שבועים וחצי מאז שהשמים נפלו עליי ואהובי בעלי מזה 22 שנה נלקח מאיתנו. כואבת,כעוסה,מבולבלת ובעיקר עצובה...קשה לי מאוד קשה לילדים לא יודעת איך להמשיך?? אשמח להצטרף ולשמוע אנשים שעברו תתקופה הקשה הזו. בהמשך אפרט קצת יותר. תודה והמשך יום טוב...
תנסי לחיות יום אחר יום , וכל יום את היום הזה בלבד ואז אתראי שהזמן חולף , ומגיע אוטוטו ה30 תקראי מה כתבו אילו שקדמו לך אולי שם יש עצות טובות עבורך ואנחנו פה לתת לך כתף למחות את הדמעות ולדגדג אותך שתצחקי קצת לפעמים היתצרון שיש פה אנשים כמון שעברו את זה לכן יבינו אותך תכתבי מה שמציק לך , ופה יקשיבו לך ממקום של הבנה
אצלי עבר כבר שלושים יום לומדים איך להסתדר צריך להסוף את עצמנו אנו לאחר 20 שנות נשואים. הידים כאשר את מראה להם שאניך מתפרקת הם גם מתחזקים בזכות זה ילדי בני 19 15 ו8 הגדולים כשה להם אך מסתדרים הקטן כול הזמן בודק גבולות אנו צריכות להיות כרגע גם אמא וגם אבא . שיהיה לך בהצלחה .ושולחת לך
ימים לא קלים את עוברת את בתחילת דרך חדשה , ורק את יכולה לעזור לעצמך בהחלטות שתקבלי , חיים חדשים נפתחים בפניך ,שונים .... אבל אני לדוגמה החלטי מהתחלה שאני רוצה לחיות הכי טוב שאפשר ... כל בוקר מודה על הטוב שיש בעולמי .. מתבוננת בחצי הכוס המלא ומודה שיש לי כוס ויכולה למלא אותה .. התמודדי בכל יום בפני עצמו , ועשי את הכי טוב שאת יכולה וזכרי שגם מחר זורחת השמש