לא במיטבי, ובכל זאת...
לקחתי מנקה. מישהו שיש לו טאץ' של אשה וחוזק של גבר, איש רציני, מבוגר יחסית. ידידי מוועד הבית סידר לי אותו, כך שלא אפחד להכניס הביתה גבר זר לעבודה (זה תמיד מלחיץ אותי, אבל ידידי במרחק דירה וחצי, או שיחת טלפון. אני כבר לא פוחדת. השבוע הוא עבד אצלי ביום שלישי גם, והיום הגיע שוב, לעזור לי לעשות את מה שאני לא יכולה לעשות לבד, וגם לתת לי דירבון. כל מיני דברים להוריד ממדפים גבוהים, לנקות אותם, לנקות את המדפים הגבוהים, וכו'. אני בינתיים מנקה את הספריה ואת הספרים, אבל התייאשתי. לא מסוגלת. אין לי כוחות פשוט. אני רק רואה אותו (את המנקה) וכבר מתעייפת. מסתובב לי הראש. אולי זה מהתרופות החדשות שאני מקבלת. בזמן האחרון האלרגיות שלי במצב קשה, לא מגיבה לטיפולים הסטנדרטיים, אז קיבלתי תרופות מהדור הישן - כאלו שמשפיעות על מערכת העצבים המרכזית וגורמות לנימנום. ביחד עם כל התרופות האחרות אני פשוט שבר כלי ואין לי כוח לשום דבר וגם לא ממש חשק. אם לא הדירבון של ידידי מהוועד - לא יודעת אם לא הייתי זוחלת חזרה לדיכאון החמים והנוח... איזה מזל שיש אותו בקירבת מקום... ושאיכפת לו... ושהמנקה הזה הוא מתנה שקיבלתי מידידי הנחמד - לא יאומן פשוט שיש עוד אנשים כל כך טובים שאפשר לסמוך עליהם ושאפשר לקבל מהם מתנה כזו (לקח לי זמן עד שהסכמתי לקבל ממנו את המתנה הזו, כי זה ממש ממש לא נעים). בכל אופן אני אעשה היום מה שאספיק. ממילא לא חוגגת אצלי, ממילא לא גרים כאן עוד אנשים מלבדי, ממילא זה רק בשבילי, אז אני לא לחוצה ולא מסכימה להילחץ מדברים כמו נקיון. חוץ מזה אני ממש שמחה לגלות ששכחתי פה ושם לזרוק מגזינים עתיקים צבעוניים - כי עכשיו אני עושה מהם קולאז'ים (מוזמנים לבלוג שלי לראות) וזה פשוט תענוג לחטט, לחפש, לגזור, ואחר כך - ליצור את הקולאז' "יש מאין". ותודה רבה לחברה שהכירה לי את העולם הזה של היצירה והעירה בי כוחות רדומים וכוח ילדותי של חיים. זהו בינתיים - שיהיה לפורום המקסים הזה יום נהדר של הספקים ובעיקר של שלווה ובריאות - כי שום דבר אחר לא משתווה לכך! שלכם, אור