בוקר טוב ושבוע טוב.
מכיוון שבפורום הזה אסור להשתרשר ביום האתמול ולהגיב. אז אני כותבת לכם שוב היום וחבל לי אם מישהו ישתעמם, אך אשמח מאוד אם לאחר זה את הלב יחמם. שולחת לכם רשמים מחיבוק גדול וארוך שנתנו אתמול לצפון. יצאנו בשעה 9.30 בבוקר לכוון הצפון עם חברים, הכבישים היו רקים כמו ביום כיפור, כך בערך עד גן שמואל, שם התישבנו לאכול ארוחת בוקר ולשתות כוס קפה. לאחר התרעננות עלינו על כביש 784, שהוא כביש שמוביל לכרמיאל כל הדרך חיפשנו יערות שרופים, להגיד את האמת ממש לא ראינו, פה ושם ראינו חלקת אדמה קטנה מפויחת והבננו שנפל שם נפל של טיל, העיר כרמיאל מאוד יפה, התישבנו בבית קפה, נגש אלי בעל בית הקפה ושאל האם באתם לחבק את הצפון ? ספונטנית עניתי לו כן, ואז הוא תפס אותי וחיבק אותי, התפוצצנו מצחוק.לאחר הקפה יצאנו לעיר, פגשנו נער בדרכינו ושאלנו אותו היכן הבתים שנפגעו, הוא לא ידע לענות לנו. ואז החלטנו שעולים לקרית שמונה, בקרית שמונה כבר ראינו סימנים של מלחמה, דונמים של יערות שרופים, בתים שנפגעו, והעיר עיר רפאים, אנשים כנראה ישבו בבתים הרחובות היו שוממים. ראינו זווילים של תחמושת תותחים, הכבישים חרוצים משרשראות הטנקים , משם עלינו לעבר כפר גלעדי, שם הגיעו מטיילים נוספים הלכנו לכוון אנדרטת תל חי לראות היכן נפלו לוחמי המילואים, עמדנו עצובים וכואבים מול ושתקנו. משם לתצפית של קיבוץ מנרה, שם פגשנו חיילים ברכבי המר, ששמחו לקראתנו, הראו לנו את הכפר הערבי אל מנאר ששוכן מתחת לקיבוץ מנרה, הראו לנו את תחנת השידור של אל מנאר שפוצצו ועוד כמה בתי שפגענו בהם. החייל שהדריך אותנו וסיפר לנו היה חייל דרוזי. והראה לנו וסיפר שכוחותינו נמצאים עמוק בלבנון. ושוב נתקלנו בכבישים המחוספסים משרשראות הטנקים , המשכנו למצודת כוח שנקראת גם מצודת ישע, שם נלחמו ותקפו בליל 21-20 באפריל 1948 חיילי כוח של הגדוד השלישי של חטיבת יפתח-פלמ"ח, את משטרת נבי יושע השולטת על כל החולה, הכוח הפורץ התגלה וספג וסבל אבדות כבדות מאוד ונסוג, ואז בליל 17-16 במאי תקף הגדוד שנית והצליח לכבוש את המצודה, רק שנמצאים שם מבינים כמה חשוב היה לכבוש את המקום הזה, נפלו שם 28 לוחמים על שמם נקרא המקום "מצודת כח". משם המשכנו לכרם בן זימרה, כמו טוסקנה קטנה, מלא גפנים, נכנסנו ליקב, טעמנו יינות וקנינו, שמענו מהם חוויות של החודש האחרון אך זה לחוות את המלחמה. משם למעלות שנתגלתה במלא יופיה, הכניסה מלאה בפסלים ושדרות של בוגונוויליות והרדופים, שווה ביקור. ואז שמנו פעמינו לכוון עכו, למסעדת אבו כריסטו, שם התישבנו לפנות ערב מול השקיעה לאכול ארוחת דגים משובחת, המסעדה שתמיד מחכים בתור היתה ריקה כמעט לחלוטין. אכלנו נחנו שתינו קפה והביתה. בדרך שמענו בחדשות שתושבי הצפון מאוד מאוכזבים, חיכו והכינו את עצמם לגל של מבקרים, ומעטים ביותר הגיעו.