זו שמפנימה
New member
בוקר טוב בנות!
הסדרה הכי טובה שהייתה אי פעם בטלויזיה הסתיימה לצערי, חוץ מזה שהיא הייתה מצויינת ולמדתי ממנה המון, הבנתי למה כל כך ציער אותי שזה נגמר. במהלך הסידרה למדתי שאני יכולה למצוא את עצמי בכל אישה שנכנסה לבית. איזה שהוא דפוס התנהגות, איזו בעיה ביחסים וכו... אבל הכי הרבה הייתה לי הזדהות עם ניאמבי. מהרגע שהיא נכנסה לבית, הייתה לי תחושה כאילו שאני שם, שיש בה כל כך הרבה דומה לי, כמעט את אותן הבעיות. זאת אומרת, אני לא סובלת מדיכאון קליני,אני לא מרחיקה את עצמי מאנשים, ואני לא שונאת את עצמי כמו שהיא, (אני בעצם לא שונאת את עצמי בכלל, ואין לי בעיה עם דימוי גוף למרות שאני רחוקה מלהיות חתיכה כמו ניאמבי). הפליא אותי לגלות שהיא חושבת שהיא מכוערת, כשאני חשבתי שהיא אחת הנשים היפות ביותר שהיו בתוכנית, אבל הבעיות שיש לה עם גברים למשל, עם השאיפות לעתיד, הפגיעות שלה, הסיפור שלה עם מר מצב... זה בדיוק אותו הסיפור שהיה לי לפני כמה שנים, קשר שנמשך ונמשך, משיכה מינית שאי אפשר היה להתעלם ממנה, אהבה שלי אליו שלא ידעה גבולות, היכולת להרגיש אותו כשהיה קרוב פיזית גם בלי שאדבר איתו ואדע איפה הוא בכלל, להרגיש בתוך הגוף שלי כשמשהו לא טוב קורה לו, היכולת להבין מה הוא רוצה להגיד גם בלי מילים,מבחינתי זה היה קשר מדהים בחיבור הרוחני בנינו, אבל הוא לקח כל מה שנתתי בתיאבון גדול ולא נתן אף פעם שום דבר בתמורה אלא גרם לי כל פעם להרגיש שהנה.. הוא כבר איתי.. הנה הוא אוהב אותי... אוטוטו נהיה ביחד... ואני חיפשתי פירושים בין השורות, והייתי צמאה ורעבה לאהבה שלו שלא הגיעה עד היום וכבר לא תגיע, אני שמחה שבאיזה שהוא שלב הבנתי שהוא לא מתאים לי, שהוא לעולם לא יהיה מסוגל לאהוב אותי כמו שאני רוצה, שהוא בכלל לא ראוי לי. אבל הבעיות שלי עם גברים לצערי לא נגמרו , חיכיתי להתפתחות שלה כדי שסוף סוף אני אקבל תשובות לשאלות שיש לי כבר שנים לגבי עצמי, מה לעזזל אני עושה לא בסדר שככה לא הולך לי , כמו שאני רוצה , או כמו שאולי צריך להיות, (לא רק בתחום הרומנטי אלא גם בתחום העיסוק שלי) חשבתי שהנה אולי מניאמבי תבוא הישועה, ואז הגיעה הבשורה הארורה שזה נגמר, ושוב מצאתי את עצמי נשארת בלי תשובות, בלי תרגילים שאוכל ליישם על עצמי כדי להגיע לתשובות האישיות שלי. כנראה שזה צריך לבוא לבד , אחרי הכל... וכנראה כמו שאומרים, שלכל דבר יש זמן, אולי בסוף יפול גם אצלי האסימון.
הסדרה הכי טובה שהייתה אי פעם בטלויזיה הסתיימה לצערי, חוץ מזה שהיא הייתה מצויינת ולמדתי ממנה המון, הבנתי למה כל כך ציער אותי שזה נגמר. במהלך הסידרה למדתי שאני יכולה למצוא את עצמי בכל אישה שנכנסה לבית. איזה שהוא דפוס התנהגות, איזו בעיה ביחסים וכו... אבל הכי הרבה הייתה לי הזדהות עם ניאמבי. מהרגע שהיא נכנסה לבית, הייתה לי תחושה כאילו שאני שם, שיש בה כל כך הרבה דומה לי, כמעט את אותן הבעיות. זאת אומרת, אני לא סובלת מדיכאון קליני,אני לא מרחיקה את עצמי מאנשים, ואני לא שונאת את עצמי כמו שהיא, (אני בעצם לא שונאת את עצמי בכלל, ואין לי בעיה עם דימוי גוף למרות שאני רחוקה מלהיות חתיכה כמו ניאמבי). הפליא אותי לגלות שהיא חושבת שהיא מכוערת, כשאני חשבתי שהיא אחת הנשים היפות ביותר שהיו בתוכנית, אבל הבעיות שיש לה עם גברים למשל, עם השאיפות לעתיד, הפגיעות שלה, הסיפור שלה עם מר מצב... זה בדיוק אותו הסיפור שהיה לי לפני כמה שנים, קשר שנמשך ונמשך, משיכה מינית שאי אפשר היה להתעלם ממנה, אהבה שלי אליו שלא ידעה גבולות, היכולת להרגיש אותו כשהיה קרוב פיזית גם בלי שאדבר איתו ואדע איפה הוא בכלל, להרגיש בתוך הגוף שלי כשמשהו לא טוב קורה לו, היכולת להבין מה הוא רוצה להגיד גם בלי מילים,מבחינתי זה היה קשר מדהים בחיבור הרוחני בנינו, אבל הוא לקח כל מה שנתתי בתיאבון גדול ולא נתן אף פעם שום דבר בתמורה אלא גרם לי כל פעם להרגיש שהנה.. הוא כבר איתי.. הנה הוא אוהב אותי... אוטוטו נהיה ביחד... ואני חיפשתי פירושים בין השורות, והייתי צמאה ורעבה לאהבה שלו שלא הגיעה עד היום וכבר לא תגיע, אני שמחה שבאיזה שהוא שלב הבנתי שהוא לא מתאים לי, שהוא לעולם לא יהיה מסוגל לאהוב אותי כמו שאני רוצה, שהוא בכלל לא ראוי לי. אבל הבעיות שלי עם גברים לצערי לא נגמרו , חיכיתי להתפתחות שלה כדי שסוף סוף אני אקבל תשובות לשאלות שיש לי כבר שנים לגבי עצמי, מה לעזזל אני עושה לא בסדר שככה לא הולך לי , כמו שאני רוצה , או כמו שאולי צריך להיות, (לא רק בתחום הרומנטי אלא גם בתחום העיסוק שלי) חשבתי שהנה אולי מניאמבי תבוא הישועה, ואז הגיעה הבשורה הארורה שזה נגמר, ושוב מצאתי את עצמי נשארת בלי תשובות, בלי תרגילים שאוכל ליישם על עצמי כדי להגיע לתשובות האישיות שלי. כנראה שזה צריך לבוא לבד , אחרי הכל... וכנראה כמו שאומרים, שלכל דבר יש זמן, אולי בסוף יפול גם אצלי האסימון.
