בוקר ואין שני לו
בוקר טוב אנשים, אומנם אינני חבר קבוע בפורום שלכם, אך נראה שזה המקום המתאים ביותר לכתוב משהו שמאז שקמתי ממלא אותי בהרגשה טובה מאוד ואפילו נפלאה. הבוקר שלי התחיל מאוחר כמעה. בעת כתיבת שורות אלו, אני כרבע שעה אחרי ההשקמה, ורק הספקתי להתלבש, לצחצח שיניים ולהגיד שלום לכלב. אור השמש ממלא את כל הבית, מזכיר לי שהבוקר כבר בשיאו, ועם זאת הוא רך ואין לו שום הרגשה של קיץ. אביב. זאת התקופה היפה ביותר של השנה. לקח לי כמה שנים להבין את זה... עברתי מהשקפה שחורף הוא היפה בין כולם, כי בחורף, כשקר וחשוך בחוץ, וכולם מתכרבלים בבגדיהם או במיטתם, עם כוס שוקו\תה חם, אפשר באמת להעריך את החום של האנשים סביבך. ועכשיו אני חושב, שאביב הוא מלך העונות, כי באביב הכל כ"כ יפה, שאפשר לאהוב כל פרח, סלע, משב רוח, שמש, ריח, הכל. פשוט הכל. אני בד"כ לא מדבר שמילים כאלה אלה על משהו שאני באמת מרגיש. כרגע, אני שוב מרגיש אושר. אני לא יודע מה גרם לזה, האם זה רק הטבע, או שזה האתמול. אתמול היה לי לילה קשה. עד 6 בבוקר הייתי בצ´אט, עם מיגרנה נוראית (לא, לא דיברתי עם מישהי בשם הזה... זה כאב ראש ובחילה למי שמזלו שלא מכיר). הייתה לי גם שיחה קשה, הפרטים אינם רלוונטים. בסיכומו של יום, אולי סגרתי מעגל קטן בחיי, ואולי גם יצאתי מזה עם ידיד חדש. היה גם את עניין החלומות שחלמתי, שהחזירו אותי לחברים מהעבר, לנופים של ים וחול זהוב. האחד בוודאי לא בא בלי השני. אני מניח שהדבר שהכי מתאר את מה שאני מרגיש עכשיו, אבל באמת כאילו הייתה זאת סערה קשה: "סערה הייתה, הנה חלפה לה". ולבוקר הזה התעוררתי. אני רוצה שאנשים ידעו איך אני מרגיש. כי משהו בי אומר שאולי זה יעזור כאן למישהו. בחרתי בהשקפת חיים, ובדרך חיים שעד היום הביאו לי חיים יותר טובים. בהרבה. בחרתי לא בחושך, בחרתי רק באור. כל דבר רע שקרה לי בחודשים האחרונים, וקרו לי כמה, לא לקחו ממני את הרצון להמשיך. להפך, אני יכול עכשיו לבוא לבן-אדם ולהגיד לו - לא משנה כמה חייך בזבל, אתה בכוחך לשנות את זה! ולא משנה כמה רע אתה מרגיש, אלא אם כן זה באמת מה שאתה רוצה... אין זמן להרגיש רע החיים. החיים קצרים. אתמול כשהיתי חולה הבנתי שכל יום שאני לא מרגיש את זה (את המחלה) הוא יום יפה. גם אני בחרתי פעם לייסר את עצמי. כי חשבתי שזה יעזור. אהבתי להיות למטה, רק תזרקו לי משפט ואמרתי אותו על עצמי - זה מה שמגיע לי, אושר זה לא בשבילי, וכו וכו´. עשיתי את זה כי התרגלתי, כי זאת הייתה הדרך המקורית שלי להתמודד עם דברים. חשבתי שזה יעשה אותי יותר חזק, ילמד אותי סוף סוף לקח, ידכא בי את השאיפה לאושר... או שיביא אושר, אולי איזו מישהי תשים לב לזה ותרחם עלי... אז זה הכל בולשיט. אדם הבוחר להתייסר כל הדרך אל האושר, יגלה פתאום, שהוא בזבז את שנותיו היפות בלהיות מדוכא. בשביל מה? להיות מאושר א"כ? ומה עם כל השנים שעברו? אין לנו הרבה שנים פה! הייתם צריכים לשמוע פעם גם את ההרצאה של מוקי צור... על איך היהודים מקדשים את הייסורים בבחינת "חביבים ייסורים". מפתחים אידאולוגיות כמה ייסורים זה ממרק, כמה מקבלים על זה פרסים בעולם הבא. אתם יודעים למה מוקי הביא את ההרצאה הזאת? הטענה העיקרית שלו הייתה שבכך שאנחנו מקדשים את היסורים אנחנו גם מביאים אותם על עצמנו! ייסורי ברירה! כל האנשים רוצים בערך את אותם הדברים בחיים. רק הדרכים משתנות. אנחנו יותר דומים משונים, ועם זאת על הפער לגשר קשה ולפעמים לא הולך. ללמוד מניסיון של אחרים זה לחיות יותר מתקופת חיים אחת. קרו לי דברים חזקים בחיים... שלימדו אותי את ערכם של דברים מסוימים. הסיבה היחידה שאני יכול לתת לכל ניסיון שעברתי בחיי.... היא שאני יכול כיום לספר לאדם אחר. עם זאת אני אסיים. מסתבר שהאדם שחלמתי עליו היום, חבר ישן שלי, שלא דיברתי איתו שנים, התקשר אלי עכשיו! הוא פשוט טעה אומנם במספר, אבל אני כבר לא יודע להאמין אם זה מזל, גורל או יד עליונה בדבר. בקיצור זה מה שהיה לי לומר לכם. תגידו לי מה אתם חושבים. תגידו לי אם משהו שאמרתי השיג את מטרתו. בוקר טוב, רומן
בוקר טוב אנשים, אומנם אינני חבר קבוע בפורום שלכם, אך נראה שזה המקום המתאים ביותר לכתוב משהו שמאז שקמתי ממלא אותי בהרגשה טובה מאוד ואפילו נפלאה. הבוקר שלי התחיל מאוחר כמעה. בעת כתיבת שורות אלו, אני כרבע שעה אחרי ההשקמה, ורק הספקתי להתלבש, לצחצח שיניים ולהגיד שלום לכלב. אור השמש ממלא את כל הבית, מזכיר לי שהבוקר כבר בשיאו, ועם זאת הוא רך ואין לו שום הרגשה של קיץ. אביב. זאת התקופה היפה ביותר של השנה. לקח לי כמה שנים להבין את זה... עברתי מהשקפה שחורף הוא היפה בין כולם, כי בחורף, כשקר וחשוך בחוץ, וכולם מתכרבלים בבגדיהם או במיטתם, עם כוס שוקו\תה חם, אפשר באמת להעריך את החום של האנשים סביבך. ועכשיו אני חושב, שאביב הוא מלך העונות, כי באביב הכל כ"כ יפה, שאפשר לאהוב כל פרח, סלע, משב רוח, שמש, ריח, הכל. פשוט הכל. אני בד"כ לא מדבר שמילים כאלה אלה על משהו שאני באמת מרגיש. כרגע, אני שוב מרגיש אושר. אני לא יודע מה גרם לזה, האם זה רק הטבע, או שזה האתמול. אתמול היה לי לילה קשה. עד 6 בבוקר הייתי בצ´אט, עם מיגרנה נוראית (לא, לא דיברתי עם מישהי בשם הזה... זה כאב ראש ובחילה למי שמזלו שלא מכיר). הייתה לי גם שיחה קשה, הפרטים אינם רלוונטים. בסיכומו של יום, אולי סגרתי מעגל קטן בחיי, ואולי גם יצאתי מזה עם ידיד חדש. היה גם את עניין החלומות שחלמתי, שהחזירו אותי לחברים מהעבר, לנופים של ים וחול זהוב. האחד בוודאי לא בא בלי השני. אני מניח שהדבר שהכי מתאר את מה שאני מרגיש עכשיו, אבל באמת כאילו הייתה זאת סערה קשה: "סערה הייתה, הנה חלפה לה". ולבוקר הזה התעוררתי. אני רוצה שאנשים ידעו איך אני מרגיש. כי משהו בי אומר שאולי זה יעזור כאן למישהו. בחרתי בהשקפת חיים, ובדרך חיים שעד היום הביאו לי חיים יותר טובים. בהרבה. בחרתי לא בחושך, בחרתי רק באור. כל דבר רע שקרה לי בחודשים האחרונים, וקרו לי כמה, לא לקחו ממני את הרצון להמשיך. להפך, אני יכול עכשיו לבוא לבן-אדם ולהגיד לו - לא משנה כמה חייך בזבל, אתה בכוחך לשנות את זה! ולא משנה כמה רע אתה מרגיש, אלא אם כן זה באמת מה שאתה רוצה... אין זמן להרגיש רע החיים. החיים קצרים. אתמול כשהיתי חולה הבנתי שכל יום שאני לא מרגיש את זה (את המחלה) הוא יום יפה. גם אני בחרתי פעם לייסר את עצמי. כי חשבתי שזה יעזור. אהבתי להיות למטה, רק תזרקו לי משפט ואמרתי אותו על עצמי - זה מה שמגיע לי, אושר זה לא בשבילי, וכו וכו´. עשיתי את זה כי התרגלתי, כי זאת הייתה הדרך המקורית שלי להתמודד עם דברים. חשבתי שזה יעשה אותי יותר חזק, ילמד אותי סוף סוף לקח, ידכא בי את השאיפה לאושר... או שיביא אושר, אולי איזו מישהי תשים לב לזה ותרחם עלי... אז זה הכל בולשיט. אדם הבוחר להתייסר כל הדרך אל האושר, יגלה פתאום, שהוא בזבז את שנותיו היפות בלהיות מדוכא. בשביל מה? להיות מאושר א"כ? ומה עם כל השנים שעברו? אין לנו הרבה שנים פה! הייתם צריכים לשמוע פעם גם את ההרצאה של מוקי צור... על איך היהודים מקדשים את הייסורים בבחינת "חביבים ייסורים". מפתחים אידאולוגיות כמה ייסורים זה ממרק, כמה מקבלים על זה פרסים בעולם הבא. אתם יודעים למה מוקי הביא את ההרצאה הזאת? הטענה העיקרית שלו הייתה שבכך שאנחנו מקדשים את היסורים אנחנו גם מביאים אותם על עצמנו! ייסורי ברירה! כל האנשים רוצים בערך את אותם הדברים בחיים. רק הדרכים משתנות. אנחנו יותר דומים משונים, ועם זאת על הפער לגשר קשה ולפעמים לא הולך. ללמוד מניסיון של אחרים זה לחיות יותר מתקופת חיים אחת. קרו לי דברים חזקים בחיים... שלימדו אותי את ערכם של דברים מסוימים. הסיבה היחידה שאני יכול לתת לכל ניסיון שעברתי בחיי.... היא שאני יכול כיום לספר לאדם אחר. עם זאת אני אסיים. מסתבר שהאדם שחלמתי עליו היום, חבר ישן שלי, שלא דיברתי איתו שנים, התקשר אלי עכשיו! הוא פשוט טעה אומנם במספר, אבל אני כבר לא יודע להאמין אם זה מזל, גורל או יד עליונה בדבר. בקיצור זה מה שהיה לי לומר לכם. תגידו לי מה אתם חושבים. תגידו לי אם משהו שאמרתי השיג את מטרתו. בוקר טוב, רומן