בוקר טוב ושאלת יום

[מיכל של עומר ויובל]

בוקר טוב ושאלת יום

היינו על הבוקר ברמב"ם לעשות להם אולטראסאונד של פרקי הירכיים שאני דוחה כבר חודשיים (דיברנו פה על אמהות רעות?). הכל תקין. הם היו מדהימים. פשוט מלאכים. גם בנסיעה ברכב וגם בעגלה אח"כ היו חמודים ושיחקו עם הצעצועים שלהם. אתמול הרמתי את העגלה למצב חצי ישיבה. כנראה שזה עשה את ההבדל. פתאום הם היו מוכנים לשבת בעגלה קצת יותר לפני שהתעצבנו. אני מקווה שמעכשיו הם יקלטו את הכיף שבטיול ושאוכל לצאת איתם שוב לטיולים ארוכים. ושאלת היום שלי רצינית - תאומים (או שלישיה) כן או לא? כלומר, אם הייתם יכולים לבחור לקבל את הילדים שלכם אחד אחד, הייתם מעדיפים זאת? התשובה שלי היא כן. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מתה על הילדים וגם שמחה על היחודיות שבתאומים, אבל נראה לי שאם הם היו נולדים בנפרד, כל אחד מהם היה מקבל קצת יותר תשומת לב ואני הייתי יכולה להנות קצת יותר מכל אחד מהם בנפרד, בלי לשלוח מבט מודאג מעבר לכתף אל השני. אני תמיד מרגישה אשמה. לדוגמא, אם אני משחקת עם אחד והשני רואה טלוויזיה (גם אם הוא נורא מאושר), אני מרגישה שאני מזניחה אותו, וכל הזמן מסתכלת לבדוק אם הוא מרוצה, וכך לא משחקת בלב שלם עם הראשון.

 

[rotrot]

ומבחינת הילדים עצמם? ../images/Emo12.gif

מיכל, לדעתי, אין טעם בלחשוב מה "היה אם" אלא יש להתמקד ביתרונות של המצב בו את מנצאת, ויש המון! אני כתאומה חושבת שיש הרבה מאוד יתרונות בלגדול כתאום על פני ילד "רגיל". השיתוף, החברות, החוויות, הקשר המיוחד - אלו דברים שניתן למצוא במינון נמוך יותר אצל אחים רגילים - ואלו הדברים שהופכים את החוויה ה"תאומית" למיוחדת וחד פעמית.. אין ספק שלהורים זה קושי עצום, אבל למרות הקשיים אני בטוחה ששהורים והילדים יוצאים נשכרים מהחוויה המיוחדת הזו.

 

[keren1]

אני מבינה בדיוק את הכוונה שלך.

לא פעם שאלתי את עצמי את השאלה הזאת ואם כן אז מי יבוא קודם. ואחרי מחשבה (כל פעם מחדש ובגילאים שונים). התשובה שלי הינה לא!!!! אני לא יכולה לחשוב שהם לא ביחד. ואולי זה לא בסדר בגלל העצמאות והיחודיות של כל אחד. אבל גם הורי היום אומרים נכד אחד זה כלום, רק תאומים בבקשה להביא!! מיכל אולי הסיבה שהתשובה שלי היא כל כך נחרצת כי גם יש לי את דניאל בבית. ותמיד אני צריכה להתחלק. וגם אם היה מגיע רק ילד אחד במקום הזוג היתה לי את דניאל ברקע. עכשיו שיש לי את שלושתם זה פשוט טבעי. לומדים לחיות עם זה. קרן

 

[galgil]

יסורי מצפון לא עושים שום דבר טוב

לאף אחד. אני מציעה לך לנסות "לעבוד" על עצמך ולהפטר מזה. כשהייתי בהריון עם התאומים (היום בני 4), קראתי הרבה חומר, וגם על הרבה אמהות שתארו את החוויה שלך. החלטתי החלטה נחושה שלי זה לא יקרה!! אני רוצה להנות מילדי, גם מכל אחד בנפרד. כבר בבוקר אחרי הלידה, כשהיגעתי לחדר הילודים בבית החולים עמדתי בפני הדילמה : שני התינוקות הקטנטנים שלי בכו. מה לעשות? מי קודם? לקחתי אויר , ואמרתי לעצמי - "זה המצב מעכשיו והלאה, והנה הפעם הראשונה -נראה איך אני מתמודדת". התמודדתי. אני בכיף מקדישה את עצמי לכל אחד מהם בנפרד, וגם כמובן ביחד. אפשר להתאגן גם על הפרדה "יזומה"- למשל, סבתא באה ומשחקת עם אחד, ואני עם השני. ככה גם לא צריך לדאוג לשני, וגם יש פרק זמן יותר ארוך לזמן איכות עם כל אחד. בקיצור - לדעתי מצוין שאת רואה שישי בעיה, אפשר לפתור אותה, זה תלוי בך.

 

[keren1]

איזה כייף לך שהם כבר בני 4

הם בטח מדהימים. אצלנו זה מאד כייף לראות את האינטרקציה בינהם. הם מאד דואגים אחד לשני, שני אפילו יותר מדי. בדיוק היום פגשתי אמא של אחת הבנות שאיתם בגן. קשקשנו והיא סיפרה שכשהגננת מבקשת זוגות זוגות מתן והבת שלה תמיד רצים והולכים ביחד ושני מאד נעלבת. הפרדת בינהם בגנים באיזה גיל? קרן

 

[galgil]

לא הפרדתי, וכנראה שאדחה זאת לבי"ס

ההחלטה על הפרדה היא מאוד מורכבת, ותלויה במצב העיניינים בינהם. אני מתלבטת בעניין בכל פעם ש"עולים כיתה" בגן. בנתיים הם 3 שנים רצופות במעון (עכשיו הם בשנה השלישית), שם יש כיתה אחת לכל שכבת גיל. לכן ברור שהם ביחד, וחבל לעזוב מסגרת מצוינת רק בשביל להפריד. בשנה הבאה הם עוברים לטרום-חובה, וזו הזדמנות להפריד. לשימחתי, הבנים שלי לא תלויים אחד בשני. הם מאוד עצמאיים ויש להם תחומי התעניינות שונים. הגננות מהגן מדווחות לי שהם כמעט לא מבלים ביחד בגן. יחד עם זאת, אם קורה משהו לאחד מהם, השני מיד מתייצב, וזה עוזר להם. אז אני חושבת שיש יתרונות ויש חסרונות להיותם תאומים. אני מנסה להנות מהיתרונות. התייעצתי עם פסיכולוגית - והיא טוענת שמפרידים רק אם במקרה שיש בעייה בביחד שלהם (למשל: תלותיות, אחד דומיננטי ששולט בשני וכו...) (זו כמובן דעתה, הרבה פסיכולוגים אומרים - להפריד, לא חשוב מה המצב. אני אישית לא מאמינה בכללים שאינם לוקחים בחשבון את הילדים בעצמם.) בקיצור, יש לי עוד כמה חודשים לחשוב על זה, אבל כנראה שאני אחכה עד בית הספר. חוץ מזה - לכל האמהות ל"קטנים" - אין לכן מושג כמה שכיף עם תאומים יותר גדולים. אני בגן עדן!!!!!!!!!!!

 

[חיבנוקי]

הריון יחדני?????? מפחיד../images/Emo8.gif

סתם... האמת שאני לא יודעת איך להתמודד עם הריון של אחד, מה פתאום יהיה לי זמן לעצמי? לישון בין ההנקות? להסתכל רק על תינוק אחד שלומד ללכת בלי להסתכל עם ה"העיניים השניות שבעורף" על השני שכבר בורח החוצה? נראה לי שעמום מוחלט.

האמת אחרי שתי הריונות כפולים לא יודעת מה הייתי עושה עם הזמן הפנוי. ולגבי הפרדה אני הפרדתי את דין וליעד רק בכיתה א´ ואת שי ועדן מכורח הנסיבות כבר מגיל די צעיר כי עדן חלק מהזמן בגן המיוחד לחרשים. והקשר בינהם לא שונה מהקשר של דין וליעד . גם את האחים התאומים שלי (בני 20 כיום) הורי אפרידו רק בכיתה א´

 

[zimes]

אחד אחד. ללא ספק

לגבי "זמן איכות" עם אחד הילדים - אני כמעט אף פעם לא נמצאת עם *אחד* מהם בנפרד. מה שכן, כשכולנו יחד, לפעמים אני משחקת עם אחד ואבא עם השני. עוד קורה שאני מיניקה אחד והשני עם אבא.

 

[נונינה]

תמיד אני אומרת ש.......

אם פעם אני אכתוב ספר יקראו לו "ילדים עושים אחד אחד". אני חושבת שזה יותר טוב לכולם. ומאפשר לגדל אותם בפחות לחץ. זה לא שלתאומות אין יתרונות, אבל לדעתי החסרונות בכל זאת גדולים יותר.

 

[anat30g]

../images/Emo77.gif ששמה תאומים

כבר כתבתי את זה בפורום - שמבחינתי תאומים לא היו אופציה רצויה... אבל מרגע שקיבלתי אותם, הבנתי שהייתי צריכה אותם... הם תרמו לאמהות שלי, לנשיות שלי, לאישיות שלי כאדם... והם רק בני שנתיים וחצי... אין לי יסורי מצפון ולא רגשות אשמה כי הם זוג... ההפך לדעתי יש להם המון יתרונות שאין לגדולים שלי....

 

[רז2]

בחודשים הראשונים

חשבתי שאחד אחד עדיף, כדי לתת להם את הטיפול הטוב ביותר. אבל כיום אני כבר לא חושבת כך. קודם כל היתה לי המון עזרה,ואני לא חושבת שהילידם יצאו מופסדים. ועכשיו אני רואה את כל היתרונות שבגידול תאומים. יש להם האחד את השני. אני שמה אותם במיטה אחת, ומתעסקת בעינייני במטבח ופתאום שומעת אותם מתגלגלים מצחוק, אני מציצה בסקרנות לחדר, ורואה אותם עושים פרצופים האחד לשני וצוחקים..... או שאנחנו משחקים בסלון ופתאום שיר ניגשת לרון ומחבקת אותו, שניהם נופלים על השטיח צוחקים. יש להם האחד את השני, ואם אחד ישן והשני ער, אז הער ישר מחפש את הישן בכל הבית. פשוט כיף!!!!

 

[רונית של ל&ל]

והתשובה שלי היא : לא

עם כל הקושי ועם כל רגשות האשמה אני עדיין רוצה ושמחה שקיבלתי את שניהם יחד. אני חושבת שרגשות אשמה קיימים גם עם ילד אחד ובכלל הם חלק מהלידה , באים קומפלט עם הילד/ה/ים אבל מה שכן, את הילד/ה הבאים הייתי רוצה (הי שם למעלה) בבודד/ת

 

[קרנושה]

ללא ספק ש

ארצה לחוות הריון יחיאי (חוויה מתקנת אחרי מה שעברתי)....אך כעת לא חושבת על זה-לא יודעת אם זה בר יישום-בטח לא בעתיד הנראה לעין... להביא אותם אחד אחד? אהמממ ללא ספק שיש בזה המון יתרונות וכן, היו זמנים שהיו לי רגשות אשמה וגם כיום יש עוד אבל ממש פחות מבעבר.....הצלחתי להפנים שאין מה לעשות יש לי שלישיה-ונכון הם לא אשמים שהם יצאו שלושה ועם זאת שלא יתלוננו יש בזה גם ים של יתרונות... התשובה שלי שאני מרוצה מהמצב שאליו הגעתי בסוף.....נכון שיש לי המון מה לומר ותמצאו אותי תמיד מתלוננת שאני צריכה משכנתא לטיטולים ועם זאת זה כזה כייף--------פשוט אין חוויה שתישתווה לזה! בימים אלה אני נהנית כל יום יותר ויותר משיתוף פעולה בינהם, צחוקים שלהם אחד לשני, משחקים וכן, גם מכות...קשר שלהם פשוט מדהים... קרן