Arielcohen
New member
בוקר טוב ואחלה יום ../images/Emo6.gif
מה המצב אנשים??? אני בבית הספר. שוב, שעתיים חופשיות. אני חושב שהיום הרגשתי לראשונה את ההשלכות השליליות של ההופעה. כמו שרשמתי במכתב שהבאתי לעברי אחרי ההופעה, סביר להניח שהשבוע אני אהיה בהיי היסטרי. ככה זה אחרי הופעות, ובמיוחד אחרי ההופעה הזו. אז ההשלכה השלילית הראשונה... היה לי מבחן באנגלית. בוק ריפורט. עזבו את זה שלא קראתי ספר, היה לי סיכום וזה מספיק. רק שבמשך המבחן חייכתי ונזכרתי בקטעים מההופעה - אני ועברי מצטלמים, עברי מצלם את הקהל, עברי עושה מחווה מתוקה ללובה ("קשה, קשה..."), עברי מספר על ההקלטות, כל האנשים היפים שפגשתי... בקיצור אני נזכר לי, וTHE NEXT THING YOU KNOW - צלצול. צריך להגיש. רשמתי 3 שורות. יודעים מה? לא אכפת לי. ממש לא. אני יותר מדי מאושר בשביל לתת למשהו כזה קטן לערער אותי. רציתי לספר לכם למה יום שישי היה כ"כ מושלם מבחינתי. היו כמה סיבות. קמתי בבוקר לאחר 3 וחצי שעות שינה (בגלל ההתרגשות, כמובן) והחלטתי שNO MATTER WHAT, יהיה לי יום מאושר. לא טעיתי. בית ספר. יום קצר ונחמד. כותב קצת ביומן בשיעור תנ"ך על ההתרגשות. היום הזה היה כ"כ מצוין שבאופן מוזר וגורלי ובניגוד לתמיד, האוטובוסים הגיעו לתחנה 10 שניות אחרי. הקווים שאני צריך. אחרי הבית ספר הלכתי לעשות פן. עד שההופעה תתחיל מותו כבר יוכרז, אבל זה לא שינה לי. אחרי הפן הלכתי וישבתי עם הידידה הכי טובה שלי בארומה. אחרי נתק של חודשיים בהם היינו, כל אחד בנפרד, בדיכי רציני, ישבנו, דיברנו והשלמנו. בגדול. עדכנתי אותה על הכל, ההופעה, ההתרגשות, והיא סיפרה לי על החבר החדש שלה. השלמנו לגמרי. בדרך חזרה מצאתי כרטיסייה שלמה וחדשה. הגעתי הביתה וגיליתי שאחותי התחברה לאינטרנט. ז"א שאני יכול להיות בפורום גם בלי להיות תלוי בשיעורים חופשיים. שמעתי עברי בשאר היום, דיברתי עם אחותי הגדולה ולמרבה ההפתעה היא הסכימה להסיע אותי עד לעיר, שם פגשתי את צבי ושלומי. ומשה הפדופיל האחראי על ההסעות. כל השאר כבר רשמתי בשרשור על ביקורת ההופעה. ושוב, בקצרה - אחרי ההופעה הצטלמתי עם עברי, הבאתי לו מתנות לכבוד היום הולדת, סיום ההופעות וחידוש ההקלטות, וחזרתי הביתה בסוטול מטורף שנמשך עד הרגע "איך אושר זה דבר יפה" - חילקו גם לנו
מה המצב אנשים??? אני בבית הספר. שוב, שעתיים חופשיות. אני חושב שהיום הרגשתי לראשונה את ההשלכות השליליות של ההופעה. כמו שרשמתי במכתב שהבאתי לעברי אחרי ההופעה, סביר להניח שהשבוע אני אהיה בהיי היסטרי. ככה זה אחרי הופעות, ובמיוחד אחרי ההופעה הזו. אז ההשלכה השלילית הראשונה... היה לי מבחן באנגלית. בוק ריפורט. עזבו את זה שלא קראתי ספר, היה לי סיכום וזה מספיק. רק שבמשך המבחן חייכתי ונזכרתי בקטעים מההופעה - אני ועברי מצטלמים, עברי מצלם את הקהל, עברי עושה מחווה מתוקה ללובה ("קשה, קשה..."), עברי מספר על ההקלטות, כל האנשים היפים שפגשתי... בקיצור אני נזכר לי, וTHE NEXT THING YOU KNOW - צלצול. צריך להגיש. רשמתי 3 שורות. יודעים מה? לא אכפת לי. ממש לא. אני יותר מדי מאושר בשביל לתת למשהו כזה קטן לערער אותי. רציתי לספר לכם למה יום שישי היה כ"כ מושלם מבחינתי. היו כמה סיבות. קמתי בבוקר לאחר 3 וחצי שעות שינה (בגלל ההתרגשות, כמובן) והחלטתי שNO MATTER WHAT, יהיה לי יום מאושר. לא טעיתי. בית ספר. יום קצר ונחמד. כותב קצת ביומן בשיעור תנ"ך על ההתרגשות. היום הזה היה כ"כ מצוין שבאופן מוזר וגורלי ובניגוד לתמיד, האוטובוסים הגיעו לתחנה 10 שניות אחרי. הקווים שאני צריך. אחרי הבית ספר הלכתי לעשות פן. עד שההופעה תתחיל מותו כבר יוכרז, אבל זה לא שינה לי. אחרי הפן הלכתי וישבתי עם הידידה הכי טובה שלי בארומה. אחרי נתק של חודשיים בהם היינו, כל אחד בנפרד, בדיכי רציני, ישבנו, דיברנו והשלמנו. בגדול. עדכנתי אותה על הכל, ההופעה, ההתרגשות, והיא סיפרה לי על החבר החדש שלה. השלמנו לגמרי. בדרך חזרה מצאתי כרטיסייה שלמה וחדשה. הגעתי הביתה וגיליתי שאחותי התחברה לאינטרנט. ז"א שאני יכול להיות בפורום גם בלי להיות תלוי בשיעורים חופשיים. שמעתי עברי בשאר היום, דיברתי עם אחותי הגדולה ולמרבה ההפתעה היא הסכימה להסיע אותי עד לעיר, שם פגשתי את צבי ושלומי. ומשה הפדופיל האחראי על ההסעות. כל השאר כבר רשמתי בשרשור על ביקורת ההופעה. ושוב, בקצרה - אחרי ההופעה הצטלמתי עם עברי, הבאתי לו מתנות לכבוד היום הולדת, סיום ההופעות וחידוש ההקלטות, וחזרתי הביתה בסוטול מטורף שנמשך עד הרגע "איך אושר זה דבר יפה" - חילקו גם לנו
