בוקר אור לכולם

[לחש הקסמים]

בוקר אור לכולם

האם מישהו השתתף אתמול בטכניון באולימפיאדת הרובוטיקה?
הייתי עם ביתי בת ה13 ושלוש מחברותיה. היה מאתגר והשתתפו בתי ספר מכל הארץ. מכל בית ספר נבחרו מס' תלמדיים מצטיינים בחוג ובמשך 5 שעות התלמידים "הינדסו", למדו ויישמו את מה שלמדו בקורס.
היו פרסים ומדליות והיה ממש מושקע!
כמובן שמה שמצא חן בעייני שנשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא אמר בקול לילדים: "אתם פה! אתכם אני רוצה לראות כאן בעוד כמה שנים"! זה היה ממש מרגש.

שמחתי להיות שם על אף שבית הספר של ביתי לא זכה והיא ממש התאכזבה.... לדעתי את המדליה היא זרקה לפח.... התסכול שלה לפעמים מוציא אותי מדעתי. אני כל כך מנסה להסביר לה שבאמת לא קרה כלום אבל היא עצמה הרגישה שהיא נכשלה. עצם זה שהגיעה לשלב כזה אומר שהיא נפלאה.....
היום היא קמה עם פנים חמוצות... נראה שפחדה מהשאלות של הבנות בכיתתה כשתגיע. מה שמפליא אותי שהיא היחידה שמחוננת בכיתתה אבל גם היא זו שלקחה כל כך ללב את ההפסד.... שאר חברותיה לא ממש התרגשו ונהנו מהחוויה.
היום כבר אערוך איתה שיחה בערב.....

 

[aviah]

יכול להיות שצריך לעשות פחות תחרויות

אולי האירוע צריך ללבוש ציביון של הפנינג, בלי זוכים ומפסידים, בטח לא כשזו האוכלוסיה

 

[אביבקיץ]

היא תמיד תחרותית והישגית?

כל הדגש על "נבחרו תלמידים מצטיינים" ו"עצם העובדה שהיא הגיעה זה אומר שהיא נפלאה" - יכול להעצים את תחושת התחרותיות שלה.
ועם כל הכבוד - גם ההזמנה של נשיא הטכניון באמת מרגשת, אבל אולי יוצרת לחץ.

אז להוריד מזה.

לבנות רובוטים זה כיף. אבל חבל שאתם שמות דגש על ההישגיות, ולא על עצם הכיף.

להבא, כשהיא תספר לך על אירוע כזה, אל תשאלי אותה איך נבחרו המצטיינים, ואל תדברי איתה על גודל ההישג.

תגידי "מגניב, נשמע לי ממש כיף. מי מהחברות שלך תבוא?".

 

[לחש הקסמים]

בהחלט נקודה למחשבה!

היא לא ממש תחרותית והידגית. חיה בעננה שלה, הרבה קוראת וזה בא על חשבון חיי חברה אבל האולימפיאדה הספציפית הזו היתה לה חשובה.
מאוד היה לה חשוב שיצלצלו אלינו ויזמינו אותנו.
היום אברר איתה בדיוק מה היה בנחת ובשיחה נעימה...
תודה על התובנות!

 

[חייבתלהגיב]

חחח... יש לי בבית ילדה שמתה להיות תחרותית

והישגית, וכל הזמן מחפשת תחרויות להשתתף בהן (היא שאלה אותי אם יש בבית הספר תחרות איות, אם יש תחרויות ידע כללי לילדים, ומאוד מתעניינת בזמן האחרון בשיאי עולם ומעוניינת לשבור את אחד מהם) - רק שאין כלום - בבית הספר שלה אין תחרויות, ובקושי יש מבחנים - וזו אחת הסיבות שלה בקושי יש מוטיבציה לעשות משהו בבית הספר. רק כשיש איזה מבחן והיא מקבלת איזושהי תמורה על העבודה - בעיקר האפשרות להיות מספר אחת בכיתה - היא מתלהבת ומוכנה לבצע ולדבר על מה שהיה בבית הספר (היא אפילו הראתה לסבים בסקייפ את המבחן האחד במתמטיקה שהיה להם כל השנה - שבו היא ועוד ילדה היו היחידות שעשו הכל נכון). בשאר הזמן היא יושבת בכיתה ולא ברור לה למה, לכל הרוחות, שהיא תעשה את העבודה שמבקשים ממנה כשלא יוצא לה מזה כלום (כי זה לא שהיא לא יודעת את החומר - ולזה גם המורים מודעים).

 

[רזאי]

אצל הבת שלי, בכיתה א',

המורות נותנות פרס קטן לכל מי שמוציא 100 במבחן. כל שבועיים שלושה יש מבחן בחשבון, כל חודש יש הכתבה, וחוץ מזה יש מבחנים במקצועות נוספים שמלמדות מורות מקצועיות.
אני ממש לא אוהבת את זה. דבר ראשון כולם יודעים מי כן ומי לא קיבל 100. התחרותיות בכיתה הגיעה לגבהים שלא הכרתי מעולם- וזו הילדה הרביעית שלי. בנוסף, אחוז גבוה מהפרסים הוא ממתקים. נמאס לי לקבל הביתה ילדה שמלקקת סוכריות בדיוק לפני ארוחת הצהריים.
אף קיצוניות לא מוצלחת, כנראה.

 

[אביבקיץ]

לא אוהבת את זה.

מבחן זו לא תחרות. והכוחות לא שווים. יש ילדים שתמיד יקבלו פרס, יש ילדים שלעולם לא.

אצלנו המורים כותבים מילים כמו "כל הכבוד", "אני גאה בך",... אלה פרסים די והותר.

 

[רזאי]

חושבת כמוך. אבל זו המדיניות בביה"ס.

 

[חייבתלהגיב]

לא יודעת, אצלנו ממילא תמיד כולם ידעו

מי קיבל 100 או ציון מאוד גבוה. העניין של הממתקים בעייתי, אבל יש ילדים שזה באמת נותן להם תמריץ להצליח במבחן (כמו הבת שלי).
אגב, אצלנו יש הכתבה כל שבוע, אבל אני לא מחשיבה את זה כמבחן, כי זה סתם איות. הבת שלי עשתה איתי עסק שאם היא מקבלת 100 בכולם היא מקבלת 50 דולר, וכל פעם שהיא לא מקבלת 100 יורדים 10 דולר. אז עכשיו היא עומדת על 40 דולר - אבל לרוע המזל המורה התחילה להוריד את הקושי של המבחנים, אז בעוד בעבר היינו מתכוננות על המילים הקשות, עכשיו אנחנו לא מתכוננות כלל, והבת זוכה לחוויה הלא כל כך חיובית של לקבל מאיות בלי לעשות כלום בכיתה. וזה קרה גם במבחן בחשבון (שהיא מבחן מקדים לפני שלומדים את החומר שנלמד בו - ומי שמצליח מקבל פחות עבודה בהמשך, כי הוא יודע את החומר).
אז לפחות המבחנים מעודדים אותה לעשות את המבחנים - אבל מצד שני הם גם מראים לה שהעובדה שהיא לא עושה את שאר העבודה באמת לא משנה לכלום, ולא משפיעה על מה שמצפים ממנה לדעת. עכשיו, זה לא היה מאוד מאוד בעייתי אלמלא המורה וההנהלה היו מצפים ודורשים ממנה כ-ן לעשות את אותה עבודה שלא משנה כלום.

 

[רזאי]

בטוחה שכולם ידעו על כולם?

בד"כ כל אחד יודע מה המצב הלימודי של החברים שלו, מי המצטיינים, ומי נכשל באופן קבוע. תמיד יש את הילדים שלא מראים את הציונים שלהם, והאחרים יכולים רק לנחש אם זה בגלל שלא הצליחו או שהם סתם שומרים על פרטיות. אני לא חושבת שזה תפקידה של המורה להראות לכולם מי הם המצטיינים.
ההכתבות כאן הן די גדולות, כל חודש לומדים סוג מסוים של כללים, למשל כל מיני מילים עם האות e כדי להכיר את כל הצורות בהן היא נקראת. התכוננו איתה בתחילת השנה, כשהיא בכלל לא הכירה את המילים. עכשיו היא רק עוברת עליהן.
אני חושבת שזה שהיא התחילה כיתה א' בשפה חדשה ולא מוכרת, עזר לה להבין שצריך ללמוד ולהתאמץ. יכול להיות שהתובנות האלה יעלמו בשנה הבאה.

 

[חייבתלהגיב]

בכיתת המחוננים - לגמרי.

לפעמים היו גם מורות שאמרו מי קיבל ציון גבוה, וכו'. מי שמקבל ציון נמוך מסתיר לפעמים, אם יש לו אפשרות כזאת, אבל על מי שקיבל את הציונים הגבוהים כולם יודעים מייד.
אבל גם כשגרתי בארה"ב כולם ידעו מי קיבל את הציונים הגבוהים (ולרוב מדובר היה באותם אנשים כל פעם).
לפעמים גם התפרסמו רשימות של ציונים, וכו'.
הסודיות מתחילה רק בשלב של האוניברסיטה, אז מתחילים לתת את הציונים לפי המספר האישי, ואפשר להסתיר אם רוצים (וגם זו לא ממש כיתה ולא בהכרח מכירים בכלל את מי שנמצא שם).

 

[רזאי]

לי היתה מורה שתמיד סידרה את המבחנים

בסדר ציונים יורד. היא היתה קוראת לילדים לבוא ולקחת את המבחן שלהם, וכולנו ידענו שהראשון הוא מצטיין הכיתה- והאחרון כנראה נכשל. בעיני זה מגעיל.
אני סיפרתי על כיתה א בבי"ס רגיל. אני חושבת שזה גיל ממש צעיר, לא כולם בשלים ללימודים באותה צורה. לדעתי המורות לא צריכות לסמן את התלמידים המצטיינים בצורה כזאת, בגיל כזה במיוחד. למרות שלא הייתי אוהבת את זה באף גיל.

 

[bhs]

להלחם בהשגיות-האם זה עומד במבחן המציאות?

תחרותיות, השגיות זה מה שמוביל לחידושים להגדלת הקהל שמשתתף, לעניין, מה רע בזה? לומדים להתמודד עם ה"כשלון" של לא להיות מקום 1 ולהשתפר להבא- לא?

 

[חייבתלהגיב]

That is not exactly true

There ARE people who are motivated by competition, but some aren't motivated it, and some are even deterred by it.
People can achieve accomplishments because they work on something that interests them and they love, a problem they want to solve, etc, without
competition playing any role in it.

 

[bhs]

מה לא נכון ? - צריך להלחם בהשגיות ככלל?

אותי לא מדאיג אם הילד שלי יהיה השגי או תחרותי, שילמדו להתמודד לבד עם הבחירות שלהם, לא אחנך לשלול את זה...לא הגיעו למקום 1 וזה מאכזב אותם, יופי - שיתמודדו (כמובן כל עוד זה לא מגיע לבעיות נפשיות...), רוצים חיזוקים שיבואו אליי, אחבק ואחזק אותם. יש כיף ועוצמה בתחרותיות, מי שתמיד נכשל יש לו בעייה, אבל לפעמים מנצחים ולפעמים לא, אני לא מתערבת. אני מרגישה שלהגיד לילד שמתחרה ושואף להגיע למקום 1 - שהתהליך עצמו כיף ולא הנצחון - זו צביעות, אני כן חושבת שכדאי להזכיר גם את החוויות החיוביות, אבל לא ברגע הרגשת הכישלון אלא אחר כך, צריך לחוות גם כישלון כדי להצליח בחיים.

 

[חייבתלהגיב]

מה שטענתי שהוא לא נכון הוא

"תחרותיות, השגיות זה מה שמוביל לחידושים וכו'" - הטענה שלי שזה בהחלט לא "מה" שמוביל לחידושים, אלא שאצל אנשים מסוימים זה מה שדוחף אותם - אצל אנשים אחרים - זה לא, ואת חלקם זה אף מרתיע.

ואגב, אם הם לא מגיעים למקום ראשון, את עושה עוד כל מיני דברים חוץ מלחבק אותם (או ש"אחזק אותם" כולל גם טיפול תרופתי בעינייך?).
מצטערת, לא הצלחתי להתאפק. אולי זה כי את כל הזמן כותבת ש"את לא מתערבת" ונותנת להן להחליט לבד, וזה כל פעם מעצבן אותי לקרוא את השקר הזה מחדש...

 

[bhs]

לילדים שלי יש גם משקפיים - זה עוזר להם

לקרוא וללמוד, תוכלי לצרף את זה לדברים שמעצבנים אותך שאני מאפשרת להם. אותי לא מעניין אם הילדים שלי יגיעו למקום ראשון, הם מנהלים את החיים שלהם עוד מגן חובה, עם הבנות לא ארגנתי תיק אפילו פעם אחת או ישבתי על שיעורי בית או בדקתי אם הכינו. אני לא מתערבת ואם זה קשה לך להבין או לקבל את זה - אז חבל.

 

[חייבתלהגיב]

נכון, כי זה לא להתערב

ללכת ולספק לילדה בת 17 חומרים כימיים כדי שתצליח לגמור תואר כפול שהיא מתקשה לעמוד בו. כי הרי היא מעוניינת בכך. וגם אם היא הייתה רוצה לקפוץ מהגג, את היית נותנת לה דחיפה קלה - כי זה לא להתערב, זה מה שהיא מעוניינת בו, ואת רק עוזרת לה לממש את הבחירות שלה.

 

[bhs]

את מדברת שטויות - ואני לא עונה לך יותר

לבת שלך יש בעיות התנהגות קשות, כדאי שתתמקדי בהן ותפסיקי לחפש אותי, אני גאה בהשגים של כל הילדים שלי ואני לא דוחפת אותם- אני מבינה שקשה לך להבין- אבל זה המצב.

 

[חייבתלהגיב]