בוקר טוב יום שני

[פנה קוטה]

בוקר טוב יום שני

יום כבד היום. מלא רגשות וזכרונות מקווה שיעבור לכם יום רגוע ושלו

 

[פולי44]

בוקר טוב לכולם, יום שני

יום השואה 2011, אתמול היינו בטקס ההנצחה שעורכת שכבת י"א כל שנה בבי"ס, וגם הורי באו והתרגשו מאוד. הונצחו גם בני משפחותיהם והיו גם תמונות, אחת של סבי מצד אבא שנרצח ברומניה והשניה של דודתה של סבתי מצד אמא, שהיתה סופרת ילדים מאוד מפורסמת בגרמניה ונספתה באושוויץ יחד עם עוד בני משפחה. היה מאוד מרגש יהיה זכר הנספים ברוך

יום שקט לכולם

 

[שושנה ו]

בוקר טוב של יום קשה ועצוב ../images/Emo7.gif../images/Emo16.gif

מלבד האפרויות שבחוץ, והעצב שבלב, אני גם חולה ..... אתמול הלכתי ובקושי תפקדתי.....בקושי ראיתי עד קצה האף שלי ..... לכן כבר בצהריים הודעתי שיידאגו למילוי מקום, כי לא אגיע היום ..... אחה"צ התקשר השלישי וביקש שאבוא אליהם ...... יודע שיום השואה משפיע עלי קשה, כבת לניצולי שואה ..... אצלנו הכל היה גלוי....שום דבר לא הוסתר ..... אמי ואבי סיפרו ודיברו על הכל ...... אני לא שוכחת, ולא סולחת לנאצים הארורים ...... שבגללם נחסכו ממני חיי משפחה נורמליים .... מעולם לא הרגשתי חמימות ואהבת סבים וסבתות ...... מעולם לא ידעתי את ההרגשה של להיות אחות..... של להיות אחיינית .....גדלתי עם חסר גדול ..... לא הייתה לי משפחתה נורמטיבית שבה יש : הורים, סבים/סבתות ....אחים/יות.....דודים/ות ..... תמיד היינו רק שלושה : אמא, אבא ובת ....... בחיים לא הוזמנו לחגוג חגים עם אחרים....... ולא הזמנו אחרים לחגוג איתנו ..... לא פלא שאני סובלת מהרגשה של חסר כל חיי !!!!!!!!!!!! אני לא שוכחת ולא סולחת למרצחים המתועבים האלה !!!!!!!!!!!!!!!!!!! אפסיק להיום בינתיים.....הולכת לצפות בחדשות .....אז שיהיה יום קל כמה שרק ניתן .....[חיבוק]

 

[שושנה ו]

והודעה משמחת- אוסמה כן- לאדן מת !!!!!!!! ../images/Emo9.gif

כן יאבדו כל אוייביך ישראל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מוזר, פתאום האייקונים חזרו לפעול ......

 

[Rוני]

איפה שמעת את זה?

 

[שושנה ו]

רוני, זה נאמר בחדשות וכל חצי שעה יש תזכורת ..

האמריקאים חיסלו אותו, את בנו, שני שומרים ואשה שהגנה עליהם. כל חצי שעה יש חדשות בערוץ 2. ועכשיו היו 2 בומים חזקים כאן.....אמא'לה ..... מקווה שלא זרקו גראדים כנקמה על- כך !!!!!!!!!!!

 

[מלכת הלבבות 8]

בן לאדן חוסל הגיע הזמן

http://news.walla.co.il/?w=/16/1819815&m=1&mid=112926

 

[Rוני]

אולי הגיע הזמן לפתוח רדיו. מה קורה אצלכם?

יש אזעקות?

 

[Rוני]

אולי הגיע הזמן לפתוח רדיו. מה קורה אצלכם?

יש אזעקות?

 

[colibri]

שושנה ../images/Emo201.gif

 

[חטא בת]

הספירה לאחור החלה..

עוד יומיים השבעה של השריונר ואראה אותו סופסוף אחרי שבועיים וחצי.

 

[colibri]

בוקר טוב

אכן יום קשה וכבד. אצלנו, בביה"ס של הנערה (שכל הילדים שלנו למדו בו) השבוע בין יום השואה ויום העצמאות הוא "שבוע הציונות". אין לימודים רגילים, אלא כל יום עובדים על איזשהו נושא במסגרת של התקדמות וחורבן לתקומה... והשנה, כשהנערה כבר בכיתת הבוגרים (כיתה ו'), הם דוקא יוצאים מחר לטיול שנתי. אבל הם אחראים על הדגלנות בטקס זכרון/עצמאות שיתקיים בשבוע הבא. טוטו התקשרה אליי אתמול: "יש לכם דגל בשבילי? אני צריכה דגל!!!" שאלתי אותה, קטן או גדול. "גדול!!! אולי, בשביל אוצ'וק קטן ובשבילי גדול!" אז שלחתי להן משלוח של דגלים. גם גדול, גם קטנים, וגם שרשרת דגלים לבית. מהחיילים - שקט דממה... הנסיכה אמרה שאולי תבקש ותקבל איזשהו אפטר השבוע. אוףףף, מתגעגעת...

 

[פיטנגו4]

סבתא שלי

ז"ל ניצלה מהשואה. אחת מאחיותיה ניצלה ממש מתאי הגאזים. ענף משפחתי שלם חוסל, נרצח. לסבתי ז"ל יש הרבה נינים, כולם חיים בישראל. אחד מהם, הבן שלי, הוא חייל קרבי בצבא הגנה לישראל. זו הנקמה.

 

[ל י ת י1]

צהריים טובים

יום עצוב וקשה. מתחברת להגדרה שהציגה קוליברי לשבוע הזה שבין יום השואה ליום העצמאות כ"שבוע ציונות". כל שנה יש לי הרגשה, שבמקביל לעשרת ימי תשובה בחודש תשרי, עומדים הימים האלה שבין שני ימי הזכרון כימי תשובה מהבחינה הלאומית. תמיד השבוע הזה הוא קשה. ונדמה לי כי השנה, בפעם הראשונה כאמא של חייל הוא משמעותי, קשה וטעון שבעתיים. גדלתי במשפחה מלאה סבים, סבתות דודים ודודות, משפחה יוצאת עדות המזרח. הסיפור המשפחתי שלנו מגיע מכיוון אחר. לאחר עלית הנאצים לשלטון חלק מיהודי אירופה חשו לאן מנשבות הרוחות, וחפשו אפשרויות שונות להגר. בשל מדיניות הבריטים ומספר הסרטיפיקטים הנמוך, פלשתינה-א"י היתה אפשרות כמעט ורק במסגרת המוסד לעליה ב', דהיינו העפלה לא ליגלית. בשנת 1937 היה סבי ז"ל, יליד הארץ, בחור צעיר. חבר סיפר לו שמחפשים בחורים צעירים שיסעו לפולין בכדי להתחתן בנישואים פיקטיביים עם בחורות פולניות בכדי להביאן ארצה באופן חוקי (אם כי ערמומי למדי). סבי עלה על האוניה, הגיע לפולין ופגש את הבחורה אותה היה אמור לשאת לאשה. לצערו הרב הוא מצא שהיא....מכוערת...מאוד מכוערת. בין היתר פגש את חברותיה. אחת מהן יפה במיוחד, גם היא חיכתה לתורה שיגיע הבחור שהיה אמור לחלץ אותה מפולין. סבי והבחורה היפה התאהבו. הוא כמובן העדיף להתחתן איתה, ולא באופן פיקטיבי.... במאמץ רב הצליח ליצור קשר עם מפעיליו בארץ בכדי לקבל את אישורם לשאת את הבחורה היפה על פני המכוערת. התשובה שקיבל היתה שלילית: "תפעל לפי המקובל. תתחתן עם האשה שאתה אמור, ובעוד כמה חודשים נודה לך באם תחזור לפולין, הפעם כדי לחלץ משם את הבחורה שאתה רוצה". בלית ברירה סבי חזר לארץ "נשוי" לבחורה המכוערת. לאחר שעבר את תקופת הצינון בארץ, כבר לא ניתן היה לחזור לפולין. בלבו נשאר זכר של אהבה קצרה לבחורה יפה בפולין הקרה. כמה שנים לאחר קום המדינה, פגש בטיילת שעל שפת ימה של תל אביב את האשה אותה "נשא", המכוערת... היא כמובן חשה שהיא חבה לו את חייה. במקביל סיפרה לו על חברתה, הבחורה היפה שנספתה בשואה. סבא סיפר את הסיפור הזה, בגאווה מהולה בכאב. גאווה על שהציל נפש אחת, וכאב על שלא הספיק לחלץ את אהובתו.

 

[אםפי7]

ליתי אתחבר לסיפור שלך אבי ז"ל היה מאנשי

ארגון העליה הבילתי ליגאלית, הוא היה מוצב ברומניה ומשם פעל להעלות את האנשים , בעיקר בסוף המלחמה, ומחופרי המנהרות בקפריסין שדרכן הבריחו בחורים צעירים שיצטרפו ללוחמים בהגנה ובפלמ"ח. לפני מספר שנים נסעתי לקפריסין לפמגוסטה לחפש שרידים של המחנות, לא היה סימן, נשארו רק הסיפורים של אבא ז"ל.

 

[סמדר בנ]

ליתי, כמה עצוב

אני שמחה שביך הציל בחורה אחת, אבל חבל שאהובתו נספתה. זו פעם ראשונה שאני שומעת על הצעירים האלו שנסעו להתחתן שם. כ"כ הרבה סיפורים, כל שנה משהו מתחדש. כל שנה לא ניתן לקלוט את הזוועה