתי אל בוקר אביבי , השמש חייכה אלי כמו יודעת שיום חגיגי הוא בשבילי , בעוד אני מתקלח חשבתי על סדר הפעולות שיש לי היום לעשות כדי שאעבור אותו ללא תקלות , אל הרכב צעדתי בצעדיי ריקוד , בדרך עברתי ליד שיח השושנים שגדל צמוד לשביל ,קטפתי שושן אחד והצמדתי אותו אל חולצתי ,כולי רון וצהלה , הרי לא בכל יום חוגג אדם שלושים שנה של נשואים עם זוגתו ,, צלצלתי לסגור קצוות , צלצלתי לצורף ,למסעדה , לחנות הפרחים ,לחברים שאמונים על החלק הבידורי , חייכתי לעצמי "המסיבה תהיה מושלמת "..... בעבודה , בעוד אני מטפל בלקוחות ומחלק הוראות לעובדים , צפות לי מחשבות ,תמונות של רגעים מתוך חיי עם זוגתי ושלושת בנותיי ,, חוף ים וילדים מצחקקים משפריצים מים אחד על השני , התרוצצות במסדרונות חדרי לידה נושא זרי פרחים ,, תמונות של התעלסות עד אובדן חושים , ככל שמתרבות המחשבות כך אני חש תשוקה עזה לחבק אותה, את זוגתי, חשתי חוסר סבלנות לעבודתי וצורך עז להיות אתה .. בשעת צהרים סבלנותי פקעה צלצלתי לחברי בעל המסעדה, ביקשתי שיכין לי שולחן לשניים ,משהו רומנטי עם יין ,נרות וצלילי כינור , הוא שאל לגבי האירוע בערב , אמרתי "הכל ממשיך כרגיל , רק בא לי לחגוג עם זוגתי , ובערב נחגוג כל החבורה ...בעוד שעה אני מגיע . " חילקתי הוראות לעובדים ויצאתי , בעוד אני נכנס לרכב מביט למעלה גוש עננים כיסה את הרקיע , בדרך נכנסתי לצורף לקחתי את הטבעת שהזמנתי ימים קודם , טבעת ארוזה בקופסא קטיפה , בחנות הפרחים חיכה לי זר פרחי קמליה עטוף בנייר צלופן והמשכתי בנסיעה אל ביתי , מביט למעלה וחושב בלבי, "איך יום אביבי מתהפך לפתע והופך ליום חורפי " בעוד אני מערער טיפות החלו נופלות על שמשת הרכב , מכוניתי מחליקה באיטיות ברחובות השכונה חשתי בהתרגשות קלה קצב לבי מתגבר , מתקרב בנסיעה איטית אל הבית, בעוד אני נכנס לחניה הגשם התחזק ובכביש נוצר שובל של מים וסחף של עלים , בזוית העין זיהיתי מכונית מוכרת חונה מעבר לרחוב ,מכוניתו של הבוס במקום עבודתה של זוגתי , עולה במדרגות ביתי והלב פועם בחזקה , נכנסתי לסלון , מביט סביבי הקומה שקטה על שולחן בפינת האוכל מונחים בקבוק פתוח של יין ושתי כוסות עם סימנים שמישהו לגם מהם . עליתי במדרגות לקומה השנייה , "שקט מדי" חשבתי לעצמי ,המשכתי לטפס במעלה המדרגות דלת חדר השינה היה סגורה ורשרוש סדינים נשמע מתוכו ,, פתחתי את דלת החדר וחשכו עיני , במיטה שכבו שניהם זוגתי והבוס שלה , לא זוכר כיצד יצאתי מהבית לא זוכר כיצד נכנסתי למכונית ונסעתי למרחקים תמונה אחת נחרטה בלבי שובל של מים על כביש סוחף אתו קופסה קטנה מקטיפה שחורה וזר פרחי קמליה וורודים עטופים בנייר צלופן .,,,

 

[מתוק 1 המקורי]

ים רגוע,קראתי אך לא אהבתי.למה את כן

למה את כן? אם זה סיפור מהמציאות העגומה שלנו,אז זה עשה לי רע מאוד לא אהבתי את זה בלשון המעטה,תגובת הבעל מצאה חן בעיניי,הבוגדת ווהבוס(פוץ) לא שווים שיתלכלך הבעל. (נשים חסידות ומל"ז צדקניות,הן לא עושות כלום רע,רק הגברים.חחחחח) יום טוב וחג שמח

 

[איה בודדה]

אין חדש תחת השמש

לא כולם זוכים לזוגיות נפלאה כמו זו שהיתה לי ואיננה עוד.

 

[הים רגוע]

למוטי ואיה

הסיפור מרגש ... כתוב בצורה מעולה .. ועל כן הבאתי אותו .. הזוגיות שלי היתה נהדרת 29 שנה של אהבה וידידות , כי למדנו לעצום עיין ,לכבד זה את זו , ולא הופחת את חיי לאידליה , אהבתי , מתגעגעת בטירוף ,במיוחד כעת שכל כך זקוקה לעזרה בגלל המצב , אבל זוכרת שאדליה יש רק בסרט והפקתי בחיי עם אישי את הטוב ביותר שהיה אפשרי.. נכון מלאך שלי

?? חייך שם מלמעלה .. תמיד אמרת שאתה מעליי ולפניי , וגם אמרת "בסוף כולם הולכים , אבל ,למה יש כאלה שהולכים באמצע?" ואיה יקרתי ברוכה את ששבת לכתוב איתנו ...

 

[מתוק 1 המקורי]

ים ואיה הגבתי וחבל שלא קוראים נכון

כתבת שאהבת את הסיפור. הסיפור עצוב,מגעיל מצד האישה,(היא לא מל"ז צדקניות) מה יש לפרגן לה? איה אני לא בא לחפש מי כן ומי לא עשה, או חיי טוב וכו'.

 

[הים רגוע]

למוטי לא שפטי את מעשי האישה

הסיפור כתוב בצורה מעולה ,גם עם מסופר על בגידה .. ותמיד היו אנשים בוגדים ,ותמיד יכתבו על בגידות , וספר נמדד לפי צורת הכתיבה והעלת הנושא .. ולא לפי מידת האהבתי לגיבורת הספר , שבמקרה הזה הגיבור הוא הסופר ולא האישה הבוגדנית .. למזלי מעולם לא חוותי בגידה ולא בגדתי ועל כך מודה לסובבים אותי .. טלי והג'קוזי שבתמונה ,נמצא "במערות החשק"מזכיר לי בלוי האחרון עם קובי בפסח 2005

מתגעגעת טלי .........

 

[איה בודדה]

מתוק 1 האם לא בתוך עמנו אנו חיים?

הסיפור שבין הגבר לאשה הוא סיפור עוד מימי גן עדן וכידוע אנחנו ממש לא חיים בגן עדן. סיפורים כאלה תשמע השכם והערב גם על נשים מניאקיות וגם על גברים לא פחות אז כולו זה היה סיפור היה נחמד אפשר היה להזדהות או לא עם הגיבור המסכן אבל מכאן ועד לפתח סימפוזיון שלם אתה צודק לא צריך. כל אחד חי איך שנוח לו ומתאים לו. מן הסתם כל אחד מאתנו כאן המשתתפים בפורום הזה גברים כנשים עברנו טראומה כלשהיא בעצם האובדן הנורא שלנו והפחד מן הבאות הוא זה שהביא כל אחד להגיב לסיפור הזה בצורה שהגיב. ובאמת קשה מאד להיפתח מחדש למערכת יחסים אחרת אחרי שהתרגלנו שנים רבות למה שהיה (והיה טוב - אצלי בכל אופן) אז כמובן שיש לתת לזמן לעשות את שלו והמוכנות של כל אחד ואחת מאתנו היא זו שתביא אותו או אותה אל זה או זו שאולי ממתינים.

 

[מתוק 1 המקורי]

איה,תגובתך מיוחדת ואמיתית להבדיל

מכמה נשים צבועות בצבעים שונים ומשונים הכנות חסרה כאן,ומה שמרוויחות זה שקר עצמי,בכיסוי על עצם השארותן לבד כי אף אחד לא מסתכל עליהן הייתי כותב שם של אחת שמסתובבת כאן מתוסכלת ומאשימה את כולם,בקנאותה היא שורפת אחרים,בתסכולה מחוסר סיפוק במיוחד המיני,גורם לה לפלוט שטויות ולהוציא דיבה ולשון הרע על אחרים.אני רק מרחם עליה ולא מגיב לה. תגובתך מראה על רציונליות,לאמיתות של החיים. איה אני מאחל לך ולנשים שבאמת רוצות בשינוי רק מפחדות ממה יאמרו השכנים,שיאזרו כוח,יזקיפו ראש וחזה וידאגו לעצמן לפני שהרכבת האחורה תעבור. אני לא מזלזל חלילה בקושי החדש שנקלעים אליו,ואני מאמין שזה קשה,אבל בן זה לבן זיבולי שכל בגרוש המרחק גדול. כל אחד יעשה מה שהוא חושב ויגרום לו להמשיך לחיות ורק בזכות עצמו,העבר קבור מאחורינו.אי אפשר למחוק כלום, אך מחייב המשך חיים למען אלה שהלכו ולמען אלה שיבואו אחרינו. בידידות.מרדכי

 

[mlaor2]

שלום איה

נכון, לא כולם זוכים, וגם אני רואה את עצמי כמו אחת שזכתה. היינו נשואים 40 שנים ומתוכן 20 שנים בעלי היה בנכות עבודה, היינו שני פנסיונרים , ילדינו בגרו ועזבו את הבית ואנחנו פשוט עשינו חיים, טיילנו, אכלנו במסעדות , והתארחנו אצל הילדים ובבתי מלון . כל יום היה הרפתקאה חדשה ופשוט היה כיף לקום בבוקר ולחשוב: מה עושים היום? מאחלת לכולם אהבה כזאת ובעיקר חברות נהדרת.

 

[איה בודדה]

אשריך שזכית

ומי כמוני יודעת ומבינה על מה את כותבת. גם לי היו חיי נישואין נפלאים שנקטעו באכזריות אחרי 34 שנות נישואין היתה הרמוניה נפלאה למרות כל המהמורות בדרך (מחלות, הלם קרב ועוד כל מיני) כל הצרות רק חיזקו את הקשר ואת האהבה שהיתה גדולה מהחיים. וגם ילדינו בגרו ועזבו את הבית ואנחנו כזוג יונים עליז נסענו בילינו ראינו עולם עד שהכל נגמר בחטף. היום קצת יותר משנתיים אחרי עדיין כואבת אבל מנסה בכל הכוח לשדר עסקים כרגיל למרות הגעגועים, למרות הכאב על לכתו. עובדת, רוקדת ריקודי עם, סורגת, נכדים, הצגות,חו"ל אבל בינתיים בלי הרבה שמחה בלב, שם עדיין הכאב גדול, אני בטוחה שעם הזמן גם על זה אצליח להתגבר. שמחה שכתבת לי.

 

[mlaor2]

לאיה

אמנם אני אלמנה רק 6 חדשים, אבל אני מאד מקווה שאמצא, אם לא אהבה , אז חברות כמו שהיתה לי. הוא היה חברי הטוב ביותר, בלעדיו לא רציתי לסוע לחו"ל, כי לא יכולתי להינות אם לא התחלקתי איתו בחוויה, לא טסנו לחו"ל כי היתה לו בעית נשימה, ולא היה איכפת לי , ולמעשה לא טסתי עד היום. עכשיו אני עומדת לטוס בפעם הראשונה בחיי, זה לא יהיה אותו הדבר, אבל אני מכריחה את עצמי לבנות לי חיים חדשים בלעדיו, ונסיעה לחו"ל תהיה פתיחה לעולם חדש .

 

[איה בודדה]

וזו בדיוק הדרך שבה יש לצעוד

מתוך "נסיוני" לאחר שנתיים יכולה רק לחזק את ידייך ולהגיד לך שכך בדיוק יש לעשות וזו הדרך לנסות ולהתגבר על הכאב. החיים אמנם נמשכים והרצון שלנו כפרט הוא לחיות פשוט לחיות. ואם זה אומר שנסיעה לחול תעשה לך טוב אני בטוחה שאמנם כך יהיה. כשאני נסעתי פעם ראשונה לחול בלעדיו זה היה נורא אבל ברגע שהחלטתי שום דבר לא עמד בדרכי, ומאז נסעתי עוד כמה פעמים ובכל פעם היה קצת יותר קל. המשיכי בדרך הזו של חשיבה אופטימית תתחברי לדברים שעושים לך טוב ואני בטוחה שבהמשך תמצאי לך גם חברות ואולי אפילו אהבה .

 

[אנימו]

מלאת אור... ואיה - אהבתי כתיבתכן.

נכנסתן בנישה שמלווה אותי. מחד - צער עמוק על מה שאבד ומאידך - הרצון להמשיך לחיות ולמצוא את דרך המלך והשילוב בין השניים. ואת האופטימיות מלווה תמיד דוק של עצבות ורגשנות שמעמיק את התחושות. לא יכולה לשכוח דבריה של מי שהיתה , כמדומני, אשתו של טייס מסוק שנהרג באסון המסוקים ואולי איש צבא שנהרג בפעילות מבצעית ( לא זוכרת בדיוק).התרשמתי מאוד מדבריה. היא בחורה דתית שהתחתנה בשנית. הודתה לבעלה (החדש) על שהוא מבין את האבדן שחוותה ומגלה רגישות רבה כלפיה בנושא הזה. וסיפרה שלמעשה הם חיים שלושה בבית. תמיד זוכרת את הבעל שאבד, אבל ההתחדשות אפשרית בהחלט ויש בה גם רגעי אושר רבים. היתה ריאלית ואופטימית , מחוזקת ומחזקת. ושיהיה חג שמח לכולנו.

 

[איה בודדה]

האופטימיות אמנם תמיד

מלווה בעצבות כי אני חושבת שהכאב הוא עמוק כל כך (אצלי בכל אופן) עד כדי כך שעולות בי לפעמים מחשבות שהוא פשוט יישאר שם לנצח. עדיין כל חלומותי כוללים אותו, עדיין "מתייעצת" אתו בכל מיני דברים אפילו טריוויאליים, אבל ברקע כל הזמן התחושה שעכשיו התור שלי, עכשיו אני צריכה לעשות עם שארית חיי את המיטב, לקחת למקומות טובים אני מתכוונת, אמנם מרגישה שעדיין לא מוכנה ל"פרק ב'" אבל יותר ויותר מוצאת את עצמי חושבת על כך. אבל אני חושבת שלפני פרק ב' יש את הפרק של להיות לבד וללמוד לחיות עם המציאות הזו, להביא אותה למקומות ששם טוב לי, ואני החלטתי להתחבר אך ורק לדברים שעושים לי טוב. מעבר למשפחה הקרובה, הילדים, הנכדים, החברים הנפלאים שלא עוזבים , עדיין יש את הלבד, את הלילות, החגים, ימי הולדת וכו' ששם כלום לא יעזור שם את לבד. ועכשיו קרב ובא חג הפסח שמביא אתו הרבה הרבה זכרונות מכל מיני תקופות יפות יותר יפות פחות אבל של הרבה ביחד והמון המון אהבה ועם הזכרונות האלה הנפלאים אני הולכת להעביר את החג בתקווה שבשנה הבאה נזכה ויהיה עוד יותר שמח. אז באמת שיהיה חג שמח לכולנו

 

[שולי הסרגנית]

איה אני שמחה לפגוש אותך כאן מתגעגעת

 

[שולי הסרגנית]

רק שלו יבינו אותי לא נכון אנחנו מכי

מכירות מפורום אחר ולצערי שנינו באותו מצב אלמנות

 

[mlaor2]

שלום טלי

מה הבעיה עם הרגל שלך?

 

[הים רגוע]

בוקר טוב ושבת קסומה לכולם

שוב אחרי לילה שבלתי ביה"ח,הרגל בשקום אחרי ניתוח בברך , אולם אמש החלקתי ,הברך התעקמה ,הכאב עדיין חזק , אולם לשמחתי אין שבר ובנתיים אין פגיעה בכלי דם שזה הפחד הגדול , אז מסתובבת שוב עם הלכון וחבישת חימום לרגל ,, ומסרבת להאמין שאחרי התקדמות כל כך גדולה חזרתי אחורה. ובחוץ יום שמש משגע , צאו בלו ותהינו שבת שלום ויום קסום