בוקר טוב חברים

בוקר טוב חברים

הסופ"ש היה קצת קשה עם כל מראות הזוועה שהיו קשים בלשון המעטה ,רעידות אדמה צונמי ,אסונות טבע ,משאירים אותי חסרת אונים ,כואבת מתוסכלת אבל מדחיקה .. אבל הפיגוע המזעזע באיתמר משאיר אותי כואבת וכועסת ...המחבלים יתפסו ואין עונש שיספק ,גם לא עונש מוות..אבל ממשיכי דרכם נמצאים בכל מקום ,אלימות לא פותרים באלימות ..ומי שעשה את הפיגוע הצליח לסכל עוד התקדמות שהייתה אמורה להיות, במשא ומתן . איכסה של שבת עברה עליי , והיום יום חדש, אז שיהיה לנו יום מועיל, שבוע מוצלח שרק נהיה בריאים ומאושרים.
 
בוקר טוב ורק לשמוע בשורות טובות ולא כאלה

גם עלי עברה שבת של לחץ נפשי נוראי שבסופו בכיתי והרגשתי חוסר אנרגיה ורצון ליצור או לעשות אפילו פעולה פשוטה כמו הדחת כלים. אך בכל זאת אי אפשר מצידי להשאיר בלגן אז קמתי והדחתי אותם. הכנתי לעצמי רשימת מטלות להיום. שישהיה יום טוב לכל אחד ואחד.
 
שבוע טוב ובוקר טוב

אכן סוף שבוע קשה עבר עלי, המראות של רעידת האדמה ביפן וגלי הצונמי המכסים את האדמה הוכחה לחוזק של המים , ויכולת ההרס של גלי הים , רק חזקה את הדעה שלי שהים הוא מאגר אנרגיה ענקי משהו קורה לכדור שלנו , וההצפה במים גזלה המון קורבנות אדם וקיים הסיכון הגרעיני שרק מתחיל להחשף עכשיו ובערב השבת , קצת אחרי חצות ישבנו בצט מקשיבים לשירים שאחד החברה שלא יצא למועדון , עלה לשדר לי , כדי לעודד אותי ובאה אמא של חייל קרבי שיצא לבלות , לא לקח טלפון או מפתח , והאמא פחדה להרדם שמא לא תשמע את הדפיקה בדלת דברנו על לבה שלא תפחד מהצט , שתתחבר לרדיו של החדר ולצורך הזה נכסה לפרטי של השדרן , אבל הזהיר אותה לא להכנס לפרטי למעשה הוא הכניס אותה לצט אבל הפחיד אותה היטב מהרעים שבצט ישבנו שלושתינו והקשבנו לשירים והצטרפו אלינו אנשים נוספים היה כבר לךקראת 4 בבוקר שהחייל האמיץ חזר הביתה ואנחנו חשבנו לפרוש הגיע בחור נוסף ואמר אתם חוגגים פה, האמת השדרן השמיע שיריםעבריים שקטים של ריקודי עם ואני רקדתי על הכסא , מנסה להרגע ממראות היום והבחור אומר רצחו משפחה באיתמר , הלכנו לעמודי החדשות ואני לרגע נחרדתי , כי בן דודי נרצח בהגנה על הבית והילדים בערב שבת בישוב אבני חפץ ועצם העניין שזה ערב שבת בצפון השומרון ליד שעם ואני פה צרחתי לאאאאאאאאאא קראתי את החדשות הקשות , חזרנו לצט וספרתי על השבת ההיא שלי שהבטן שדרה חששות , כי פרסמו על אב המשפחה ועל הבת שנפצעה בגופה כיסתה את אחותה הקטנה שהן לא הגיעו לחדר החירום הוא ירה אל תוך הבית ולפתע שמעתי פה צרחות ויללת מכונית משטרה , השעה היתה כבר 4 וחצי בבוקר הרחוב שלי מואר היטב כי יש גינה ציבורית , היו שם מכונית משטרה כחולה ורכב סיור של מג"ב ואשה שצרחה בהסטריה נוראית , וברקע שמעו את יללת האמבולנס שהתקרב לאיזור ברחוב השקט נשמעו היטב הקולות של השוטרים ושל צוות הנטן שהגיע לאיזור במצב הזה ממש לא הצלחתי ללכת לישון עד שנדמו הקולות ברחוב השקט חזר אל השכונה השקטה שלי , ולקראת 5 הרחוב היתה דממה ורק קור חזק עלה מין הרחוב השקט , החברה הצט חזרו מן המועדון השדרן החליט לסגור שידור , והלכנו למיטות החמות אני בבית והוא בבית שלו הטלפן חיבר אותנו לשעה קלה נוספת , הוא נרדם ואני נשארת עירנית עד 6 בבוקר רועדת מהקור תחת השמיכות , נסערת מהארועים שחוו עלי ב24 שעות אחרונות היה קשה להרדם , המראות , החדשות היו ברקע , יפן התערבבה לי עם איתמר היתה זו שבת קשה , שבת של מחשבות של תמונות שקשה לעכל ידעתי שרק במוצאי השבת יתפרסמו השמות של בני המשפחה ואכן שפרסמו בחדשות את שמות המשפחה שנרצחה , היה לי קשה זכרתי את הצרחה שלי אז , שהסתבר לי מהרדיו שבן דודי נרצח אני חששתי כל השבת הבטן שלי אמרה שאני לא רוצה לדעת , אבל מאחר והם שומרי שבת זה התפרסם רק אחרי יציאת השבת ואתמול שאמרו את השמות , עברתי צמרמורת קלה וניסיתי להרגיע וחשבתי עד מתי אנחנו נשלם בקורבנות אדם בארץ שלנו עד מתי המאבק על הארץ שלנו יגבה מאיתנו אובדן קורבנות תמימים וככה התחלתי את השבוע הזה , מחפשת חיבוק חם עם דמעות בעיניים הבוקר החדשות סוקרים את האובדן של משפחה באיתמר אני מקשיבה ועיניים עם דמעות על האובדן , קשה לי עם המצב הזה ויודעת שהמאבק על ארץ ישראל לא נגמר, ומקווה שאילו יהיו הקורבן האחרון חושבת על הילדים הקטנים שנותרו , ועל החיים שלהם הלאה יודעת כמה קשה להיות יתומה מהורים, והם עדיין קטנים וזקוקים להורים תומכים ושהקשבתי לעובד הסוציאלי שאמר שהמשפחות טובות הוא סומך עליהם שיתמכו בילדים ומהכתיבה בפורום יודעת כמה המשפחות סובלות אחרי אובדן אחד היקרים לנו ופה אבדה משפחה שלמה , נותרו 3 ילדים קטנים , שיגדלו כיתומים ומקווה ומתפללת לשבוע טוב יותר מהשבת שעברה עלי ויודעת שחג הפורים מתקרב , אולי לאריו דברים ישתנו לטובה
 
נסיכה אהובה תיארת את שבליבי במילים. תודה

לא יכולתי לכתוב כלום מרוב רגשות קשים ומבלבלים.
 
האובדן קשה לכולם

שאמרתי לך שעברתי אובדנים רבים , הנה לך עוד אחד מהם אני כל כך מבינה מה עוברים בני המשפחה שאבדו משפחה שלמה לצערי זה מוער לי מהאובדן של בן דודי ז"ל שהיה בן המקימים של אבני חפץ בן דוד יקר ואהוב , שהיה קרוב אלי נפשית כמו אח
 

רוזהלי

New member
יהי זכרם ברוך../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

עד עכשיו היו הספדים מרגשים ביותר ועכשיו מסע הלוויה בתוך בית הקברות.
 
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים

שולחת ניחומים למשפחות היושבות שבעה וליתומים שהמשפחות והעו"ס מנסים לעטוף באהבה שינחומו מהשמים עם כל אבלי ציון ויורושלים והשם ינקום את דמם מיד הרוצחים השפלים
 

אבשלום68

New member
אשד

גם אני עברתי ועובר עדיין את העליות והמורדות במצבי הרוח. ולמדתי מנסיוני המר שהשגרה היא התורמת הגדולה להשאיר אותי צף. איבדתי שני ילדים כשהיו בני ארבע, בני הבכור בתאונה ובתי בת הארבע נפטרה מלוקימיה. כל זה קרה בהפרש של שלוש שנים. התגרשתי מאשתי לשעבר אחרי כ 28 שנות נישואים גם בגלל מה שקרה והתגובות של כל אחד מאיתנו. וגם בגלל סיבות רבות נוספות שאיןלי רצון לפרטן כאן - בכל מקרה לא היתה אשה או גבר אחר...... ממש יומיים שלושה לפני העזיבה הפיזית של הבית (העזיבה הנפשית היתה הרבה לפני כן) הכרתי אשה - גרושה, היא בשום פנים ואופן לא היתה הסיבה לגירושין ו נפשי דבקה בה ונפשה דבקה בי והפכנו מהר מאד לזוג ולמשפחה על כל המשתמע מכך.היא נפטרה לפני 10 חודשים מסרטן השחלות אחרי 3 שנות טיפולים כימוטרפיים. ידי לא משה מידה כל שלוש השנים האלה וגם ברגעים האחרונים - 18 שנים היינו יחד יחד יחד מה שהחזיק אותי חי היו ששת נכדי שמייד לאחר השבעה חזרתי לבבסט עליהם כמו שהיה קודם. השגרה המבורכת היא המסגרת שמקלה לי על ההתמודדות, אני יוזם לי פעיליות לפעמים מופשות אבל העיקר לעשות משהוא!!! רק לא לשבת בטל ולחשוב חזלנ"ו אמרו שהבטלה היא אם כל חטא אז אצלנו היא אם הדיכי!!!
 
זה לא נגמר העצב הזה . יושב כמו אבן על החזה.

צר לי לשמוע על כל הרבה סבל שעברת ומתפלאת על היכולת שלך להמשיך הלאה. לפעמים אני שואלת את נפשי למות כדי להביא קץ לסבל ולעצב הנורא הזה. לפעמים אחרות אני מתייצבת וגומרת בנפשי שלא להכנע לו לעצב כי נשארו לי 3 ילדים ו2 נכדים מקסימים וטובים שרק רוצים בטובתי . ויש לי חמות מתוקה אמא ו3 אחיות מאמצות ובן אחד מאומץ ולו 4 ילדים נפלאים והרבה חברים . ובכל זאת אני מרגישה בודדה מפני שעם בעלי זיכרו לברכה היינו חברים כל כך טובים עד שאי אפשר היה לראות אותנו בנפרד למעט זמני העבודה. וכאשר אני נתקלת בקשיים ולו הקטנים ביותר מיד אני בוכה ומתגעגעת לימים שהיינו פותרים בעיות ביחד. אני חושבת שאני מבינה אותך אך לא מתיימרת לומר זאת בפה מלא. כי ככלות הכל כל אחד יש לו את 100% הצער והכאב שלו. היום אני תופרת לפי הזמנה תחפושת לבת של חברים שלנו. וכך כל יום אני משתדלת להיות עסוקה ביצירה זו או אחרת. יום טוב .
 
הבדידות זה קטע של רגש

את יכולה להיות עם המולה מסביבך ולהיות בודדה לגמרי, לי זה קורה המון אז למדתי לחלוק דברים ואז הבדידות קטנה , אז אני לבד אבל לא בודדה גפ הככתיבה בפורום זו צורה של התחלקות במה שעובר עליך החברות עם בעלך נתנה לך תמיכה רגשית, הוא היה החבר שלך לכן הכאב והגעגוע עליו כל כך חזקים , חסר לך החבר שלך החצי השני שלך ונותר חלל רגשי ענק במקום שהוא היה לצידך , לכן את מתחברת לצער ולכאב תנסי לזכור אותו באהבה לא בצער, זה יקל עליך את ההתחברות לאנשים חדשים ככה אני עושתי לפני 24 שנים שאחותי נהרגה , ככה גם למדתי את החיילות שלה שיוכלו להמשיך לתפקד ביחידה ככה ניסיתי ללמד את אמי ז"ל שאבי נפטר בידיים שלי בבית , אמי אמרה לי תמיד הייתי גבורה אל תחלישי אותי ואני הבטחתי ותמכתי ועודדתי אותה להתחבר עם חברות ובמתנ"ס , תשמעי היא התחילה חיים חדשים הלכה להתעמלות ומצאה חברות ביישניות כמוה, ובמועדות אפילו מצאה חבר שגונן עליה ודאג לה זה לא היה פשוט היא היתה מעבר לגיל 70, אני עודדתי אותה ,לחיות לצחוק להיות מאושרת גם לך אני תמיד כותבת תתחברי לאנשים ונשים חדשים , תצרי חיים חדשים עבורך
 

דוביבר

New member
יש לי רק דבר אחד לומר לך(ם) בשם כולם

הכותרת - גנובה מכוורת (סנדרסון, לדעתי), אשד יקרה, מבקש, לא, סליחה, דורש: הסירי מסדר יומך, מחשבתך, הכרתך ומסדר יומו של הפורום את המחשבה הארורה והנוראית בדבר שאלת נפש למות (או כל נוסח מכובס אחר לנטילה עצמית של החיים) עצם המחשבה על כך, עצם שימת המחשבה כאפשרות בת קיימא עצם נוכחותה בין דפי פורום זה - היא....לא מוצא מילה ראויה. המחשבה כי המוות יביא לקץ הסבל והעצב הנורא - שגויה, ולו באופן חלקי. שהרי אולי. אולי אולי אולי, תלוי בתפיסת החיים והמוות שלך - תביאי קץ לסבל שלך, אולם במחי אותה מחשבה, אותו מעשה, את מעצימה פי עשרות מונים ויותר את סבלם של הנותרים - הן צערם על המעשה והאובדן והן תחושת האשמה. אני יודע, אני יודע, זו רק צורת דיבור. אין לך כוונה של ממש לעשות זאת. את פחדנית ולא היית מצליחה בכך גם לו רצית. אינך יכולה לסבול כאב. בסדר. שמענו. ובכל זאת - מרגע שזה נוכח בחלל האוויר, יש בזה בבחינת האמירה התיאטרונית המיוחסת לצ'כוב "אקדח אשר מופיע במערכה הראשונה סופו לירות במערכה האחרונה" ובא לציון גואל דובי
 
שלום לסבא הגנוב

קראתי אותך , אני שמחה שהיה לך פרק ב של אהבה וחברות 18 שנים זו חתיכת חיים ארוכה וטובה, אין לי ספק שהיתה שם המון חברות ואהבה האהבה שעטפה אותך בפרק ב שלך עזרה לך להתגבר על אובדן שני הבנים , בבקשה תמשיך לטפל בנכדים כמו שאתה עושה בהמון אהבה, הם שומרים על הנעורים שלך תמשיך להיות סבא גנוב והם יתנו לך ים של אהבה להמשיך הלאה אתה צורך הנתינה באהבה מעשירה את הנותן את המקבל כאחד וגן אני שולחת לך ים של כוחות וים של אהבה להמשיך להיות סבא גנוב שתדע סבא זה משהו חשוב בחיים של הנכדים, אני שאבתי המון כוחות מסבא שלי למעשה אני הנסיכה של סבא ז"להמיוחד שלי קשוח וביישן כאחד היו לי שני סבים , אבא של אבא היה איש מיוחד , והשני של אמא גדל אןותי עד גיל 5 כל חיי חפשתי גבר בדמות הסבא האהוב עלי ביותר , זה שנתן לי את הגבולות בחיים אני גדלתי יותר כבת זקונים מאשר נכדה, הוא וסבתא גרו ליד ואני תמיד ברחתי להיות איתם אני למעשה הייתי הנכדה הראשונה שגדלה בזרועותיו , הנכדים האחרים חיו בחו"ל וזה היה השיקום שלו אחרי שאבד בן בתאונות דרכים ב47 שעלו לארץ אחרי נתק של שנים כי הבן עלה לארץ במסגרת עליית הנוער, הם היו איתו יום אחד והוא נהרג הבית היה שקט ורציני עד שאני באתי לעשות שם בלגן לכולם , הם דרשו ממני להיות ילדה שקטה ובוגרת עד היום הדודים והדודות שלי עושים שמניות באויר לעזור לי, ההורים שלי נפטרו והם דואגים לי כל הזמן הדודות שלי ירשו אותי מאמא ז"ל ורצות איתי כל הזמן , ובאות לעזור לי בבית , כמו שדואגים לאחות קטנה
 
למעלה