בוקר אור ושחר פז
נכון הבוקר נעלה לבית החיים ככה קרא לזה דודי ורשמית תגמר השבעה אבל בתחושה הפנימית שלי זו היתה שבעה של חילונים לא לפי אמונתי ורצונותי אני לא חזקה ואני לצערי מתחילה להתפרק לגורמים כואב לי פנימה מאד אתמול היו פה צעקות, חופשי זעקתי לשמים בלי סוף , היה בן דוד שהוא רב והעלתי בפניו כמה מצוקות שלי ובכיתי חופשי וזעקתי לשמים על החיים שלי פה ועכשיו על דברים שלא מסתדרים בחיי , על היכולות שרק מכשילות אותי שלא באות לידי ביצוע במציאות קשה לי המצב וקשה לי שהשבעה שלא לפי הדרך שהתווה אבי ז,ל חסרה לי השגרה של התפילה , סבלתי השבוע קשות,הסעירו אותי במקום לתת לי את השקט והשלווה לצערי לא היה מניין ונפשי בקשתי את התפילה שלא היתה בבית השגרה של ההתאבלות שידעתי לא התקיימה ואני בושה ונכלמת מרגישה שלא נתתי לאמי ז"ל את ההתיחסות והכבוד שהענקתי לזכר אחותי ואבי ז"ל נתתי לדודות שלי לשגע אותי , ולא עניתי להן אלא זרמתי איתן בעשייה שלהן מתוך כבוד ואהבה אליהם ובגדתי במה שאני מאמינה בו שצריך לשבת בלי עשייה כלל ואתמול היו צעקות חופשי של כולן והבן דוד שהוא רב ניסה לעשות פשרה ושקט לבסוף אחרי התפילה שהייתה והתרגשתי מאד ובכיתי מאד שהתפזר הקהל הרגשתי לחצים בחזה הלכתי בשקט למיטה שלי ושמעתי את הדבורים בחדר השני ולבסוף התעלפתי במיטה שלי מי שגילה אותי במיטה זה האחיינית הקטנה שלי בת השנתיים וקצת קשה לי עם הלבד בלילה , אין לי שום דרך למלא את החסר לכן בקושי ישנתי כמה לילות וכל הזמן עם כאבים בחזה מתפללת שהשבעה תעבור בשלום לא חשבתי שאני חזקה, אבל הדודות שלי מנסים לכפות עלי שינוי מצורת החיים ואת צורת ההתנהלות בחיים וזה יוצר אצלי התנגדות קשה , ואני מוצאת את עצמי צועקת דיי בלי קול , בשתיקה רועמת ונסערת מקבלת בהכנעה את דבריהן לא ידעתי שקט כל השבעה , ונפשי בי בוכה עד אין קץ
