הפלאות של עליזה1
New member
מי מכין משהו טעים לצהרים,../images/Emo35.gif
בוקר טוב יקירי
- פותח הנושא bimbo.
- פורסם בתאריך
לפני צהריים מוארים ../images/Emo42.gif
כבר, כבר, יוצאת מהבית לטייל, לפני כן אשאיר לכם משהו נחמד שמיועד להיכנס לבלוג שלי, אם אצליח לדעת איך יוצרים אותו: שש המדרגות: (זכויות יוצרים) מאוד רוצה לחזור אל אותן שש מדרגות בחזית בית ילדותי. מאוד לא רוצה לחזור אליהן. מדרגות אלו - עד היותי בת 20 - היוו חלקת אלוהים הקטנה שלי. בובות לא היו בזרועותי בהיותי קטנטונת, התחליף להן, שני בנים, יוסי ושוקי, איתם ביליתי שעות על גבי שעות בראש גרם המדרגות, חדר המשחקים שלנו. קיפצנו עליהן, מונפול, רי'צ רץ, לפרקים ירדנו מהן לחצר כדי לשחק בג'ולות, קלאס, דודס, ושאר משחקים ותעלולים עליהם קבלנו לאחר מכן מקלחת הטפות מצד ההורים. גילויי אהבה רבים היו לי על מדרגות אלה. אמי שהתאלמנה בגיל צעיר, הייתה ישובה בכל שעות הערב והלילה המוקדמות, אשה רחבת ממדים הייתה, ואני הקטנה מצאתי בחיקה החמים מקום של רוגע, פינוק, נשיקות, חיבוקים, אכילת ממתקים והאזנה לסיפורים נפלאים. אותה תמונה בה ישובה היא על המדרגות נחרטה בי גם ככאב נפשי בשנות העשרה שלי. אנו הבנות, אחיותיי, היינו יוצאות בערבים, כל אחת לבילוייה היא. לא אשכח אותם מראות בהם אני יורדת במדרגות, משאירה את אמי מאחוריי, אלמנה צעירה בודדה, ויוצאת לבילוי בחברת חברי ודמעות עולות בעיני. מה חושבת היא בשעות אלו, מה עובר בראשה למראה הצעירות היוצאות להנאותיהן, הרי גם היא אשה צעירה שחיי זוגיותה הנפלאים נגדעו. האם חולמת היא על כל הפסדיה בגין האסון, מה הם צרכיה נפשיים והגופניים. זאת לא ידעתי מעולם. הסוד נשאר חתום על המדרגות. מדרגות אלו נטועות במחשבותיי וקשורות למות אבי. בת 7, מלחמת יום העצמאות בעיצומה. אבי גוסס בחדר השינה. אני על המדרגות. לא הורשיתי להיכנס. לפתע ראיתי את אחותי הגדולה אשר התגוררה בירושלים, פוסעת ברגליים כושלות, בטיפות כוחה האחרונים, לעבר המדרגות. בכי רם התפרץ מפיה ואני בוהה בה המומה ומפוחדת. עולה בקושי מדרגה אחר מדרגה, שש מדרגות ונבלעת בחדר השינה. מאוד אהבה את אבי. שנים לאחר מכן סופר לי כי הצליחה להגיע מירושלים הנצורה רק בזכות שירותה בצבא הבריטי והייתה מסוגלת להחזיק ברובה בתוך המשוריין, אחרת לא היה לה שום סיכוי לבוא ולהיפרד מאבי. כשחזרתי, לא מזמן, לראות את מדרגות ילדותי, כאב חד פילח את לבי. נעלמו. מישהו פשוט הרס לי, מחק לי את המדרגות. הרגשתי כאילו וחתכו פיסת חיים משמעותית מחיי. כה הצטערתי על כי לא עלה בדעתי לצלם אותן למזכרת. שש מדרגות האוצרות בתוכן ספר זיכרונות. המשך יום נעים לנשארים בבית ובילוי נפלא ליוצאים.
offe
כבר, כבר, יוצאת מהבית לטייל, לפני כן אשאיר לכם משהו נחמד שמיועד להיכנס לבלוג שלי, אם אצליח לדעת איך יוצרים אותו: שש המדרגות: (זכויות יוצרים) מאוד רוצה לחזור אל אותן שש מדרגות בחזית בית ילדותי. מאוד לא רוצה לחזור אליהן. מדרגות אלו - עד היותי בת 20 - היוו חלקת אלוהים הקטנה שלי. בובות לא היו בזרועותי בהיותי קטנטונת, התחליף להן, שני בנים, יוסי ושוקי, איתם ביליתי שעות על גבי שעות בראש גרם המדרגות, חדר המשחקים שלנו. קיפצנו עליהן, מונפול, רי'צ רץ, לפרקים ירדנו מהן לחצר כדי לשחק בג'ולות, קלאס, דודס, ושאר משחקים ותעלולים עליהם קבלנו לאחר מכן מקלחת הטפות מצד ההורים. גילויי אהבה רבים היו לי על מדרגות אלה. אמי שהתאלמנה בגיל צעיר, הייתה ישובה בכל שעות הערב והלילה המוקדמות, אשה רחבת ממדים הייתה, ואני הקטנה מצאתי בחיקה החמים מקום של רוגע, פינוק, נשיקות, חיבוקים, אכילת ממתקים והאזנה לסיפורים נפלאים. אותה תמונה בה ישובה היא על המדרגות נחרטה בי גם ככאב נפשי בשנות העשרה שלי. אנו הבנות, אחיותיי, היינו יוצאות בערבים, כל אחת לבילוייה היא. לא אשכח אותם מראות בהם אני יורדת במדרגות, משאירה את אמי מאחוריי, אלמנה צעירה בודדה, ויוצאת לבילוי בחברת חברי ודמעות עולות בעיני. מה חושבת היא בשעות אלו, מה עובר בראשה למראה הצעירות היוצאות להנאותיהן, הרי גם היא אשה צעירה שחיי זוגיותה הנפלאים נגדעו. האם חולמת היא על כל הפסדיה בגין האסון, מה הם צרכיה נפשיים והגופניים. זאת לא ידעתי מעולם. הסוד נשאר חתום על המדרגות. מדרגות אלו נטועות במחשבותיי וקשורות למות אבי. בת 7, מלחמת יום העצמאות בעיצומה. אבי גוסס בחדר השינה. אני על המדרגות. לא הורשיתי להיכנס. לפתע ראיתי את אחותי הגדולה אשר התגוררה בירושלים, פוסעת ברגליים כושלות, בטיפות כוחה האחרונים, לעבר המדרגות. בכי רם התפרץ מפיה ואני בוהה בה המומה ומפוחדת. עולה בקושי מדרגה אחר מדרגה, שש מדרגות ונבלעת בחדר השינה. מאוד אהבה את אבי. שנים לאחר מכן סופר לי כי הצליחה להגיע מירושלים הנצורה רק בזכות שירותה בצבא הבריטי והייתה מסוגלת להחזיק ברובה בתוך המשוריין, אחרת לא היה לה שום סיכוי לבוא ולהיפרד מאבי. כשחזרתי, לא מזמן, לראות את מדרגות ילדותי, כאב חד פילח את לבי. נעלמו. מישהו פשוט הרס לי, מחק לי את המדרגות. הרגשתי כאילו וחתכו פיסת חיים משמעותית מחיי. כה הצטערתי על כי לא עלה בדעתי לצלם אותן למזכרת. שש מדרגות האוצרות בתוכן ספר זיכרונות. המשך יום נעים לנשארים בבית ובילוי נפלא ליוצאים.
הבטחתי והנה אני מקיימת ../images/Emo24.gif ../images/Emo6.gif
חזרתי מבתי ומיד רצתי אליכם. מה לעשות??? כל הזמן חושבת ומדברת עליכם, מתגעגעת אליכם ומספרת לכל ידידי הקרובים והמשפחה, איזו חברים מקסימים רכשתי לי בזכות האינטרנט... אפילו דודו טופז לא יוכל למנוע ממני מלכתוב לכם
אופי היקרה, ריגשת אותי כל כך בסיפורך עד כי הרגשתי מחנק בגרוני
ממש יכולתי לדמיין אותך יושבת שם בראש המדרגות ומשחקת בריצ'רץ' - זה היה אחד ממשחקי השולחן הכי אהובים עלי בילדותי
אספר לך בסוד, שבשבוע שעבר ביקרתי ליד ביתך הישן, נכנסתי לחצר, וחיפשתי מאחורי הבית, איזו דלת או סימן כלשהו למדרגות שהיו שם בעבר ולא יכולתי למצוא ... דמיינתי לעצמי אותך כילדה קטנה שיושבת ומשחקת שם והיתה לי הרגשה כאילו אני עצמי חייתי שם ...
מחבקת אותך חזק חזק
. כשאני נכנסת וקוראת את הודעותיכם, מרגישה חום את לבי שמתפשט אל כל גופי... אתם פשוט נהדרים
אוהבת אתכם מאד
חזרתי מבתי ומיד רצתי אליכם. מה לעשות??? כל הזמן חושבת ומדברת עליכם, מתגעגעת אליכם ומספרת לכל ידידי הקרובים והמשפחה, איזו חברים מקסימים רכשתי לי בזכות האינטרנט... אפילו דודו טופז לא יוכל למנוע ממני מלכתוב לכם
צהריים טובים...טיול בפרק...../images/Emo143.gif
מהלכת בפרק בשביל הסלול בין עצים גבוהי צמרת ודשאים רחבים, מלוטפת בנעימות בקרני שמש חורפית. על הדשאים ובין השיחים מינים שונים של ציפוריםמלקטות, מקפצות, וציוציהן ממלאים את חלל האויר. על אחד העצים זוג צופיות זעירות, מסלסלים בקולם העדין, הזכר בולט בצבעו הכחול בוהק ,מדהים ביופיו, הנקבה קטנטונת אפורה, הם תרים אחר פרחים למוץ את צופם. על הדשא זוג עורבנים מזמרים זה לזו זמר אהבה לוהט. במרכז הפרק, באגם שוחים ברווזים, אגמיות, וברכיות בגדלים שונים. חלק מהזכרים רוקדים את ריקוד החיזור, מנפנפים בכנפיהם ורצים בקריאות רמות על פני המים. האחרים שוחים בשלווה ואוכלים מהמזון שאנשים מפזרים להם על פני המים. קורמורנים ואנפות שצוללים לעומק המים כדי לתפוס דגים, לאחר מכן,הם יושבים בשמש על האי הקטן במרכז האגם ופורסים כנפיהם ליבוש. התישבתי על ספסל מול האגם, עצמתי את עיני והתמזגתי עם כל היופי והשלווה סביבי.
מהלכת בפרק בשביל הסלול בין עצים גבוהי צמרת ודשאים רחבים, מלוטפת בנעימות בקרני שמש חורפית. על הדשאים ובין השיחים מינים שונים של ציפוריםמלקטות, מקפצות, וציוציהן ממלאים את חלל האויר. על אחד העצים זוג צופיות זעירות, מסלסלים בקולם העדין, הזכר בולט בצבעו הכחול בוהק ,מדהים ביופיו, הנקבה קטנטונת אפורה, הם תרים אחר פרחים למוץ את צופם. על הדשא זוג עורבנים מזמרים זה לזו זמר אהבה לוהט. במרכז הפרק, באגם שוחים ברווזים, אגמיות, וברכיות בגדלים שונים. חלק מהזכרים רוקדים את ריקוד החיזור, מנפנפים בכנפיהם ורצים בקריאות רמות על פני המים. האחרים שוחים בשלווה ואוכלים מהמזון שאנשים מפזרים להם על פני המים. קורמורנים ואנפות שצוללים לעומק המים כדי לתפוס דגים, לאחר מכן,הם יושבים בשמש על האי הקטן במרכז האגם ופורסים כנפיהם ליבוש. התישבתי על ספסל מול האגם, עצמתי את עיני והתמזגתי עם כל היופי והשלווה סביבי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.