בוקר אנשים

[דיאבלו]

בוקר אנשים

שיהיה לנו בוקר קצת שקט לירושלמים שסבלו יותר מדי בזמן האחרון שיתנו לי-ם ללקק את פצעיה לקבור את בניה ולנחם את משפחותיה די.

 

[רסיסים של אושר]

אמן ואמן.

 

[פסיפלורה]

די. יקר שלי. ../images/Emo25.gif

אמן לכל אות.. תשמור על עצמך שם.. דואגת.

 

[דיאבלו]

אני שומר על עצמי

אני לא מסתובב במקומות שיש מעל 2 אנשים לא יוצא לבתי קפה לא יוצא לדיסקוטקים מסתובב תמיד עם כדור בקנה מביט לכל הכיוונים כשאני ברחוב את חושבת שזה יעזור????? ואם כן, אז עד מתי אפשר להיות ככה בכוננות עליונה??

 

[פסיפלורה]

כולנו מתפקדים אחרת

עם עצמנו, עם הילדים.. אין ברירה. לא בשלב זה.. אני חיה על תחבורה ציבורית.. בין שתי ערים מועדות לפורענות. ובכל יום שאני פותחת את דלת הבית וצועדת פנימה בריאה ושלמה - אני אומרת לעצמי:"הנה. עוד מתפוצץ פיספס אותי היום.." למה? כי אני מסתובבת בתחושה שיגיע היום והוא לא יפספס.

 

[רשפים של אור]

ירושלים

הר ציון כמו בבהלה הכל הורם פתאום מול החומה הסגורה, תהילים ומדרגות, אדמות קבורה ותיל וברושים כהים, שגם ידעו הכל, אבל החרישו עת מתוך עמדות תפילה נורו צרורות הבכי. ואחר כך שברו השופרות אץ הדממה עד לית תיקון. רק החומה עמדה ונזירים זמרו בכנסית מריה. וצריח המסגד, אשר הצביע אל השמים עד אשר נגדע. אך הם כיסו במרבדים חמים את דוידם, שלא היה בפנים. יהודה עמיחי, מתוך: שירים ‏1948‎-1962.