בוקר טוב בנות ../images/Emo32.gif
האמת היא שאני כותבת לכן על הבוקר כדי לקטר קצת... ביום חמישי בערב היה לנו אירוע מטעם העבודה של בעלי. מאד חששתי ללכת אחרי כל ההערות שקיבלתי באירוע שהיה בשנה שעברה ("וואו, איך תפחת", "מזל טוב", "באיזה חודש את", "איך השמנת, את כבר בתשיעי" וכל מיני כאלה). אבל למרות הכל הלכתי, ומאד מאד נהניתי. לא קיבלתי הערות מאף אחד. לקראת סוף הערב (זה היה כבר מאד מאוחר בלילה) כשכולם כבר התחילו להתפזר, בדרך החוצה פגשנו את בן-דוד של בעלי שעובד איתו ואנחנו ביחסים מאד טובים. גם הם (בן הדוד ואישתו) עברו הפריות מבחנה (מהשניה נולדה להם ילדה מקסימה ומהשלישית תאומים). ואז הגיעה "המכה" - "מה קרה ? אתם ממהרים הביתה לשחרר את הבייביסיטר ?? הילדים מחכים לכם בבית??" (חבל שאי-אפשר להשמיע לכם את הטון המגעיל שבו נאמרו המילים). הייתי כל-כך בהלם שפשוט נעלמו לי המילים. הלכנו ואחר-כך פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות. להערות על איך שאני ניראת כבר "התרגלתי" כי אני מבינה שרוב האנשים לא אומרים אותן מרוע לב אלא מזה שהם באמת חושבים שאני בהריון כי ככה אני ניראת. אבל מפה ועד פגיעה ישירה מתחת לחגורה ?! זה נראה לי השיא שבשיאים. כאילו מישהו חיפש מה הנקודה הרגישה שלי וכיוון בדיוק לשם. אני לא יכולה אפילו להתחיל להסביר לכן כמה ההערה הזאת פגעה בי (עד כדי כך שאיחלתי להם ולילדים שלהם דברים לא כל-כך נחמדים...). אני לא מצפה מכל העולם להיות רגיש לבעיות שלנו, אבל להערה כזו מזוג שיודע מה אנחנו עוברים ושעבר את זה בעצמו (אמנם בקלות יחסית) לא ציפיתי. בעלי אומר שחבל שאני לוקחת ללב דברים שאומרים אנשים בלי שכל, אבל מה לעשות שזה לא הולך לפי ההגיון... זהו זה להפעם, מצטערת על הקיטורים, הייתי חייבת להוריד את זה מהלב. שיהיה לכולנו שבוע נעים ונחמד !
האמת היא שאני כותבת לכן על הבוקר כדי לקטר קצת... ביום חמישי בערב היה לנו אירוע מטעם העבודה של בעלי. מאד חששתי ללכת אחרי כל ההערות שקיבלתי באירוע שהיה בשנה שעברה ("וואו, איך תפחת", "מזל טוב", "באיזה חודש את", "איך השמנת, את כבר בתשיעי" וכל מיני כאלה). אבל למרות הכל הלכתי, ומאד מאד נהניתי. לא קיבלתי הערות מאף אחד. לקראת סוף הערב (זה היה כבר מאד מאוחר בלילה) כשכולם כבר התחילו להתפזר, בדרך החוצה פגשנו את בן-דוד של בעלי שעובד איתו ואנחנו ביחסים מאד טובים. גם הם (בן הדוד ואישתו) עברו הפריות מבחנה (מהשניה נולדה להם ילדה מקסימה ומהשלישית תאומים). ואז הגיעה "המכה" - "מה קרה ? אתם ממהרים הביתה לשחרר את הבייביסיטר ?? הילדים מחכים לכם בבית??" (חבל שאי-אפשר להשמיע לכם את הטון המגעיל שבו נאמרו המילים). הייתי כל-כך בהלם שפשוט נעלמו לי המילים. הלכנו ואחר-כך פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות. להערות על איך שאני ניראת כבר "התרגלתי" כי אני מבינה שרוב האנשים לא אומרים אותן מרוע לב אלא מזה שהם באמת חושבים שאני בהריון כי ככה אני ניראת. אבל מפה ועד פגיעה ישירה מתחת לחגורה ?! זה נראה לי השיא שבשיאים. כאילו מישהו חיפש מה הנקודה הרגישה שלי וכיוון בדיוק לשם. אני לא יכולה אפילו להתחיל להסביר לכן כמה ההערה הזאת פגעה בי (עד כדי כך שאיחלתי להם ולילדים שלהם דברים לא כל-כך נחמדים...). אני לא מצפה מכל העולם להיות רגיש לבעיות שלנו, אבל להערה כזו מזוג שיודע מה אנחנו עוברים ושעבר את זה בעצמו (אמנם בקלות יחסית) לא ציפיתי. בעלי אומר שחבל שאני לוקחת ללב דברים שאומרים אנשים בלי שכל, אבל מה לעשות שזה לא הולך לפי ההגיון... זהו זה להפעם, מצטערת על הקיטורים, הייתי חייבת להוריד את זה מהלב. שיהיה לכולנו שבוע נעים ונחמד !
